מדרש זוטא/איכה/נוסח ב/סימן ב
|
< הקודם · הבא > |
אין לה מנחם מכל אוהביה (שם שם). (ב) אמרו אותו היום שנכנסו אויבים לעיר והחריבו בית המקדש, היה חוץ לירושלים יהודי אחד חורש במחרשתו, וראה שהפרה שהיה חורש בה הפילה את עצמה לארץ, ולא היתה רוצה לחרוש, אלא תמיד היתה גרעה [גערה], ראה אותה האיש ונבהל מאד, והיה מכה את הפרה כדי שתחרוש, ולא היתה רוצה, אלא תמיד היתה מפלת עצמה לארץ, והוא מכה אותה תמיד, עד ששמע קול אומר מה לך לפרה הנח אותה, שהיא צועקת על חורבן הבית ועל מקדש שנשרף היום. שמע האיש, מיד קרע את בגדיו, ותלש את שערו וצעק, ונתן אפר על ראשו ובכה ואמר אוי נא לי, אוי נא לי. לאחר ב' או ג' שעות עמדה הפרה על רגליה ורקדה ושמחה, תמה האיש מאד, שמע קול אומר טעון וחרוש כי בשעה זאת נולד משיח, שמע האיש רחץ פניו וקם ושמח, הלך לביתו ולקח רצועות ארוכות של משי לתינוקות להעציבם בעריסם, לקחם והלך לירושלים, וכשבא לעיר לקחם ונתנם על זרועותיו, וקרא ברחוב העיר, מי[1] יקנה פרה לבנו או לבתו, שמעה שכינת אם משיח, ואמרה לו לך לבית פלוני, שהרי ילד יולד לה, הלך ונכנס לבית ואמר להם קנה לבנך רצועה, אמרה לו לא אקנה לו, כי הוא נולד יום שנחרב בית המקדש, ארור היום שהוא נולד בו, מיד בא האיש אצל הילד ונשקו על ראשו ונתן לו רצועה, ובקש האם עליו והלך לו לביתו, ובכל שנה ושנה בא לירושלים לראותו. ושם הילד מנחם בן עמיאל, שנה אחת בא לירושלים ונכנס לבית, מיד הרימה אם הילד קולה, ואמרה אין לה מנחם שהרי נגנז, והוא שכתוב אין לה מנחם מכל אוהביה. (ג) ד"א אין לה מנחם. אלו נביאי השקר שנתנבאו לישראל ולא הניחו לחזור בתשובה.
הערות ותקונים
(ב) אמרו אותו היום שנכנסו אויבים לעיר והחריבו בהמ"ק היה חוץ לירושלים יהודי אחד. ספור זה דומה במקצת לזה עי' באיכה רבתי פ"א ט"ז פסוק על אלה אני בוכיה ד"ה עובדא הוה בחד בר נש דהוה קא רדי געית חדא תורתיה, והמעשה הזה הביאו באריכות ובשנוים[2]. (ג) ד"א אין לה מנחם, אלו נביאי השקר. איכה זוטא אות ו' ומובא בילקוט איכה אות ל"ו ונובע מאיכה זוטא.