מהר"ם ברבי/פרשת מטות
|
< הקודם · הבא > |
ביבמות דף ס"ב ע"ב תני ר"ש בן יוחאי אומר גיורת פחותה מבת ג' שנים ויום א' כשירה לכהונה שנאמר וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכור החיו לכם והלא פנחס היה עמהן וכו' . וכן היה ר"ש בן יוחאי אומר קברי עכו"ם אינן מטמאין באהל ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם. אתם קרוין אדם ואין העכו"ם קרוין אדם וכו'. ומדקדקין העולם איך תליין הני תרי מימרא בהדדי דקאמר וכן היה רשב"י.
ולי נראה לתרץ דרש"י כתב בסנהדרין הא דאמר ר"מ גוי שעוסק בתורה הרי הוא [ככהן גדול] שנאמר אשר יעשה אותה האדם וכו'. ופליג ארשב"י דלר"מ גוי נמי קרי אדם. וכתב מהרש"א בפרק בן סוירר דלרבי מאיר הנ"ל וודאי בן־נח אינו מצווה על קדוש־השם דוחי בהם דכתיב בתר האדם קאי על עכו"ם נמי וגבי ישראל אי לא כתב ונקדשתי הוה אמינא אפילו בפרהסיא אינו מצווה מכח וחי בהם. וגבי בן־נח לא כתיב אלא וחי בהם אינו מצוה אלא בפרהסיא ואי בן־נח אינו מצווה על קדוש־השם הקשה מהרי"ט בדרשותיו איך השליך אברהם את עצמו לתוך כבשן האש הא אינו מצווה על קדושת־השם. ורמב"ם כתב כל מי שנאמר בו יעבור ואל יהרג אם הרג את־עצמו מתחייב בנפשו. וצ"ל כמ"ש בעל פרשת־דרכים, לאחר שנתגייר אברהם יצא מכלל בני־נח אף להקל אמנם אם יהיה מוכח דלא יצא מכלל בני־נח כי אם להחמיר ולא להקל מוכח דבן־נח [מצווה] על קדושת־השם. ואז מוכח דלא כרבי מאיר דסבר גוי נמי קרי אדם.
והנה בפרשת אמור כתיב ויצא בן אשה ישראלית והוא בן איש מצרי בתוך בני ישראל והקשה מאי האי דקאמר בן אשה ישראלית והוא בן אשה מצרי משמע דאיהו לא הוי ישראל הא קיי"ל נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר. והנה אם נאמר דיצאו מכלל בני־נח להחמיר ולא להקל ל"ק מידי דבאומות קיי"ל הולד הולך אחר הזכר והוה נכרי וכך כתב הרמב"ן גופיה שם בשם חכמי הצרפתים. ע"ש. וא"כ מוכח דלא יצאו מכלל בנ־נח להקל אבל אם נאמר נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר מעיקרא דדינא פירכא ולא מוכח מידי וזה תליא בפלוגתא דרבי־עקיבא וחכמים אם אין קידושין תופסין בחייבי לאוין והולד ממזר או קידושין תופסין בחייביי לאוין כן משמע ביבמות בדוכתא טובא והכא לכאורה מוכח דר"ש? ס' קידושין תופסין בחייבי לאוין דש"ס קאי בקידושין ד' ר"ע דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין כי תהיין במאי מוקי לה מוקי לה בחייבי עשה כגון בעולה לכהן־גדול ע"ש. והנה רש"י פירש בסנהדרין דף כ"א דר"ש סבר כר"א פנוי הבא על הפנוייה עשאה זונה. ור"ש הא סבר נמי מצרי ואדומי נקבותיהן מותרות מר"ש. וא"כ לר"ש ליכא חייבי עשה בעולם דרמב"ם בפ' אישות לא מנה אלא ג' מצרי ואדומי בעולה לכהן־גדול אך לכאורה איכא עוד עשה דהיינו קטנה לכהן־גדול דפסק הרמב"ם דאסורה שנאמר אשה ולא קטנה אמנם השתא דאמר ר"ש ב"י גיורת פחותה מג' כשירה לכהונה וכן? דפנחס היה עמהן ופנחס היה משוח מלחמה שדינו ככהן־גדול ש"מ דקטנה כשירה לכהן גדול[1] מוכח נמי [ד]קידושין תופסין בחייבי לאוין והשתא מוכח דגוי לא קרי אדם וק"ל:
- ↑ לכאורה להרמב"ן גיורת פחותה מג' כשירה לכהונה היינו אף לכהן־גדול ולאחר שתגדיל וצ"ע.