מהרי"ל/הלכות ספירת העומר
|
< הקודם · הבא > |
המשך לסדר התפילות של פסח
[טו] ספירת העומר מתחילין אחר תפלת ערבית יום שני דפסח. והיה מנהג במגנצא ששמש העיר היה מקבץ אליו בבית הכנסת כל הנערים אחר סיום התפלה, והיה מברך עמהם בקול רם. בא"י אמ"ה אקב"ו על ספירת העומר שהיום יום אחד. והולך ומונה כן כל מנחה עד סוף השבוע. אמר שהיום שבעה ימים שהם שבוע אחד. י"ד ימים שהן שני שבועות. כ"א שהן שלשה שבועות. כ"ח שהן ארבעה שבועות. ל"ה שהן חמשה שבועות. מ"ב שהן ששה שבועות. מ"ט שהן שבעה שבועות. ולמחרתו הוא ערב שבועות. וכל בעלי בתים חוזרין ומספרין אחר הסעודה בביתם. ובכל פעם אחר שספרו אומרים יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך.
[טז] מהרא"ק: מאי דאין מברכין שהחיינו על ספירת העומר, דאינו אלא כמכשירי מצוה, דעיקר מנינא משום רגל דשבועות, ועדיין לא הגיע סוף שבעה שבועות. והשוכח פעם א' לא יספור עוד משום דכתיב (ויקרא כג, טו) תמימות תהיינה, עכ"ל. ונשאל את פי מהר"י סג"ל על דין שכח. והשיב שאם זכר לבקרו ביום יברך ויספור דעדיין יומי' הוא. ואם שוב שכח עוד בליל שני בזה פליגי ביה רבוותא. דספר א"ז כתב שאין לו לברך שוב בשום לילה, אך יעמוד אצל המברכים ויענה אמן אחריהם ויספור עמהן. ושאר רבותינו כתבו שלא הפסיד מידי, אך יברך ויספור כל פעם שזוכר אחר שכחו. והיה המורה אל השואל לקיים מאמר הא"ז, כי הוא היה מתייחס אחריו, והיה בחור נחמד נושא חן בעיני מהר"י סג"ל מתוך חריפתו והיה שמו יצחק א"ז. [והא דאין אומר שהחיינו משום דאין בו מעשה - רק דיבורא בעלמא - ודוגמת זה אין מברכין זמן על הלל].