מהרי"ל/הלכות בדיקת חמץ

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

מהרי"ל הלכות בדיקת חמץ

[הלכות] בדיקת חמץ

[א] ארבעה עשר בניסן שחל בשבת שואבין מי המצות אור לי"ג שהוא יום חמישי אחר שקיעת החמה, ואפילו לצורך מוצאי שבת, לאותן שאופין המצות בליל שני לחיבוב מצוה בשעת', צריכין לשאוב המים ביום חמישי י"ב ניסן. והטעם פשוט שמא יקדים או יאחר, אם ימלא המים בהכנסת שבת או במוצאו, ואז בודקים חמץ ג"כ אור לי"ג אחר שמלא המים. אור לארבעה עשר מיד אחר ששאבו מי המצות מתחיל זמן בדיקת חמץ שהוא תחלת הלילה. ותנן אור לי"ד בודקין כו', וכתיב אך ביום הראשון וגו' (שמות יב, טו). ודרשו רבותינו ראשון הוא י"ד דניסן, מאך חלק, ומלא תשחט על חמץ. השבתה בלב הוא לרש"י מתשביתו, ולר"ת מכח הפקר. אכן החמירו רבותינו לבדוק אחר חמץ ולבערו משום בל יראה ובל ימצא. ולר"י משום דילמא אתי למיכל מיניה הואיל והוא חמיר כל כך דאיתי' בבל יראה ובל ימצא, מה שאין כן בשום איסור, דאפילו קדשים אחר אשר נתותרו שוב לא עובר כמו גבי חמץ דעובר כל שעה בבל יראה ובל ימצא. וגם כל השנה רגילים בו לא בדילי מיניה על כן הצריכו והחמירו לבדוק ולבערו.

[ב] ואסור ללמוד כ"ש שלא לסעוד עד יגמור הבדיקה דילמא אתי לאימנועי מצות הבדיקה. ויטהר ידיו על ידי נטילה טרם שיברך על הבדיקה. דכל המברך צריך נקיות ידים מקודם. וכן יסד הפייט בסדר אדיר דר מתוחים. וז"ל "מברך כזאת באומץ על ביעור חמץ", ור"ל באומץ הוא נטילת ידים דכתיב טהור ידים יוסף אומץ. וכן מסיק במהרא"ק בשם רבינו אפרים. וכשהוא מברך על הביעור אז יהיו בני ביתו עומדים אצלו ועונין אמן על ברכתו. ואז יכולין לסמוך על אותה ברכה ולסייעו לבדוק משום דאפילו עשרה העושין מצוה (אחת), אחד מברך לכולם.

[ג] [דרש מהר"י סג"ל צריכין לבדוק כל הבית משום דרגילין לאכול בכל המקומות - ולהכניס חמץ בכל מקום -]. והא דשנו חכמים כל מקום שאין מכניסין בו חמץ אין צריכין בדיקה, והיינו שיודע בודאי שאין שם חמץ מתוך שאין רגילין לבא שם, כגון חורים העליונים למעלה מקומת אדם ותחתונים למטה מג' טפחים. וכן זיזין וכה"ג דמסתמא לא נשתמש בהן חמץ. אכן פעמים יש מקום מיוחדים לחמץ וידוע שנשתמש שם צריכין בדיקה אפילו עליונים ותחתונים, וכן לדידן כל סתם חדרים ועליות צריכין בדיקה דמשתמשים בכולן. ולפעמים עומד מסעודה ופתו בידו והולך שם, וכן בא"ח. כדרך שמכניסים חמץ גם בחדרי המשכונות דלפעמים קם בתוך הסעודה להביא משכון ופתו בידו ושוכח שם, וכן חדרי כבושים ושל גבינות ומרתפות. וכל מקומות שמשתמשין שם ולא קביעי ואפילו בית העצים וגחלים אם אין שם תרנגולים או שאר עופות האוכלים החמץ. ומהאי טעמא דמסתפק מן המרתף נכון לעשות ברזות חדשות לחביות למשוך בהן יין לפסח, משום דהישנים מלוכלכים בחמץ מידים שבתוך הסעודה כדפי' לעיל.

[ד] סוף פ' כיצד משתתפין פירש"י וכי גביהי כותל עשרה לא חזי לבני חצר לתשמיש. אמר מהר"י סג"ל מכאן מייתי ראיה בירוש' דפסק בהל' פסח דחורי הבית העליונים הפטורים מן בדיקת חמץ אותן שהן למעלה מעשרה טפחים כדהכא. ואמר שהרא"ש פסק חורי עליונים הפטורים מן הבדיקה, היינו אותן שהן למעלה מקומת אדם כדפי' לעיל, ואדרבא אותן שהן למעלה מי' טפחים הן עיקר תשמישו של אדם וצריכים בדיקה, וכן בא"ח.

[ה] אל ידבר אדם בשעת הבדיקה דברים בטלים שלא יסיח דעתו מן הבדיקה. אך צורך הבדיקה כגון לפתוח החדר ליכנס לבדוק בו או להדליק אליו הנר אם כבה, וכל כה"ג מותר. אפילו למאן דאוסר דברים משום הפסק הברכה, מ"מ הוי כמו טול כרוך או גביל לתורא, דלא מיחשב הפסק גבי המוציא.

[ו] זמן בדיקת חמץ קבעו חכמים בלילה משום דאז בני אדם מצויין בבתיהם וגם אור הנר יפה אז לבדיקה. ולאור הנר בעינן דבדיקה יפה היא ואסמכוה אקרא. ואם לא בדק בלילה יבדוק ביום גם לאור הנר, ודוקא נר משעוה כדפי' הרא"ש. ובפתילה אחת כדפי' בסמ"ק. דאי הוי נעשה כקליעה דינו כאבוקה, ואין לבדוק לאורו לא נר של חלב ולא של שמן.

[ז] מיד כשגמר הבדיקה צריך שיבטל ויאמר: כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותי דלא חמיתי' ודלא בערתי' ליבטל וליהוי כעפרא. ויש מסיימין כעפרא דארעא, וכן הוא בס' אגודה. ומי שאינו יודע, יכול לומר בכל לשון אפילו בלשון אשכנז ודיו. וכן הבודק לאלמנה היא מבטלת בעצמה, אם אינה יודעת בלשון הקודש תאמר בלשון אשכנז כך: אל אורהפא און אלי זויאר טייק דש דא איז אין מיינר גיוואלט דש איך ניט האב גיזעהן און ניט האב אויז גירוימט עש זאל זיין פר שטערט און זאל זיין אז אשין דיר ערדן. ואם אינה יכולה כלל לבטל בעצמה, אז יבטל הבודק בשבילה והיא תעמוד אצלו בשעת הביטול דנראה כשלוחה וכן הגיד הר"ן בשם מהר"ן. וכן באורח חיים על אבי הבן בשעת המילה. והמבטל לאחר יאמר דאיכא ברשות פלוני או פלונית.

[ח] חמץ שמצא בבדיקה ישמור עד למחר לבערו ולא יבער בלילה כאחד מן הגאונים במרדכי, משום שצריך לבטלו שנית למחר בשעת הביעור. ומהאי טעמא אמר מהר"י סג"ל דנראה לו טעמא דמניחין פירורי חמץ לפני הבודק ביש ארצות. וראיה קצת מדפריך בגמרא בפשיטות לבטליה בשית דזמן ביעור הוא אלמא קים ליה דיש ודאי ביעור. ומהאי טעמא נראה לשרוף הכלי לכל הפחות כדי לזכר ביעור, אם לא מצא שום חמץ בבדיקה. ואמר מהר"י סג"ל המניחין חמץ לפני הבודק יניח דוקא נוקשה שלא יפרר. ובמקום משומר בפני תינוקות ועכברים. שוב דרש דאין צריכין להניח חמץ לפני הבודק, דגם אם לא מצא בבדיקה מאומה לא הוי ברכה לבטלה דהברכה קאי נמי על הביטול שמבטלין מיד בתר הבדיקה.

[ט] וישמור החמץ שמצא בבדיקה דלא ליהוי כהניח י' ומצא ט' ויצטרך אז לבדוק שנית למצוא הנחסר. וכן החמץ שמשייר לאכל ישמור היטב בתוך חבית או תיבה ויוציאנו בשעת אכילה, ויחזור לשמירתו ויצניענו. וכ"ש כשחל י"ד בשבת דאז כמה סעודות עדיין לו שצריך להשמר מלפרר חמץ, ושלא יוליכנו תינוקות למקום הבדוק ודרכם לפרר. נהי דלא חיישינן לגרירת חולדה כי אם בפניו, מ"מ אמרו חכמים יניח בצינעא, ועלינו לקיים דבריהם. ונכון להיות אליו מקום מיוחד לאכול שם להשמר מכל מכשול. [ולא יניח התינוקות לטלטלו למקום אחר - וכ"ש בשנה שחל ע"פ בשבת שאין הזמן מרובה - וצריך להזהיר ביותר בכל סעודה שאוכל להוציאו שלא יתפזר החמץ ולאחר הסעודה להצניעו כבראשונה].

[י] דרש מהר"י סג"ל תינוק יצא ונכנס אחריו ומצא פירורים צריך לבדוק, כך היא גירסת הרוקח דדרכו של תינוק לפרר ואינו אוכל במקום אחד. עכבר יוצא ונכנס אחריו ומצא פירורין צריך בדיקה דאין דרך עכבר לפרר, כך היא גירסא שלנו, וחיישינן לחומרא בשתי הלשונות. מיימוני בהלכות להשבית חמץ כתב וז"ל: או שהיו ט' צבורי' של מצה ואחד של חמץ ופירש ככר ואין יודע אי מצה אי חמץ ואתא עכבר ונטלו כו' עד בכל אלו צריך בדיקה. אמר מהר"ש שהפשט שם חמור מאד ליישב, חדא אמאי לא נימא כל דפריש מרובא קפריש, ועוד מאי שנא מהא דלעיל מיניה דלא הוי רק חד ספיקא פלגא ופלגא כגון ב' בתים בדוקים וצבור אחד של חמץ כו' אפ"ה א"צ בדיקה, ודוק ליישב.

[יא] בניישטט הכריז השמש בבהכ"נ שלא יניחו תינוקות להביא עוד יותר חמץ לבהכ"נ. ובראשונה כבדוהו. ואמר מהר"ש שלעולם מכריזין כן כשבודקין החמץ בלילה דאח"כ, ואמר שכתב במרדכי שצריך השמש לבדוק בבה"כ. וכן בא"ח. דרש מהר"ש דצריכין לכבד כל חדרי הבית ואין לסמוך על בדיקת חמץ להפטר בזה מן הכיבוד כי זה בלא זה לא מועיל ולא יצא ידי חובתו רק בשניהם, וכן דרש מהר"י סג"ל.

[יב] מהר"ש דרש הא דנשים מהימנו אבדיקת חמץ משום דמהימנא רבנן בדרבנן. והתוס' אמרו אי הוי דאורייתא לא מהימנו אף על גב דנאמנים בכיוצא בו דאורייתא, מ"מ על בדיקת חמץ אין נאמנות משום עצלות. ואמר דמכאן למדין דכל דבר דאית ביה טירחא יתירא כמו לברור דגים קטנים הטמאים מבין הטהורים אין מהימנא הנשים, וכן הוא בדרשות הר"ח א"ז. וכן דרש נמי מהר"י סג"ל, ואמר טעמא דאי הבדיקה דאורייתא דאין נאמנו /נאמנות/ בה הנשים משום דלא מיתחזק להן האיסור ודאי דאומרים השתא כיבדנו הבית יפה ואין שום חמץ לבדוק, אבל איסור ניקור חלב וגיד דאיסורא הוחזק ודאי שם מהימנא. לכן כל אדם יחזור אחר אנשים בני מצוה לסייעו בבדיקת חמץ, ואם אי אפשר לו כלל באנשים יסייעו לו נשים. אכן נאמנות נשים להעיד על בית שבדוק הוא שראו בודק, ואפילו עבד ושפחה נאמנים בכך.

[יג] דרש מהר"ש אותם הפוסקים שצריך לחזור ולברך אם סח טרם גמר הבדיקה, נראה שאין לדמות למדבר תוך הסעודה וכה"ג שא"צ לחזור ולברך, דמאחר שמברך כאן על ביעור חמץ דהיינו הביטול הרי סח בין ברכה למעשה דבכל מקום צריך לחזור ולברך אם סח וכן המסקנא בא"ח. אכן לכתחלה יזהר מלעסוק בשיחה בטילה עד שיגמור כל הבדיקה כדפי' לעיל.

[יד] והאי דמברכין על ביעור חמץ ולא על בדיקת חמץ, משום דהבדיקה צורך הביעור הוא, דהביעור עיקר ולא הוי הבדיקה מיחשב הפסק בין הברכה למעשה דביעור, דברכת ביעור היא הבדיקה ומיחשב כמדבר בתוך הסעודה. [דרש מהר"ש הא דלא מברכינן על בדיקת חמץ היינו משום שעיקר הבדיקה הוי משום - ביעור - ביטול, ועוד שבלילה לא הוי - הביעור - הביטול כ"א בשחר קודם צאת שעה - רביעית - ששית. - ואיך שייך לברך בלילה על בדיקה דהיא משום ביעור דביום]. ומברכין על ביעור ולא לבער ואף על גב דהביעור לא הוי בלילה כי אם למחר והוי שייך יותר לברך לבער מעל ביעור. וכן דרש מהר"י סג"ל דיש טעם שמברכין על. פעם אחת בירך מהר"ש על מצות ביעור חמץ ואמר שאין דרכו לברך כך ועכשיו שינה כן משום להוציא אותן המסייעין לו לבדוק. ואם המסייעין עומדין אצלו ועונין אמן על ברכתו דיים. וכן תניא עשרה העושים מצוה אחת א' מברך לכולן כדפי' לעיל. וכן הדין לכמה בתים די להן בברכה אחת.

[טו] אמר מהר"ש הא דלא מברכין שהחיינו על הבדיקה, משום דלא הוי אך תיקון למועד הרגל שאסור באכילת חמץ. והוי כמו העושה לולב לעצמו או סוכה דהוי בתיקון המועד, וסומכים שם על קידוש היום דיש בו זמן הכא נמי לא שנא. ולא נהירא הטעם למהר"י סג"ל, דשאני התם דעושה הברכה נמי אסוכה ולולב בפני עצמן בשעה שיוצא בהן, אבל הכא מה ענין בדיקת חמץ לקידוש היום. אלא היינו טעמא דעיקר ביטול חמץ בלב ואין מברכין על מצוה התלויה בלב.

[טז] אמר מהר"ש צריך לבטל החמץ בלילה דלמא למחר ימצא לבתר איסורא ולא מצי מבטל ליה. ושמא יהא טרוד בעסקים וישכח לבטלו מקודם בשעת היתר. אבל בלילה בני אדם מצויין בבתיהם ומיד סמוך אחר הבדיקה יזכור הביטול. וכן בא"ח שאין לסמוך על ביטול היום לבד דביטול לילה עיקר ובשעה ידוע שלא לישכח.

[יז] מיד טרם שמתחיל לבדוק יברך, ולא נהגינן כמ"ד שאין לברך אלא על ככר ראשון שימצא. וצריך לבדוק כל חורים וסדקים. ובנר של שעוה כדפי' לעיל, ולא בנר שומן או שמן כדפי' לעיל, דטרוד שמא יטיף [על] הבגדים או הכלים ולא בודק יפה.

[יח] חור שבינו לחבירו כל אחד בודק עד מקום הגעת ידו והמותר מבטלין. ואם בינו לגוי אין צורך בדיקה משום סכנה. רפת בקר אין צריך בדיקה וכן באמצע החצר. אכן אם יש שם חור וכה"ג ששימשו בהן חמץ צריך בדיקה, דאין לתלות שם בעופות להר"ח.

[יט] צריך ליזהר בפתיתין שמצא בבדיקה דאם יחסר אחד מהן צריך לבדוק כל הבית שנית כדפי' לעיל, וכן בא"ח. וכתב עוד שם, אם הניחם בסתם שאינו יודע אם חסרו אין חוששין, וכן אם כפה כלי עליו.

[כ] אמר מהר"י סג"ל חמץ שעבר עליו הפסח אסור בהנאה אע"פ שביטלו, דחיישינן להערמה שמא לא יבטלו מלבו. והיה רגיל לומר לבחורים הבאים אחר פסח לישיבתו, כל מי שימצא חמץ בחדרו ישרפנו, כי אני לא בדקתי בחדרי הבחורים.

· מעבר לתחילת הדף