מגלה עמוקות/רמט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אופן רמט
איתא בספר סודי רזא למה ו' שלישי בשם יה"ו, כי העולם נברא בו' ימים, ביום א' אור (בראשית א ג), וביום ד' מאורות (בראשית א יד), הרי שוין. וביום ב' רקיע בתוך המים (בראשית א ו), וביום ה' ישרצו המים ועוף על פני רקיע (בראשית א כ). ביום ג' ותראה היבשה (בראשית א ט), וביום ו' תוצא הארץ (בראשית א כד). הרי א"ד ב"ה ג"ו שוים, לפי שכל הנברא יש לו ו' רוחות מעלה ומטה וד' רוחות, והם בכלל ג', מעלה ומטה אחד, מזרח מערב אחד, צפון ודרום אחד, לכך ג' זוגות יום א' וד' שוין, יום ב' וה' שוין, יום ג' ויום ו' שוין. הרי כל הנברא יש לו מעלה ומטה וד' רוחות, ואשר בין הרוחות זהו החפץ עצמו כנגדו יום שביעי שבת, כי השבת הכל, מי ששובת בשבת מודה שברא בו' ימים העולם, ועכו"ם ששבת חייב מיתה (סנהדרין נ"ח:), כי העולם בשביל ישראל נברא (ויק"ר פל"ו ד'), וכן עכו"ם שלומד תורה (סנהדרין נ"ט ע"א), כי בתורה שישראל עוסקים ברא העולם, הרי הכל בכלל ג"ו, לכך זרע כנגדו קציר, קור כנגדו חם, קיץ כנגדו חורף, הרי ג"ו בג"ו בתוך ג"ו הכל, שבו' ימים ג' זוגות, לכך יום ולילה וכנגדם הידים והרגלים שוין, והמילה והעינים שוין, האזנים והדבור שוין, לפי שהקול יוצא מן הריאה נקראו אונות כמו אזנים. והנה לפי זה הענין מיושב מ"ש בכנפי יונה על מה שאמרו רז"ל בגיטין (ע"ז ע"א) חד בשבתא תרי בשבתא תלתא בשבתא בתר שבתא, רביעי בשבתא חמישי בשבתא ששי בשבתא הוא מקמי שבת. כי שבת הוא כמלך בגדוד, ויש לאדם נפש רוח נשמה, ובשלשה ימים שלאחריו מסלקין, ובשלשה שלפניו חוזרין ובאים. ומזה הטעם בשני ובחמישי קורין בתורה (ב"ק פ"ב ע"א), לפי שהם שוים לרוח שהוא בא מיצירה דתמן מקננן זעיר. ולדעתי שגם ארץ ישראל היא באמצע הז' אקלמים, ג' אקלמים מימין וג' משמאל, וארץ ישראל באמצע כמ"ש יפה נוף משוש כל הארץ (תהלים מח ג), כדמיון השבת בשאר ימי השבוע. וכן ז' כוכבי לכת בעולם (פרקי דר"א פ"ו), חמה באמצע, שבתאי צדק מאדים מזה הצד, נגה כוכב לבנה מזה הצד, נמצא שארץ ישראל היא כנגד החמה. מזה הטעם אמרו רז"ל בתענית (ח' ע"ב) שמש בשבת צדקה לעניים, וזה רמזו רז"ל (בפרק בתרא דכתובות קי"א.) מפני מה צוה יעקב לבניו לקברו בארץ ישראל (בראשית מז ל), אמר קרנא דברים בגו דייקא, רמז מ"ש בספר סודי רזא שהקב"ה ברא ג"ו בג"ו בתוך ג"ו, לכן פתח בו' שרמז על זוגות של ו' ימי בראשית, אל ה' דייקא כמ"ש לעיל שרמז בו' של שם הוי"ה, בעת ההיא רמז על ה"ו עתיד, לכן כתיב ההוא, שהכל כלול בעת ההיא שהוא יום שבת. וכן ו' עתים בשנה נרמזים במלת חק לישראל הוא (תהלים פא ה), חק הוא זמן נתן לעולם, מלת חק נוטרייקון 'חריש 'קציר, 'חום 'קור, 'חורף 'קיץ, דא לקביל דא (בראשית ח כב). ועל זה התפלל משה אתה החלות להראות, שמשה הוא סוד חמה (ב"ר ע"ה ע"א) שהוא כדמיון השבת בימים, וכן יש לו ג' זוגות, וכן בו' רוחות העולם כנגד מזרח ומערב אמר את גדלך, כמ"ש (מלאכי א יא) ממזרח שמש עד מבואו גדול שמי בגוים. כנגד צפון דרום אמר את ידך החזקה, שהם כדמיון ידים. כנגד מעלה ומטה אמר מי אל בשמים ובארץ. ולפי שיש לאדם ג' זוגות כמ"ש לעיל, ולזה אמר אעברה נא ואראה את הארץ, כמו שהשבת הוא החפץ עצמו שבין ג' זוגות הללו, כן גם כן ארץ ישראל הוא ארץ חפץ, כן גם כן משה הוא קנה אמצעי פני חמה, לכן ביקש על עצמו לתקן אקלים האמצעי שהוא יפה נוף, ובזה יהיו ישראל מתוקנים, כמ"ש (מלאכי ג יב) אתם תהיו לי ארץ חפץ, אדירי כל חפצי בם (תהלים טז ג), וחפץ ה' בידו יצליח (ישעיה נג י), לקיים קרא יפה נוף ירכתי צפון (תהלים מ"ח), שמשם באה הרעה לעולם (ירמיה א יד), אבל אתם תהיו משוש כל הארץ הטובה, וקחשיב תלת דרגין של ג' זוגות, לקביל נפש הטובה, רוח הטוב, נשמה לבנון. והשיב הקב"ה רב לך, כבר קיימת דרגא דילך שהיא ו' בקבלת התורה שהיו הלוחות ארכן ו' על ו' (נדרים ל"ח ע"א) ביום ו' בסיון, ונתקנו כל ששה עתים וששה צדדים של עולם, כמ"ש וכל העם רואים את הקולות (שמות כ יח), חסר ו' בתורה, שהכל מודים שביום ו' ניתנה התורה בו' שעות על היום, ואז כשפתח הקב"ה באנכי (שמות כ ב), ישראל היו אומרים שמע ישראל וגומר ה' אחד (דברים ו ד), שהמליכוהו בשמים ובארץ ובד' רוחות (דב"ר פ"ב ל"א), לכן אל תוסף:
הג"ה
אמר הצעיר שלמה לעד"נ שמש בשבת, הוא יחוד קודשא ב"ה ושכינתיה, ולכן צדקה לעניים כי אז בא השפע והברכה בריבוי לעולם, ומן סוד זה הוצרך יעקב להקבר בארץ ישראל לייחד קודשא ב"ה ושכינתיה, בסוד ויעקב נסע סכותה (בראשית לג יז), כי סוד סוכה היא תרין שמהון כ"ו ה"ס, שהוא יחוד קודשא ב"ה ושכינתיה כזה יאהדונה"י, ושם ארץ ישראל מורה על זה, כי בזווגם יחד נקרא ארץ ישראל. וז"ש קרנא דברים בגו, ר"ל בשמו של ארץ ישראל תבין למה נקבר יעקב בארץ ישראל, ולכן כששמרו ישראל ב' שבתות כראוי מיד הם נגאלים (שבת קי"ח ע"ב), כי בהתעוררות ישראל ב' שבתות החיבור למטה, אז ישראל של מעלה מתחבר עם ב' שבתות שלמעלה, שהם יסוד ומלכות שנקרא כל אחד שבת (כדאיתא בפי' מערכת דף ע'), ואז הם נגאלים, מה שאין כן בפירודין ישראל נגלין מאדמתן. וזה סוד כל הקובע מקום לתפלתו אויבים נופלים תחתיו (ברכות ז' ע"ב), כי מקום הוא סוד קודשא ב"ה והתפלה היא השכינה, ואז בחיבורן יחד אויביו נופלין תחתיו דייקא, מה שאין כן בפירודן ח"ו הקליפה גם כן גברו ונשאו ראש שפחה כי תירש גברתה (משלי ל כג), ולכן עכו"ם ששבת חייב מיתה, כי הוא מושך אדרבה השכינה למטה בסטרא אחרא, ולכן הכל מודים בשבת ניתנה תורה (שבת פ"ו ע"ב), שהוא גם כן מטעם זה לחבר תפארת שהוא מתן תורה בשכינתיה שהוא שבת, ולכן נקבר יעקב במערת המכפלה שהיא השכינה (כדאיתא באור נערב). ולכן איתא בזוהר חדש דרך מערת המכפלה נכנסת התפלה למעלה, כי דרך השכינה נכנסת התפלה בסוד אדני שפתי תפתח (תהלים נא יז), פתחו לי שערי צד"ק (תהלים קיח יט) היא השכינה, ובזה אבא בם אודה יה. ולכן אנו מתפללים למערבו של ארץ ישראל, ששם השכינה (ב"ב כ"ה ע"ב). וז"ש (שה"ש ד ד) כמגדל דוד שהיא השכינה, בנוי לתלפיות תל שהכל פונים בה (ברכות ל' ע"א), ולכן ת"ל בגימטריא צדי"ק יסו"ד עול"ם, פיו"ת בגימטריא מלכות. ולפי שהשכינה כלולה מד' רגלי המרכבה, לכן נקראת קרית ארבע (בראשית לה כז), על שנקברו בה ד' זוגות של המרכבה (עירובין נ"ג ע"א), כי אדם הראשון רגל ד' הוא סוד דוד שהוא גלגולו, ולכן שבת מורה על המרכבה, כי ש' של שבת הם ג' אבהון, ב"ת היא השכינה זוהר בראשית (ח"א כ"ג ע"ב). ולפי שהמרכבה נחלק על ד', ובאמת אינו אלא ג' קוין (כ"כ באופן ר'), לכן נחלקו ר' חדקא ורבנן בסעודות של שבת (שבת קי"ז ע"ב), שהם סוד המרכבה כידוע, רבנן אמרו ארבעה קא חשיב ד' רגלי המרכבה, ורבי חדקא אומר ג' סבר שאינו אלא ג' קוין, ומכל מקום כולי עלמא מודו שצריך לאכול סעודה קטנה במוצאי שבת במלווה המלכה, שהוא כנגד דוד הקטן כדאיתא בזוהר:
(עד כאן הג"ה)
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |