מהרי"ל/הלכות הגעלה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

מהרי"ל הלכות הגעלה

הלכות הגעלה

[א] דרש מהר"י סג"ל, זמן הגעלה מאחרין לכל היותר עד יום אחד קודם ערב פסח. ולא יגעיל בערב פסח עצמו, שמא ימשך וישהה עד אחר שש. ואז חל עליו איסור חמץ והוי הפליטה שמגעיל איסור, אם היה הכלי הנגעל בן יומו כדפירשו רבותינו. וגם מפני טרדת סעודת חמץ שהיא תוך ד' שעות ימשך זמן ההגעלה, ע"כ יקדים, והמקדימין עוד יותר הרי הן משובחין. ועכ"פ יש לכל אדם להגעיל קודם סוף ארבע שעות בערב פסח. ומהרא"ק כתב דיש להגעיל ג' ימים קודם פסח, וכן עמא דבר. ומגעילין כלים וקערות כפות וכלי מתכות וכלי עצים שיש להם בית קיבול וכלי אבנים שכותשין בהם פלפלין. אבל צריך להדיח ולקלוף כלי עצים מתחילה היטב. וכלי מתכות אשר הם פשוטים כגון שפודין ואסכלאות צריכין ליבון, עכ"ל מהרא"ק. מהר"י סג"ל הצריך ג"כ מדוכת אבן לקלוף עם ברזל טרם אשר מגעילין אותו.

[ב] מהר"י סג"ל דרש, כיצד מגעילין, מכניסין יורה קטנה בתוך יורה גדולה. ובעי התם תלמודא יורה גדולה מאי, ומפרשים רוב רבותינו דקאי הך בעיא על אותו היורה שמגעילין בו, שצריך להגעילו בראשונה טרם שמגעילין שאר כלים בתוכה, וכן הוא בא"ח. וכן העידו רבותינו ז"ל שכן נהגו הקדמונים בקהלות שפירא וורמיישא ומגנצא. וכתב ראבי"ה אל תטוש תורת אמך, ואע"פ שראבי"ה ויתר רבותינו פירשו דלא צריך, ומפרשים להך בעיא הנזכר על יורה גדולה שרוצה להגעילו. אכן הרא"ש דחה ראיותיו, ועלינו לקיים תורת אמך ולהגעילו מקודם. ומפרש תלמודא דמגעילין את יורה הגדולה ע"י גדפנא, פי' לסבב שפתו בטיט כדי להעלות הרותחין עליו להגעילו גם על השפה. אבל ראבי"ה כתב בשם אביו למלאות אותו מים על כל גדותיו ולתלותו כן בשוה, ואז כשהוא מעלה בבישולו הרותחין יכניס אל תוכו אוד בגחלתו או אבן רותח מלובן באש ויהפך בו כדי שיעברו הרותחין ויזבו מעל שפתיו וכן נוהגין, וכן במהרא"ק. ואח"כ מערין אותן המים ושוטפין אותו בצונן. וחוזר וממלאו מים כמשפט הראשון להגעיל בו שאר כלים. ויזהר להרתיחו יפה שיעלו רתיחותיו ולא יפסיק מבישול רתיחותיו כל זמן שמגעילין בו, וכן במהרא"ק.

[ג] מגעילין גם כלי שנתשתמשו בכלי שני, כגון קערות שנותנין בהם המאכל מן כלי הראשון אשר נתבשל בו את המאכל, דלפעמים מכסין הקערות על קדירה כשהיא מבשלת. וכן נמי שואבין בהם מים ממרחשת המבשל ונמצא תשמישן גם בכלי ראשון לכן צריכין הגעלה בכלי ראשון. וכוסות כסף נמי צריכים הגעלה דפעמים מרתיחין בהן יין.

[ד] כשבא להגעיל כלים קטנים שצריך להחזיקם בצבת שלא יפלו מידו אל תוך מי הגעלה לשולי היורה, יזהר להיות לו ב' צבתות, וקמיט האי ורפי האי וחוזר ורפי האי וקמיט האי, למען שלא יהיו חוצצין בפני מי הגעלה. ואם יכול לתלות את הכלי בחוט או משיחה אל תוך מי הגעלה דיו.

[ה] וכתב רוקח, שאין להגעיל כלי תוך כלי או סל מלא כלים, אע"ג דלענין טבילה יכול לעשות הכי מ"מ לענין הגעלה חיישינן דילמא לא סליק דיקולא דמיא במקום שמונח זה על זה, וכן במהרא"ק.

[ו] ולהכניס הכלי תוך מי הגעלה פעמיים אין נכון דחוזר ובולע. הילכך אם יש לו כלים גדולים כגון האגנים וכה"ג שאין יכול להכניסם בפעם אחת תוך מי הגעלה, אז לא יגלגלם לסבבם תוך המים אך יתחוב כל שיכניס פעם אחת ויחזור ויתחוב צד השני. ויזהר מאד לצמצם לתחוב בשנית רק עד מקום שהכניס בראשונה שמא יחזור הצד הנגעל כבר ויבלע מי הגעלה האסורים. ואם אי אפשר לו לצמצם אז יותר טוב להכניסו שנית ממה שנשאר שם מקצת כלי בלא הגעלה דהך הכנסה שנייה דאוסרים חומרא בעלמא היא. ודוגמת זה יעשה לכלים שיש להם בית יד ארוך. ואם הוא כל כך ארוך דגם בפעם שנית לא הספיקו מי הגעלה להגיע באמצעיתו, כגון מחבת שרובן יש להן בית יד ארוך, אז אותו הנשאר בתווך בלי הגעלה ילבנו באור. וכן בא"ח הדין פסוק דמחבת מותרת בהגעלה ולא כרבותינו דמצריכין למחבת ליבון באש מאחר שמטגנין בה.

ואם יש לו אגנים גדולים כל כך שאי אפשר להכניסם לשום יורה מתוך גודלן. ולפיכך ידוע ומוכח שאין תשמישן ע"י האור רק ע"י עירוי לתוכן לכל היותר. אז גם די להם בהגעלה ע"י עירוי לשפוך [ל]תוכן מים רותחין מכלי ראשון ועדיף טפי להגעילם ככה ע"י עירוי. וצריך למלאם מן מי הרותחין ויתחוב בהן אודין בגחלתן, או אבנים מלובנין באור להעביר מי הרותחין למעלה מן גדותן. וגם אם לא נשתמש בהן רק בצונן או בכלי שני, מ"מ החמירו חכמים להגעילן בעירוי מכלי ראשון. אבל האגנים הקטנים או יורה לבנים גם אם ברור שלא בשלו בהן, הואיל שיכולין להכניסם אל כלי ראשון בתשמישן. לא די להגעילם ע"י עירוי דחיישינן שהכניסן ליורה מחומצת, וצריך לשאל מחבירו יורה גדולה אם אין לו גדול כ"כ ויגעילם בתוכן, דכדרך תשמישו כן דרך הגעלתו כדפי' לעיל.

[ואמר מהר"י סג"ל אע"פ שיורה גדולה מגעילו במילוי המים בפני עצמו, מ"מ אותן יורות ואגנות דנחושת וכן קדרות דנחושת שיכולים להכניסם ליורה גדולה, אע"פ שגם גדולים הם, מ"מ צריכים הגעלה בכלי ראשון להכניסם ג"כ ליורה גדולה, ולא ע"י עירוי להשליך רותחין עליהן, דכבולעו כך פולטו דמסתמא נשתמשו בכלי גדול מחומצת. וישאל יורה גדולה להגעיל תוכו או אצל חבירו שיש לו גדול].

וכן כלי כסף אע"פ שרוב תשמישן בצונן מ"מ צריכין הגעלה לפסח שמא הרתיח בהן יין ולאו אדעתיה כדפי' לעיל. אכן דפין ושולחנות שהן פשוטין די להם בהגעלה ע"י עירוי דחיישינן שמא בלעו ג"כ חמץ ע"י עירוי וכבולעו כך פולטו.

[ז] והמגעיל ע"י עירוי ששופך הרותחים על הכלי להגעילו יזהר שישפוך מים הרותחין דוקא מן הכלי שבשלו בו והוא נקרא כלי ראשון. ואל ישאוב עם כלי אחר מכלי שבו הרותחין ולערות ממנו להגעיל משום דכלי ששואב עמו תוך הוא כל"ש ונתבטל בו בישול הרותחין טרם שמגעילין. אכן אם שוהה את הכלי ששואב עמו תוך הכלי שמבשלין בו הרותחין בעוד הוא שם מעלין המים רותחין שפיר מתקרי גם הוא כלי ראשון. והמערה הרותחין להגעיל הוא יזהר לשפוך אותם בזריזות, ולא יעמוד מרחוק וישפוך ע"י זריקה באויר, כגון שמתיירא שמא יטנף את בגדיו או שמא יכווה ממי הגעלה מניצוצות החמין כדרך המון העם לא שפיר עבדי. דכה"ג שאין קילוח הנצוק מחובר אל כלי ראשון לא מיחשב עירוי אפי' לחומרא שכתב בספר תשב"ץ ובאגודה גבי נר של חלב הנוטף על הכלי דלא חשיב עירוי, כ"ש לקולא דלא מיחשב עירוי להתיר את הכלי בהגעלתו. ע"כ צריך לעמוד בסמוך לו לשפוך המים בפעם אחת להגעיל בעירוי. אע"פ דהפייט נקט בלשונו "זורקין", לאו דוקא הוא אך ר"ל שופכין כי זריקת חמין נצטנן באויר ולא מיחשבו כלי ראשון אף לחומרא כמו שפי' לעיל.

[ח] והמגעיל דפין ושולחנות יהיו מקודם מנוקרין מן החמץ ומשופשפין יפה יפה בכל חריצין, ויהיו מנוגבים מן המים שלא יהא עליהן שום צוננים שמא יצטנן הרותחין קודם אשר מגעילין החמץ או האיסור. וכן כל כלים צריך לנקרן מכל טינוף וחלודה טרם הגעלה. דפי מוליאות צריכין ג"כ הגעלה בכלי ראשון דלפעמים זב עליהם גבינה המוליי' או הבשר כשהן חמין, מצאתי. וכן בא"ח דילפי' מדכתיב אך את הזהב (במדבר לא, כב) לרבות חציצה.

[ט] וכל הכלים ישהו אחר השפשוף שלא יהיו בן יומן טרם שמגעילין אותן, ר"ל שלא נשתמש בהן מעת לעת, דהיינו תוך כ"ד שעות שהוא יום שלם דאז נפגם הטעם שבלוע בו ושרי קודם איסורו, וכן בא"ח, אע"ג דיש ס' במים וגם עדיין שעת היתר הוא. והטעם מפורש בספר מצות קצר.

[י] מנהג העולם כשמגעילין דפין ושולחנות פשוטין, אז מניחין אודין או אבנים מלובנין על גבי עצים קטנים או ע"ג אסכלא ומעמידין על הדפין ושולחנות, כדי לערות עליהן הרותחין שלא יצטנן מן העירוי ויגעילו יפה. ואז מקום הנחת האודין והאבנים חצצו ולא סליק שם דיקולא דמיא, לפיכך יזהר להסירן ולערות רותחין שם. או חבירו יתפוס האוד בידו או האבן בצבת והוא יערה וישפוך הרותחין על גביהן.

[יא] ויזהר לשפוך צוננין אחר שהגעילו כל כלי ברותחין. והטעם פירשו רבותינו כדי שלא יחזרו מי הגעלה ויבלעו בכלי, וכ"כ ר"ש בתשובה וכן פי' רב האי גאון, ומר רב נהילאי, אבי"ה.

[יב] אותן תיבות ומגדלין שאוצרין תוכן המאכלים כל ימות השנה, אין נכון להגעילם להסתפק ולהשתמש בהן בפסח, דסתמן כמה וכמה פעמים נשפכו בתוכם מאכלי חמץ כל השנה ואי אפשר לטהרן כל כך שלא נשאר מאומה בין הדבקים, ואם נשפך לו עתה שום מאכל בפסח יגבהנו ואולי יתערב בו שום חמץ שנשאר בסדקין, ואיסור חמץ בזמנו במשהו. ואם הגעילן יזהר במאד שאם נשפך לו שום דבר בפסח שאל יגביהנו כלל לאכול. וגם אל יניח בתוכו להדי' על הדפין שום דבר חם בפסח. וטוב יותר להניח חתיכת דפין או סמרטוטין על כל דף ודף, כדי שלא ישתמש להדי' בגופיה.

[אכן בלא הגעלה כשהן משופשפין ומנוקרין כפי יכלתו, יכול להשתמש בהן ע"י סמרטוטי בגד או חתיכות עצים מונחים בתוכו להשתמש על גבה, ואז נזהר הוא מלהגביה את הנשפך].

[רק יטהר אותן ע"י מריקה ושטיפה יפה כמה שיכול, ויניח דפין חדשין על גבי דפין הראשונין והוי ליה היכר טובא דאם נשפך לו מאומה שלא יגבהנו בפסח מאחר שאינו משתמש להדיא בגוף המגדל על גבי דפין הראשונין].

[יג] כלים המטולאין אין מגעילין אותן כי מקום הטלאי חוצץ. אכן אם הסיר את הטלאי עד אחר שהגעיל את הכלי, יגעיל את הטלאי בפני עצמו או ילבנו באור ויחזור ויטלאנו עם אותו טלאי. ואם בחידושן הוטלאו אין לחוש להסירו דכבולעו כך פולטו. [וכן דרש נמי מהר"ש, וראייה מסכין דאידי ואידי ברותחין והקתא אינו חוצץ].

[יד] דרש מהר"י סג"ל יותר טוב לקנות סכינים חדשים לפסח ממה שמגעילין הישנים, ואם בא להגעיל סכינים המחושקים כסף אצל הקתא ובראשם מסתמא מעיקרא בחידושן נחשקו וכבולען כך פולטן. אז יזהר לגרר יפה במחט או בסכין היטב בכל חריצין ונעיצין. והלכתא אידי ואידי ברותחין ר"ל הקתא והלהב. אם אחר תשמישתן נחשקו צריך להסירם טרם שמגעיל. אכן אם הכסף שבהן משוקד שקורין גיבלעכמאלט גם אם היה בו מעיקרא אסור להגעילם, דהמשוקד מין חרס הוא ובליעתו אינו יוצא מידי דופיו לעולם. ואת הרושם מן הסכין שמגעיל יגרר וינקר יפה קודם, ואם לא חש עליו טוב שישחיזו עד שימחה הרושם. סכין שהוא טריפה צריך ליבון להכשירו וישחיזו אח"כ ויטבילו אז. והנדן שהוא התיק שלו אין לה תקנה להכשיר. סכינים וקרדומות ישחיזם וישפשף גם הקתא יפה ובכל חריצין ונעיצין ינקר יפה מחמץ בעין ותו יגעילם. יש סכינים שהקתא שלהן עשוי מקרן, יש מרבותינו אוסרין אותן בהגעלה משום דע"י הרותחין יתרכך הקרן ויתקלקל ויקפיד עליו מלהגעילו כדין. וכן כל כלים עשויים מקרן. וכן איתא בא"ח על כפות עשויים מקרן.

[טו] כל כלי גוים צריכין טבילה אחר הגעלה. אך אין נכון להשתמש בשום כלי גוים הממושכנים בידו טרם נחלטו ביד הישראל, אם לא שיטול רשות מן הגוי, דסתמא מקפידין ואסור לגנוב אף דעת גוי. ואם הורשו לו מן הגוי מותרים אחר הגעלה בלא טבילה, דלא בעי טבילה רק כשהוחלטו לישראל דיוצאים מרשות הגוי ונחשבי' לישראל ככלים חדשים.

[טז] כלים שיש להן תוך, כגון הני קנקנים, יזהר לשפשף אותם מבפנים יפה ועל השוליים מבפנים. ואם פיהן צר שא"א לשפשף מבפנים, או שיש להן קנים שקורין רורין, אסורים בהגעלה. וכן כלי זכוכית שפיהן צר אף למ"ד דמתיר זכוכית בהגעלה, אלו אסורים.

[יז] כלים הצבועים העשויים מעץ אין להם תקנה להגעילם כדפי' רב האי גאון דדינם ככלי חרס. [וכן אסר מהר"י סג"ל להשתמש אפילו בכלים צבועים חדשים בפסח]. וכן כל כלי זכוכית. כלי חרס הישנים אין נוהגים להשתמש בהן בפסח דאין להן תקנה לא בהגעלה ולא בליבון, דהתורה העידה על כלי חרס שאינו יוצא מדי דופיו לעולם, אם לא ע"י חזרתו בכבשן למקצת רבותינו. ודוקא כבשן ממש שמצרפין בתוכו כלי חרס כדפי' הרא"ש, דאז לא חייש עליה דילמא יבקע וילבנו יפה. אבל תנורים שלנו לא מועיל אפי' הגדול של אופה. ע"כ יצניעם מן העין עם שאר כלי חמץ שלא יבא לטעות להשתמש בהן בפסח. וטוב להצניע גם המפתח מן החדר שהצניעם שם שלא ישגה דלא בדילי כהרא"ש וכן בא"ח.

[ומה שנוהגים הנשים באשכנז ללבנן - הקדירות הישנות באור - אינן עושין כי אם לשרוף החמץ שבעין שנדבק בהן - משום דמבשלין בהן חיטין ושעורין וקמח, ואי אפשר לנקותן יפה כ"א ע"י ליבון - ואינו עובר עם השיפשוף. אבל להשתמש בהן בפסח - חלילה שיהיו מותרין - אין מועיל ליבון שלנו - ויהיו מותרין להשהותם כך עד אחר פסח בלי איסור].

וע"כ נכון לקנות אפי' נרות של חרס חדשים להדליק בהן שמן במקום שמנהג להשתמש לאורן אצל המאכל, דזימנין מדליק בהן שמן מותר טיגון והוא חמץ גמור, וזימנין מטיב את הפתילה בידו וזימנין דאטיף.

[יח] דרש מהר"י סג"ל מאד הקילו רז"ל בחביות שנשתמש בהן שכר שעורים שקורין ביר. יש מתירין בהדחה, ויש בשפשוף יפה, ויש בעירוי ג' ימים להשתמש בהן יין לפסח. ומביאין ראיה מירושלמי דמתיר בעירוי הני גרבי דכותח. אכן רבינו שמשון מחמיר בו ודחה הראייה, ואמר אפילו לשהות בביתו צריך עירוי. וסבר ליה דההוא דירושלמי סבר ליה קדרות בפסח ישברו ולא התיר אפילו ע"י עירוי להשתמש בהן בפסח, דשכר שלנו חמץ גמור הוא, כדאי' באשר"י ושמא ישאר חמץ בעין. והרוצה להשתמש בהן לפסח אז הוא צריך לפותחו מצד אחד להוציא את שוליו ולנקרו ולשפשפו יפה יפה ואח"כ להגעילו. ולא דמי ליין נסך שהוא צלול וע"י עירוי או הגעלה מבטלין הפליטה.

[יט] סל או נפה שקורין זיפ, או משמרת שקורין זייא, וכן הברזל מנוקב שמפרפרין עליו את הפת שקורין ריב אייזן, בכל אלו אין הגעלה מועיל בהן מאחר דא"א לנקרן בין הנקבים. ומה שיש בפיוט דאדיר דר מתוחים "קדרי נפה" יש גורסין "כפה". וכ"כ בא"ח על כל כלים המנוקבים שמולחין בהן בשר אי אפשר להכשירן בהגעלה. כלים שא"א להוציא החמץ שבבקעים וסדקים, יטיח טיט על אותו המקום ומועיל הביטול כדפי' לעיל.

[כ] מרדות של חמץ שקורין אובן שושיל אין להם תקנה לפסח, משום דעל ידי האור בלעו ואין פולטין אלא על ידי האור, ובליבון אינן עולין, לכך צריך חדשים למצות או ישנים המיוחדים לפסח.

[כא] מרחשת שהושחר מבחוץ שתשמישו על גבי האור והיה טרפה ורצו להכשירו לפסח, הצריכו מהר"י סג"ל לשפשפו מבפנים יפה ולנקרו בכל צדדין כפי יכלתו, ואח"כ להכניסו לתוך יורה אחרת ולהגעילה. ואינו די בעירוי רותחין לתוכן דמסתמא מתוך קטנותו תשמישו כך בהכנסו ליורה כך פולטו. היה של גוי ונחלט ביד ישראל והצריכו טבילה.

[כב] כיסוי קדירה והיא מתכת אין תקנתו לפסח רק בליבון דדינו כמו אסכלא, דלפעמים צולה או מחמם על הכסוי במקום אסכלא. [וכל כלים יגעילם כבליעתן, כיצד שיפוד ואסכלא מלבנין וכן כיסוי קדירת ברזל. אע"ג דיש רבותינו דסברי הואיל והיתר בלע סגי - בהדחה - ובהגעלה, מ"מ כתב בהג"ה במיימוני דלא נהוג עלמא כן, וכן כתב הרא"ש]. אותן בני אדם המשהין שפודין ואסכלאות עד ערב פסח ללבנן אז בתנור שמחממין בלאו הכי למצות לא עושין כדין להשהות עד שעת איסור חמץ, אך ילבנן מקודם וילבנן על פני כולן גם הבית יד. בבית מהר"ש ליבנו נרות חרס שהדליקו בהן שמן וליבנו אותן בערב פסח.

[כג] כוס כסף היה לו זר עולה למעלה מן השוליים ואותו הזר היה מסורג חורין וסדקין לנוי הכלי, ואמר הבעל לפני מהר"י סג"ל אתן הכלי לאומן צורף ליפותו ולטהרו כדי להגעילו אח"כ לצורך פסח. והורה אליו מהר"י סג"ל דלא די לו בייפוי הצורף דהם אינם עושין רק לנוי למראית העין ולא בכל צדדין כפי צורך הגעלה, אך הישראל הוא ישפשף את הכלי יפה בכל צדדין ועל השוליים בפנים, וגם ינקר ויטהר כל חורי הזר. והיה בודק את הכלי בכל צדדין אם נדבק בשום מקום שהיה נשבר אחר תשמישו ונתקן, דאז הוי חוצץ בהגעלה ולא מצא. וכיסוי הכלי והוא היה כלי בפני עצמו שלא היה פתיל עליו והיה עליו ג"כ זר עולה מגגו, וע"ג הזר היה מכוסה טס כסף משוקד עם ציורין, והיו רואין דרך חורי סירוגין הזר מעבר לעבר בין גוף הכיסוי ובין הטס שעל סירוג הזר. ולא רצה להתיר כלי הכיסוי בהגעלה כי אמר אולי שום חמץ נפל אל תוך החלל דרך חורי הסירוג ואי אפשר להוציאו. אכן אם רוצה להסיר טס הכסף מעליו למעלה לטהרו מחמץ בפנים הרשות בידו. ועל המשוקד מאחר שהוא אחורי הכלי מבחוץ במקום שאין שותין אין לחוש, דוקא המשוקד מבפנים אסר מהר"ש משום ששורי' בתוכו פת ביין והוי כבוש כמבושל.

[כד] אגן נחשת קנו מגוי להגעילו ללוש בתוכו עיסת מצה. והיה נשבר בשפה ומחמת השבירה נתפשטו סדקים קטנים. והורה מהר"י סג"ל לשפשף יפה ולהרחיב את הסדקים לגרר ביניהם יפה ולהגעילו אח"כ, ואז יתנו לאומן גוי להתיך בדיל על השבירה ועל הסדקים ולהחליק יפה להשוותו לשפת האגן, ואל יסתום השבירה בחתיכת נחשת מחובר ביתידות כרגילין להטליא כלי נחשת, כי אז נכנס קמח ובצק ביני הדבקים ולא מצי בכל פעם ופעם לגרר אחריו כדי לטהרו כראוי. והעיד הרב הנז' על אביו מה"ר מולין ז"ל שהיה אליו אגן אחד שנפגם בשפתו, והניח לחתוך את הפגימה ולהרחיבה כמלא אצבעו, ולא רצה להסתים הפגימה מטעם דפריש' והחזיקו בו כמה שנים. פעם אחת שאלו למהר"י סג"ל על אגן נחשת להכשירו לפסח והורה אם נילש בו כבר אז אין מועיל לו הגעלה, ואם לא נילש בו מגעילין אותו אפילו ביורה של גוי ובלבד שלא יהא בו חלודה או גומא.

[כה] אסיתא שהוא מדוכה של נחשת, אמר מהר"ש יש אוסרים להגעילו לפסח ויש מתירין בהגעלה, ונוהגין שלא להגעילו כי רובן יש בהן גומות. וגם המתיר בהגעלה מודה אם יש בו גומות לא מועיל בו הגעלה ובעי ליבון. ומהר"י סג"ל דרש דיותר טוב להיות לו חדש או מיוחד לפסח. ומאן דלא אפשר ויש לו אחד מחומץ יתן אותו לאומן גוי היודע ללבנו באור יפה שאינו מתקלקל. וכן סכינים שיש בהן גומות צריכין ליבון אם לא יוכל לנקותם יפה וכן בא"ח, כי במקום הטינוף לא סליק דיקולא דמי הגעלה וכתיב אך את הזהב (במדבר לא, כב) ודרשינן אך להעביר חלודה והוא הדין לטינוף. מהר"ש אמר כללא הוא כל שיש בו גומות או חלודה אפילו כל שהוא לא עולה בהגעלה ובעי ליבון. אכן חלודה מבחוץ או למעלה על שפתו אין מעכב.

[כו] בית שאור יש מרבותינו אוסרים בהגעלה. ובית חרוסת והמלח כולן דומים לבית שאור דקשה חימוצן ואין הגעלה מועיל בהן. אכן רבינו ברוך מתיר כולן בהגעלה דוקא שלא להקל גם אי תשמישן היה בצונן. ולדידן אין נפקותא דאין אנן משהינן גם בבית כדפי' לעיל. רק לענין מדוכה, דר"ת ויתר רבותינו מחשבין ליה לענין פסח כבית שאור ולא שרו בהגעלה, ויש מתירין על ידי מילוי גומרי עד שיהא חוט נשרף מבחוץ. ומאן דאפשר טוב להיות לו מיוחד לפסח או חדש כדלעיל, עיין בהג"ה במיימון.

[כז] אמר מהר"ש שמה"ר אייזיק ז"ל אמר שאין להגעיל לפסח כלים המשוקדים שקו' גישמילצט או גיבלעכמאלט. והטעם כי עושין אותו מן מיני זכוכית לכך דינו ככלי חרס ואינו יוצא מידי דופיו בהגעלה, וכן סבר מהר"י סג"ל לעיל ונכון להחמיר. [וכן דרש מהרי"ל דכלי בלעכמאלט אין להגעילו מפני הזכוכית שבו, ודינו ככלי זכוכית שאין יוצא כ"א ע"י חזרת כבשן, וליבון שעושין בהן אינו מועיל כי אם להשהותו בפסח]. אכן אמר שקבלה בידו אם משוקד מבחוץ במקום מוכח שאין משתמשים שם אין לחוש כדפי' לעיל.

[כח] קנקן התיר מהר"ש להגעיל. ועל השושנה שהוא רושם לה מבפנים ועל הצמיד הפתיל לה מעיקרא היו וכבולען כך פולטן, אך ישפשף יפה גומות השושנה דמבפנים על שוליה וחריצי הצמיד. גביע כסף נחלט ביד ישראל מן הגוי והניח ליפותו והגעילו הצריך מהר"ש טבילה כדפי' לעיל. קנקן נגעל ולא נכנס כולה פעם אחת ברותחין והפכו והגעילו הנשאר. והצריך מהר"ש להגעילה שנית כי אמר דבעינן שיהא הכלי בפעם אחת במי הגעלה. אכן מהר"י סג"ל לא סבר כן בזמן שא"א כדפי' לעיל.

[כט] היורה אשר נגעל בו צריך להגעילה פעם שני' אם רוצה להשתמש בו לפסח, כן השיב מר הילאי ורב האי. ור' אמר שישפוך מי הגעלה ממנו כשעדיין מרותחין בבישול טרם יצטנן בו וישטוף בצוננין כדרך כל כלים הנגעלין.

[ל] אמר מהר"י סג"ל מי הגעלה הנשארים ישפוך במקום שלא יתאסף החמץ שבהן יחד.

[לא] קדרות חדשות של חרס שקנו לצורך פסח ליבנן באור וכשהסירו אותן מן האש זרקו בתוכו מעט מלח והניח כך מעט, והיינו הא דאמרינן מוללין את הקדרות ואח"כ בשלו מים בהן. ושאלו ממהר"ש למה הצריכו כולי האי, והשיבו שהיו מחמירין על עצמן כדי לעשותן חזק ביותר. אכן מן הדין אין צריכין רק להחם בהן מים טרם שמבשלין בהן ותו לא מידי. ומהר"י סג"ל אמר מה שמבשלין מים בקדרות החדשים בפסח טרם אשר מבשלים בהן תבשילין יש לעשות כן בכל ערב שבת וערב יום טוב כשרוצה לבשל בקדירה חדשה כי גמר מלאכתם הוא להבליעם מים חמין. ואם לא עשה קודם שבת או יום טוב אז נעשה בשבת בשעה שהטמין בה החמין או בי"ט כשמבשל ומתחייב אז משום מכת פטיש דהוא אב מכל גמר מלאכות.

[מהרי"ל נהג להגעיל סכינים גדולים שקורין הקמעשר אף לאחר השחזה].

· מעבר לתחילת הדף