מגיני שלמה/שבת/קי/א

מגיני שלמה שבת קי א

דף ק"י ע"א

ד"ה רב יוסף ר"ת מחק כל זה מספרו הנה לפי מסקנת התוס' צריך למחוק ורש"י ז"ל פי' בהדיא דגרסי' ליה וגם פי' דאמי דקרים קאי ובאמת לע"ד קשה לי מה ראה ר"ת ז"ל למחוק דמאן לימא לן דפי' בתרא ארפואה קאי דלמא לצמאו קאי שאינו חולה וכדתנן בהדיא במתני' אבל שותה הוא מי דקרים שהוא זיתום המצרי לצמאו לפי' רב יוסף וקמ"ל דאע"ג דעיקרו לרפואה ואינו מאכל בריאים ואין שותין אותו אם לא הצמא מחמת דוחקו וס"ד דלטעי אנשי לומר שבודאי הוא חולה אלא שאין חליו נראה קמ"ל דשרי דע"כ צ"ל הכי במתני' ואע"ג דפרק כיצד מברכין דף ל"ח מייתי ההיא ברייתא אמלתא דרב דאמר שתית' רכה לרפואה עבדי לה ופריך רב יוסף ושוין שבוחשין את השתית ושותין זיתום המצרי ואי ס"ד לרפואה עבדי לה רפואה בשבת מי שרי וקאמר אביי ואת לא תסברא והתנן כל האוכלין אוכל אדם לרפואה משמע דאשתיה לרפואה קאי וי"ל דהתם אשתית קאי וכ"ת מ"מ אי זיתום המצרי מיירי בלצמאו דלמא גם שתית כן. וי"ל דהתם פריך כיון דס"ל לרב דמברכין שהכל ברכה דלרפואה עבדי לה א"כ ס"ל דלאו רגילות הוא דעבדי לה לאכילה דאי עבדי לה לאכיל' ג"כ א"כ במלתא קיימי כדמעיקרא ומברכינן בפ"ה דזה הכלל בברכות דכל מלתא דרגילי דעבדי להאי פירא להכי הוי פרי עדיין ומברכינן בפ"ה או פרי העץ כדפירש רש"י שם ד"ה לאכילה כו' ובמלתא קיימא וכן משמע שם מדברי התו' ד"ה ושוין ומדמברכינן ברכה שהכל א"כ לא עבדי אינשי להכי אע"ג דרגילים לפעמים לאכלו שלא לרפואה מ"מ כיון דלא מתקני להכי לכתחלה כ"א לרפואה לאו פרי הוא דלא נטעי אדעתא דהכי כדאמרינן התם גבי צלף ושלקות וא"כ גבי שתית דתנן ושוין שבוחשין אותו דהיינו שעושין אותו לכתחלה וע"כ היינו לרפואה דלאכילה לא עבדי לה לכתחילה וא"כ פריך היכי שרי למעבד לרפואה בשבת לכתחלה כיון דמוכח' מלתא דלרפואה עביד ואביי פריך כיון דתנן כל האוכלים כו' ולא מפיק כ"א זיתום המצרי א"כ משמע דכל מידי דראוי למאכל בריאים אע"ג דמוכחא מלתא דלרפואה אכיל ליה דבלאו הכי לא הוי החולה אכיל לה דקשים הם לכמה דברים מ"מ כיון דאכלי לה בריאים שרי לאוכלן לרפואה דגברא מ"מ לאכילה קמכוין אע"ג דבלאו רפואה לא הוי אכיל השתא מיהת דלשם אכילה אכיל ואע"ג דאיכא רפואה בהדה שרי ה"ה גבי שתית שרי למעבד לכתחלה דאע"ג דלא עבדי לה לאכילה אם לא היתה שם רפואה וא"כ מוכחא מלתא דלרפואה עביד לה מ"מ שרי למעבד לה לאכילה אע"ג דאיכא רפואה בהדה ולעולם לאכילה לחודה לא עבדי אינשי לעולם אא"כ איכא רפואה אז עבדי לה ושרי למעבד בשבת לשם אכילה אע"ג דאיכא רפואה בהדה כמ"ש:

והשתא א"ש מאי דקשה לפום ריהטא מאי דקאמר אביי התם אלא מאי אית לך למימר גברא לאכילה קמכוין ה"נ גברא כו' ומאי ה"נ דקאמר והלא שתית בכלל כל האוכלין וא"כ תנן בהדיא דשתית שרי לאוכלה ואזלא קושית רב יוסף גם למה ליה לאביי כלל האי אלא מאי אית לך למימר הל"ל בקיצו' ותסברא והתנן כל האוכלין שרי לרפואה דהאי מאי אית ל"ל אינו ענינו לקושי' ר"י כלל דבלא זאת צריך לפרש מתני' מהאי טעמא אבל לפי דרכינו א"ש דבמתני' לא קתני אלא כל האוכלין אוכל אדם דמשמע שהם מתוקני' כבר ושרי לאוכלן ולא קתני התנא דשרי לעבדן לכתחילה אלא דאביי מייתי ראיה כי היכי דגבי אכילה שרי לאכול אע"ג דמוכח' מלתא ה"ה לענין למעבד לכתחלה ולכן נקט הטעם כיון דחד טעמא הוא הוי האכילה והעשיה לכתחלה שוין וזהו ה"נ כלומר גם לגבי עשיה הוי הכי וכ"כ הטור א"ח סי' שכ"ח ז"ל כל אוכלין ומשקין שהן מאכל בריאים מותר לאוכלן ולשתותן לרפואה אע"פ שהן קשין לקצת דברים ומוכחא מלתא דלרפואה עביד אפ"ה שרי כיון שדרך בריאים לאוכלן ולשתותן עכ"ל הרי שכתב בהדיא דאע"ג דמוכחא מלתא דלרפואה עביד שרי ולכאורה דבריו סותרים זא"ז דקאמר דמוכחא מלתא דלרפואה עביד אלמא בלאו הכי לא הוי אכיל לה והדר קאמר כיון שדרך בריאים לאוכלן אלמא דאכלי ליה בלאו הכי וא"כ היכי מוכחא מלתא דלרפואה עביד:

ודוחק לומר דר"ל דס"ד דמוכחא מלתא קמ"ל דלא מוכח מלתא דאין לשונו משמע כן אבל מדברי למעלה נתבארו גם דבריו דר"ל דהחולה ברור דלא הוי אכיל לה לשם אכילה אע"ג דבריאים אכלי לה מ"מ החולה אשר כל אוכל תתעב נפשו ברור דלא אכיל בלא רפואה מידי דקשה לכמה דברי' מ"מ כיון דבריאים אכלי לה לא גזרו חכמים היכא דאכיל לה החולה ומכוין לשם אכילה אלא דרפואה ממילא קא הוי דכולי האי לא מחלפא בשחיקת סמנין וכל זה בשתית דקתני בוחשין את השתית דעבדי לה לכתחילה וזהו ע"כ לרפואה דלא עבדי לה כ"א לרפואה אבל זיתום שלא קתני בה עושין זיתום אלא שותין דמשמע כשהוא מתוקן כבר שרי למשתי ולכן שינה התנא את לשונו וכה"ג איתא פ' תולין לשתות לא קמבעיא לי כי קא מיבעיא לי לשרות נוכל לפרש דקאי אבריא ושותה לצמאו ולשיטה זו צ"ל שהאי ושותין זיתום לא קאי אושוין דקתני התם דכיון דמיירי דהזיתום מתוקן כבר אם כן אין ענינו למחלוקתם כלל דפליגי אי גובלין את הקלי אי הוי לישה אי לא וזיתום המצרי אין ענינו ללישה כיון שהוא מתוקן כבר אלא צ"ל דדינא אחרינא הוא והשוין לא קאי כ"א אשתית שבוחשין אותו ואין בו משום לישה וקאמר אח"כ דכי היכי דשרי לבחוש שתית אע"ג דמוכח' מלת' דעביד לרפואה ולא גזרו רבנן משום שחיקת סמנין ה"ה שרי הבריא למשתי זיתום ולא גזרו כמ"ש ועי"ל דזיתים שרי לכתחלה נמי ושייך שפיר לושוין דלא הוי בזה משום לישה דזיתום ראוי לשתיה מחמת צמאו ומתקני לה להכי אבל שתית ע"כ סבר רב דלא מתקני לה להכי כלל כמ"ש לעיל אא"כ איכא רפואה בהדה ואפשר דהוי טרחא יתירא ולא טרחי בה לאכילה לחוד אפי' אם הוא רעב אבל זיתום ליכא טרחא ומתקני לה לצמאו ומ"מ כיון דלא אכלי לה בריאי' כ"א מחמת רעבון וצמאון לא שרי לחולה לאכלן אי איכא רפואה בהדה אבל שתית אע"ג דלא טרחי בה לתקנה לכתחילה לשם אכילה לחוד מ"מ מותר לתקן אי איכא רפואה בהדה כיון דאכלי לה בריאי' כשהיא מתוקנת אפי' בלא רעבון וצמאון ולפי זה מייתי אביי שפיר ראיה ממתני' כפשטה כיון דמתני' שריא כל האוכלין בעולם אפי' לתקן לכתחלה ואע"ג דברור הוא דכמה אוכלין איכא שאין מתקני' אותם כ"א לרפואה וא"כ ה"ה גבי שתית ומ"מ לעד"נ הראשון עיקר ודו"ק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >

מעבר לתחילת הדף