מהר"ם חלאווה/פסחים/לז/ב

מהר"ם חלאווה פסחים לז ב

דף ל"ז ע"ב

ר' יהודה אומר אין לחם אלא האפוי בתנור נמצא עכשיו דריש לקיש אית ליה דלכולי עלמא מעשה אלפס אם הרתיח ולבסוף הדביק שהוא כעין תנור דלאחר הרתיח' א"צ להלך האור תחתיו חייבים בחלה אבל הדביק ולבסוף הרתיח פטורים לכ"ע ופלוגתייהו דר' יהודה ורבנן לא בעי איהו לאוקמא בהרתיח ולבסוף הדביק ואיהו כת"ק דמחייבין דא"כ דר' יהודה דלא כותיה וכיון דאפשר לאוקמי כולי עלמא כותיה טפי ניחא ליה ואמר דהרתיח ולבסוף הדביק לכו"ע לחם הוי אלא פלוגתייהו הכא בשהדביק ולבסוף הרתיח ולא נגמר שם בשולו וחזר ואפה בתנור או כעין תנור בהרתיח ולבסוף הדביק ת"ק אית ליה לחם אקרי ולר' יהודה אין לחם אלא האפוי בתנור מעיקרא או כעין תנור והכי אית לן לפרושי דהא ר"ל לאוקמינהו תרוייהו כותיה מהדר. ולהאי לישנא לא קיימ' לן כר' יהודא דהא התם בפרק החולץ אמרי' דהאי חלוט מצה היא ואדם יוצא בה ידי חובתי בפסח. ובדהדר אפייה בתנור והכי קיימ"ל דרבינא הוא דאמרה התם. ור' יוחנן אית ליה דמעשה אלפס בין הדביק ולבסוף הרתיח בין הרתיח ולבסו הדביק חייב ולא שני לי' בינייהו כלל. הלכך לדידיה רבנן דמחייבין מעשה אלפס בכל ענין מחייבין ור' יהודה דפטר בכל ענין פטור אבל אפשר דאם חזר ואפאו בתנור מחייב וא"כ לא קשיא עליה ההיא דפרק החולץ לענין הלכתא. ואפי"ה לא קיימ"ל כותיה דת"ק פליג עליה ואין הלכה כיחיד במקום רבים דעד כאן לא צריכי ללישנא דריש לקיש כרבא דפ' החולץ אלא משום דשמעינן ליה לרבא דמפרש למילתיה מדכתיב בתנור אחד לחם העשוי בתנור אחד אבל לר' יוחנן לא צריכי לדרבא וממילא אבטליה מילתא דר' יהודא מקמי דרבנן פשו להו ר' יוחנן וריש לקיש. הרב בעל הלכות משמו דכהן צדק ז"ל פסק כר"ל ובודאי מסתיימ' הדין פסקא דלר"ל מוקמינא כולי עלמא אליביה ואלו לר' יוחנן איצטריך לאוקמי מלתא כתנאי ועוד דאמרי' בסמוך בעו מיניה הדביק מבפנים והרתיח מבחוץ מהו אמר לי' מאי אימא ליה האמר לי היינו מעשה אלפס אמר לי' בעי מיניה הדביק מבפנים ואבוקה כנגדו מבחוץ מהו אמר ליה מאי אימא ליה דאמר לי רוב עניים עושין כן. ומהדר ובעי אבוקה כנגדו מהו אלמא היינו מעשה אילפס דקאמר לפוטרה קאמר וא"כ הוי סוגיין כותיה דריש לקיש ולא תיקשי לן כובא דארעא דההיא מוקמינן לה בשהסיק מבפנים דהוי כעין תנור והרב אלפסי ז"ל פסק כר' יוחנן וכן כתב משמיה דרב אחא משבחא גאון ז"ל וכן נראה עיקר דכלל אמרו ר"י ור"ל הלכה כר' יוחנן בר מהנהו תלת דבפ' החולץ ולא מני הא בהדיהו. ואתיא דר' יוחנן כת"ק דר' יהודה דיחיד ורבים הלכה כרבים. והא דקאמר היינו מעשה אילפס ה"ק היינו מעשה אלפס דפליגי ביה ר' יוחנן וריש לקיש ולא אתא למפסק לא לפטור ולא לחיוב. והדר בעי איפליג נמי באבוק' כנגדו ואמר ליה דלא הלכך כר' יוחנן קיימ"ל וכל מעשה אלפס שלא במשק' לחם הוי ולזה הסכים הראב"ד ז"ל והרמב"ם ז"ל. ובמה שכתבתי נתקיימו דברי הרב אלפסי ז"ל שדחה דר"ל ור' יהודה ופסק כר' יוחנן:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף