מהר"צ חיות/שבת/כ/א
מהר"צ חיות 
שבת כ א
גמרא. תני ר' חייא לסיוע דשמואל. נ"ב לשון זה משמע שר"ח בעצמו שמע דברי שמואל והביא סיוע לדבריו. ובאמת מצינו לקמן מ"ה סוף ע"ב ר' שמואל אומר בשם ר' חייא. וגם זאת לא מצינו בשום מקום דשמואל למד מר' חייא. וגם יש לנו ספק אם שמואל היה פעם בא"י ואולי בילדותו עם אביו שהיה בא"י. ולמד לפני רבי. ואז היה אסייא דרבי (בבא מציעא פ"ה ע"ב). ורבי רצה לסמכו. אבל זולת זה לא מצינו זכרון שם שמואל בא"י כלל. ורב כשנחת לבבל מצא כבר את שמואל ראש ישיבה בנהרדעא. עיין בתשו' רב שרירא גאון:
גמרא. ר' חייא אומר כדי שתשחת העץ ור"י בן בתירא אמר כדי שתאחז מב' צדדים. נ"ב ריב"ב היה בנציבין בזמן שמאי והלל ולא ראה החורבן. ואיך יתכן דיחלוק עם ר' חייא דור רביעי אחר החורבן.
והנה הרב בעל סדר הדורות האריך להוכיח דשני רבי יהודה בן בתירא היה. ובכ"ז אפי' ריב"ב השני היה בזמן ר' עקיבא ור' יוסי הגלילי. אבל בימי ר' חייא לא מצינו אותו ואם אמנם כי על ידי ברכתו לאבוה דשמואל נולד שמואל, עי' סדר הדורות שם וערך ר' אבא הכהן, אבל שנקדים ר' חייא לריב"ב הוא תמוה. והרב בעל סה"ד לא התעורר מברייתא זו.
וצריכים לדחוק דהך לימא כתנאי אינו כמו בשאר מקומות דהיה חלוקים במעמד אחד, רק כאן ר' חייא תנא לעצמו שיעור של תאחז האור, וריב"ב תנא לנפשיה שיעור אחד, אבל לא נאמרו במעמד אחד, רק ברייתות שונות הם. והגמרא בראותה כי שני ברייתות אלו חלוקות, נקטה משום זה בלשון לימא כתנאי:
גמרא. והאח לפניו מבערת אחוונא. נ"ב דבר זה אין לו ענין וסמיכה לסוגיא דכאן. והקרוב בעיני כי מאמר זה מקומו לקמן עלה זו ע"ב דמפרשן בש"ס דפתילות האידן היינו אחוונא. ושם מקומו לפרש המקרא הזה והאח לפניו מבערת דלרב היינו אחוונא ולשמואל עצים שהדליקו באחוונא ואמת: