מדרש זוטא/איכה/נוסח ב/סימן ג
|
< הקודם · הבא > |
(ד) כל רעיה בגדו בה. זה מיכאל וגבריאל, שלפנים מזה היו מלמדים על ישראל זכות, ואמר להם הקב"ה מי חביב עליכם, אמרו בית המקדש, אמר להם הקב"ה נשבע אני בשמי הגדול שאתם בעצמכם תציתו בו את האש, מיד נטלו מיכאל וגבריאל שני לפידי אש והציתו את ההיכל, והיה בית המקדש קורא על עצמו קינה, שנאמר ממרום שלח אש בעצמותי וירדנה (שם א' י"ג). וכתוב מגיד מראשית אחרית (ישעיה מ"ו י'). אמר הקב"ה לירמיה לך והנבא על ירושלים אמר לו (נער אנכי לא ידעתי דבר) [לא ידעתי דבר כי נער אנכי (ירמיה א' ו')], לפי שלא היה רוצה לילך ולהתנבא על ישראל רעה עד שאמר לו הקב"ה בטרם אצרך בבטן ידעתיך ובטרם תצא מרחם הקדשתיך נביא לגוים נתתיך (שם שם ה'). מיד קבל עליו נבואות, והיה ירמיה סבור שלא היה נביא אלא על אומות העולם ולא על ישראל, מיד אמר לו הקב"ה קח את כוס היין החימה הזאת מידי (שם כ"ה ט"ז). מיד נטלו ירמיה, שנאמר ואקח את הכוס מיד ה' (שם שם י"ז). והיה ירמיהו סבור שלא להשקות אלא לאומות העולם, אמר לו הקב"ה ירמיה צא ולמד מדרך העולם כלום משקה תחלה אלא מי שמסב בראש, ירושלים היא ראש לכל הארצות שבעולם, לא דין הוא שתשקה אותה תחלה, משל לסוטה שנכנסה לעזרה לבדוק, בא כהן להשקותה, נסתכל בה וראה שאמו היתה, ונתבייש וחזר לאחוריו, וצעק ובכה על אמו, כך ירמיה בשעה שאמר לו הקב"ה השקה את ירושלם, אמר לפניו רבש"ע לא כך אמרת לי, נביא לגוים נתתיך (שם א' ה'), ועכשיו אתה אומר לך והשקה את עמך, אוי לי, שנאמר פתיתני ה' ואפת חזקתני ותוכל (שם כ' ז'). א"ל הקב"ה כבר קבלת עליך שליחות ואינך יכול לחזור בך, מיד נטל את הכוס והשקה את ירושלם מרה, ולא עוד אלא שמצצה את חרסיה, שנאמר ושתית אותה ומצית ואת חרשיה תגרמי (יחזקאל כ"ג ל"ד). כשראה ירמיה כך שנחתם גזר דינה של ירושלם, התחיל צועק ובוכה ומקונן איכה ישבה בדד, באותה שעה אמר הקב"ה מה אתה עומד, מיד פתח ירמיה ואמר כה אמר ה' צבאות התבוננו וקראו למקוננות ותבואינה וגו' ותמהרנה ותשאנה עלינו נהי ותרדנה עינינו דמעה (ירמיה ט' ט"ז י"ז). כל זמן שישראל שרוין בצער הקב"ה שרוי עמהם בצער, שנאמר בכל צרתם לו צר (ישעיה ס"ג ט'). באותה שעה קרא הקב"ה אבילות על כל מעשה בראשית, שנאמר אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם (שם ג' ג'). וכתיב ויקרא ה' אלהים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה ולחגור שק (שם כ"ב י"ב). אמר ירמיה לפני הקב"ה רבש"ע מי פותח תחלה קינה על ישראל אתה או מלאכי השרת, אמר לו הקב"ה אני פותח תחלה, מיד פתח הקב"ה ואמר אהלי שודד וכל מיתרי נתקו בני יצאוני ואינם ואין נוטה עוד אהלי ומקום יריעותי (ירמיה י' כ'). ומלאכי השרת עונים אחריו, הן אראלם צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון (ישעיה ל"ג ז'). מיד נכנסו מלאכי השרת לנחמו, ולא רצה לקבל תנחומין, שנאמר על כן אמרתי שעו מני אמרר בבכי אל תאיצו לנחמני על שוד בת עמי (שם כ"ב ד'). א"ר יהושע בן לוי מיום שחרב בית המקדש וחרבה ירושלים אין שמחה לפני הקב"ה כביכול עד שיבנה בית המקדש וירושלים ויחזרו ישראל בתוכה, שנאמר וגלתי בירושלים וששתי בעמי ולא ישמע בה עוד קול בכי וקול זעקה (שם ס"ה י"ט).
הערות ותקונים[עריכה]
(ד) כל רעיה בגדו בה, זה מיכאל וגבריאל. איכה זוטא אות ז' ומובא בילקוט איכה אות ל"ט ומה שהוספתי באיכה זוטא עפ"י הילקוט כשבא אותו רשע עם המלאכים לירושלים דמו ללכדו בזמן מועט כו' ליתא גם בקובץ הזה ונראה כי הילקוט שאב זה ממקום אחר.