מהר"צ חיות/מגילה/כה/א
מהר"צ חיות 
מגילה כה א
מפני שעושה מדותיו של הקב"ה רחמים ואינם אלא גזירות. נ"ב עי' מדרש ר"פ תצא כשם שרחמיו של הקב"ה על האדם כך רחמיו על הבהמה וכו' וכך נתמלא רחמיו על העופות שנאמר כי יקרא קן צפור ועי' מורה פכ"ח ופמ"ח לשלישי ועיין רמב"ן ר"פ תצא:
אי לאו דכתבינהו משה באורייתא ואתו כנה"ג ותקנו. נ"ב עי' מורה פנ"ט לראשון שדקדק דוקא שני אלו התנאים מוכרחים להתיר אמירת השבחים בתפלה. ועי' עוד שם פי' נחמד על המשל שהיה לו אלף אלפי אלפים דינרי זהב והיו משבחים אותו בשל כסף כן הוא גירסת הרמב"ם. היינו אע"פ שענין שבח זה הוא ג"כ מעלה גדולה מ"מ לפי ערך המשובח הוא חסרון כן ענין השבחים שאנו משבחים להקב"ה אע"פ שהם מעלות אצלנו מ"מ המה חסרון בחקו יתברך ע"ש:
תנא דבי ר' ישמעאל בישראל הבא על הכותית הכתוב מדבר. נ"ב עי' מהרש"א שהביא דברי הערוך ערך ארם ותרגום ירושלמי שמפרשים ומתרגמים באמת הך קרא בישראל הבא על הכותית ורק מה שפרט בארמיותיו היינו דוקא ארם ומפ"ז משתקין. ול"נ דבאמת אף שמותר לפרש המקרא בדרשות כאלו כדרך המדרשים אבל להמון היו מפרשים רק פשוטו של מקרא כמו שהנהיג אונקלוס והמתרגם ברבים משתקין אותו:
רש"י ד"ה האומר ומזרעך וכו' ונותן כרת לבא על הכותית. נ"ב עי' רמב"ם ס' המצות ל"ת נ"ב שכ' וכשהתאמת על אדם שבעל בת אל נכר בעדים והתראה לוקה מה"ת ע"ש ואולם בספרו הי"ד פי"ב מה' א"ב כ' לוקה מכות מרדות מד"ס ועי' יו"ד סי' קנ"ו בטו"ז וש"ך שם אם הדין בזה דיהרג ואל יעבור:
תוס' ד"ה מפני. על מה שיסד הקליר בקדושתא ליום ב' של פסח. נ"ב עי' תוס' חגיגה יג ע"א דכ' התוס' דהקליר לא יסד מעולם פיוט ליום שני וכבר התעוררו בזה: