מגלה עמוקות/קצד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אופן קצד
אמרינן בפרק במה בהמה (שבת דף נ"ה.) אמר רב אחא בר חנינא מעולם לא יצתה מדה טובה מפי הקב"ה וחזר בו לרעה, חוץ מדבר זה דכתיב (יחזקאל ט ד) ויאמר ה' אלי עבור בתוך העיר והתוית תיו על מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים על התועבות הנעשות וגומר, אמר ליה הקב"ה לגבריאל לך ורשום על מצחן של צדיקים תיו של דיו של ישלטו בהם מלאכי חבלה, ועל מצחם של רשעים תיו של דם כדי שישלטו בהם מלאכי חבלה, אמרה מדת הדין לפני הקב"ה רבונו של עולם מה נשתנו אלו מאלו, אמר לו הללו צדיקים גמורים והללו רשעים גמורים וכו', עד ממקדשי תחלו (יחזקאל ט ו), אל תקרי ממקדשי אלא ממקודשי, אלו בני אדם שקיימו את התורה מאלף ועד תיו, ומיד והנה ששה אנשים באים מדרך העליון אשר פני צפונה ואיש כלי חפצו בידו ואיש אחד בתוכם לבוש הבדים וקסת הסופר במתניו ויבא ויעמוד אצל מזבח הנחושת (יחזקאל ט ב), מזבח הנחושת מי הוה, אמר ליה הקב"ה התחילו ממקום שאומרים שירה לפני, ומאן נינהו ששה אנשים וכו', ומאי שנא תי"ו, תיו תחיה תיו תמות וחותם של הקב"ה אמת. והנה בכאן מקשים מאחר שחותם של הקב"ה אמת, למה לקח אות ת' וכן (בפרק הבונה שם שבת דף ק"ד.) גבי הנהו דרדקי שדרשו שין של שקר, תיו של אמת, קשה גם כן למה נרשם חותם של אמת באות ת', ולא באות א', ולא באות מ' של אמת. אבל רזא עילאה הוא, ואיתא בספר סודי רזא באות ת' וז"ל, ת' לשון כתיבה כמו והתוית תי"ו, לומר לך אין לך מלאך שאין לו ת' חותם שממונה עליו וירא ממנו, והוא כי שמי בקרבו (שמות כג כא), וכתיב (במדבר יב ט) ה' בם, וכתיב (זכריה ט יד) וה' עליהם, ות' רושם שמראין לכל אחד ואחד כדאיתא בספר היכלות וספר מרכבה, ותי"ו רושם חותם שממונה עליו שרפים מקודשים באש להב שלהבת. והנה במימר קדישין שאילתא ושר גדול עומד ומתקן את הכסא ומלביש את החלוק ומהדר את החשמ"ל, ושרפים אומרים קדוש קדוש קדוש באימה בכל עת, והם אומרים שירות לאין סוף והפזמון קדוש קדוש קדוש, וכתות קדושים לאין סוף עמהם ועולים לפני כסא הכבוד בהרים וגבעות, והשרים יש להם שעולים עליהם ומשתחוים למלך הכבוד, עכ"ל. והנה כשהראה הקב"ה למשה כל הדורות, וכשבא לדורו של יחזקאל ששינה הקב"ה מדתו כדאמר ר' חנינא לעולם לא יצאה מדה טובה מפי הקב"ה והחזירה וכו', בא משה להתחנן עליו ורצה ליכנס לארץ ישראל לבטל ו' אנשים, ולקיים קרא לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם (במדבר כג יט), להחזיר ממדה טובה ולהביא מדה רעה. ולכן אמר בעת ההיא לאמר, על עת צרה היא ליעקב שהיתה בימי יחזקאל, וכתיב ההוא בו', רמז על ו' אנשים שבאו מדרך הצפון. גם רמז במלת ההוא, על פסוק ההוא אמר ולא יעשה, שדרשו רז"ל [מדרש רבה שם (במ"ר פ"כ כ)] על רעה לא יעשה וחוזר בו, אבל ממדה טובה אינו חוזר לרעה לעולם חוץ מאותו פרק שחזר ממדה טובה להביא רעה. לכן סידר תפלתו אתה החלות להראות, קרי בה תרין תיבין על אות להר אות, ובצירוף אותיות להאר ת', שרמז על אות שהאיר הקב"ה תי"ו על מצחות אנשים, להראות בגימטריא א"ר אמ"ת, ואמר א"ת עבדך, את דייקא, אותן בני אדם שקיימו את התורה מאלף ועד תי"ו שצוה הקב"ה לרשום מתחלה תיו תחיה, ואחר כך חזר בו וצוה לרשום על הצדיקים שקיימו את התורה מא' ועד תי"ו, תיו תמות. וז"ש את ידך החזקה שהיא מדת הדין הקשה, וא"ת יד"ך החזק"ה בגימטריא אמ"ת, ומדת הקב"ה אינה נוהגת כן שהוא יחזור לרעה רק לטובה כי לא איש אל ויתנחם, וז"ש אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשך, זו מדה טובה שחזר בו לטובה, אבל כגבורתך אינו חוזר בו לרעה. ולכן ביקש משה להעביר ו' אנשים אלו אעברה נא, בהיפוך אתוון ב"א רע"ה, שרצה לבטל רעה ההיא, ולפי שירושלים היא כסא ה' (ירמיה ג יז), ושש מעלות לכסא (דברי הימים ב' ט יח), בא להתפלל לתקן שש מעלות אלו. שהם שש דרגין שיהיו לטובה, היפוך ששה אנשים אלו שבאו מדרך הצפון ומצפון תפתח רעה (ירמיה א יד), והיא ביקש על שית דרגין שהם לעומת זה בקדושה, לבטל הטומאה שהיא בארץ העמים שבוקעת עד שש, דהיינו אבי אבות הטומאה, אב הטומאה, ראשון, שני שלישי, רביעי, עד רביעי בקדש. ונרמז זה במלת אעברה, בהיפוך אתוון ארבעה, שהוא רומז עד רביעי בקדש הולכת הטומאה, ובמלת נא מבוארת טומאת המת שהיא אבי אבות הטומאה, שכן נ"א נוטרייקון "נפש "אדם (במדבר יט יא), שרמזו ז"ל (חולין ע"ב ע"א) שרביעית דם מן נפש אדם מטמא אבי אבות הטומאה. לכן אמר ואראה את הארץ בוי"ו יתירא, על ו' טומאות אלו שהם מסטרא דרע, והוא רצה לעשות ההר הטוב הזה, ולתקן הר ה' שהוא מקום המקדש אמר עליו ממקדשי תחלו, ואמרו אל תקרי ממקדשי אלא ממקודשי, ותרווייהו איתנהו, שהמלאך בא על אותן הצדיקים שנקראים ממקדשי, עבור החטא שנעשה במקדש כדאיתא שם שהיתה אחוריהם אל ההיכל. ולכן רמז משה ואמר אתה החלות להר"אות, ר"ל אותו אות שנתן הקב"ה על מצחות אנשים שהוא ת', וזה אירע להם עבור שחטאו בבית המקדש שנקרא הר ה', ולכן אמר ההר הטוב הזה, שרוצה הוא ליכנס לארץ ישראל ולתקן הר ה' הר יראה, שיהיה ההר הטוב ולא יבא הרע באותו פרק. השיב הקב"ה רב לך, די לך בניצוץ שלך שהיה באותו פרק אשר עליו אמרת נביא מקרביך כמוני יקים לך ה' אלהיך כמוני (דברים יח טו), מלת כמוני דייקא, שהוא ירמיה [מד"ר (פסיקתא דר"כ פי"ג)], שהיה ניצוצו ממשה רבינו, ובאותו פרק הגין אז אל אנשי דורו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |