מגיני שלמה/שבת/פט/א

מגיני שלמה שבת פט א

דף פ"ט ע"א

ד"ה לסוף מ' יום אני בא פ"ה דאותו יום שעלה אינו מן המנין ואינו נראה לריב"ם דבהדיא משמע ביומא דהוא מן המנין כו'. ונראה לע"ד דאין כוונת רש"י ז"ל דאינו מן המנין כלל אלא כוונתו דאינו נחשב ליום שלם כמו שאר ימים אלא קצת שעות חשבו ממנו היה צריך השלמה ומה שנחסר מיום ראשון הוצרך השלמה מיום אחרון שיהיה יום שלם ולכן נחית בי"ז בתמוז ולא בט"ז דהאי יומא בתרא השלים ליומא קמא וכן כתב בהדיא ביומא וז"ל וכמה שנכנס בתוך השביעי כשעלה נתעכב לירד בתוך י"ז בתמוז שהוא מ' שלמין עכ"ל הרי שהוא כמ"ש אלא שכוונתו שאינו מן המנין להחשב ליום שלם כדק"ל בכל התורה מקצת היום ככולו אלא אינו מן המנין להיות יום שלם אלא מקצת שעות נחשבו ממנו ובהצטרפם לקצת שעות מן האחרון נעשו יום ביחד וא"כ מאי דקאמר ביומא מלי מ' יום ע"כ לאו דווקא הוא דהא לא נחית עד י"ז בתמוז והיה צריך השלמה אלא הכוונה שגם יום ראשון הוא שייך למנין ובלעדו לא ימלא החשבון:

והקושיא שנייה לא הבנתי כלל דהא תמוז דהאי שתא מלויא מליה כדאיתא בתענית פ' בתרא ונמצא שירד בכ"ח באב ובכ"ט עלה וירד בי"ה וא"כ אפי' אי דברי רש"י ז"ל כפשטן דיום עליה אינו מן המנין כ"א יום הירידה א"ש ואצ"ל לפירושי דיום עליה הוי ג"כ קצת מן המנין כמ"ש ומה שנחסר מיום י"ח נשלם בכ"ח ומה שנחסר בכ"ט נשלם בי"ה וגם לדברי התוס' צ"ל כן דאף דיום העליה מן המנין מ"מ הרי כל פעם לא ירד כ"א ביום שלאחר השלמה כמו בעליה ראשונה שעלה בז' בסיון ונשלמו מ' יום בי"ו בתמוז ואפ"ה לא ירד כ"א בי"ז בתמוז ונמצא אי תמוז לא היה מלא היכי משכחת בי"ה שהרי בי"ח עלה ונשלמו בכ"ח והוא לא ירד כ"א ביום שלאחריו שהוא כ"ט ונמצא שעלה בפעם ג' ביום ל' ונשלמו בי"ה וא"כ לא ירד כ"א אחר י"ה אלא ע"כ כמ"ש וכ"ת דלדברי התו' חזר ועלה ביום כ"ט עצמו א"כ גם לדברי רש"י נאמר כן ואפשר לחלק דלדברי רש"י דהוי יום הירידה מן המנין לפי מה דהתו' מפרשי' דבריו ליכא למימר דעלה באותו יום דא"כ ליכא מ' יום לעליה ראשונה דיום זה שייך למנין עליה ראשונה אבל לדברי התו' לא הוי האי יומא כ"א להשלים קצת שעות מיום העליה שייך למימר דעלה באותו יום ומ"מ דברי רש"י נתקנו במאי דכתבתי וכבר כתב זה החכם הרא"ם ז"ל פ' כי תשא וע"כ פירושו דברי רש"י פשיטא דא"ש כללו של דבר נ"ל דגם רש"י ז"ל נתכווין לדעת התוס' ומ"ש דאינו מן המנין ר"ל במנין ימים להיות יום שלם ממנין מ' כמו שאר הימים אלא היה צריך השלמה ומה שהקשה ר' יודא ז"ל על מה שפירש"י בי"ט בתמוז ענה הנה לפי פירושי איכא למימר דרש"י ס"ל דבכ"ט באב שירד בו ביום עצמו חזר ועלה כיון שאינו אצא להשלמה כמ"ש ותמוז דהאי שתא מליא הוי. שם ד"ה מדבר צין עד ומיהו ק' לר"י דהא מדבר קדמות היה במזרחה של א"י דכתיב ואשלח מלאכים ממדבר קדמות אל סיחון שהיתה במזרחה של א"י כדכתיב בעבר הירדן מזרח שמש כו'. תחילה אפרש דברי ר"י שהם תמוהין לכאורה דהיכי מוכח בהאי קרא דמדבר קדמות היה במזרחה נהי דארץ סיחון היתה במזרח דלמא מדב' קדמות היתה בדרום ושלח משם למזרח ונלע"ד שהוא ט"ס וצ"ל כדכתיב ויבא ממזרח שמש לארץ מואב ופסוק הוא בשופטים בפ' יפתח וכתב התם שבאו ישראל למזרח של ארץ מואב ומצאו שם ארץ סיחון ועוג ג"כ שהיא במזרח כמ"ש רש"י ז"ל בפ' מסעי ומשם שלח מלאכים כדכתיב התם אח"כ וישלח ישראל מלאכים אל סיחון כו' הרי ששלח ממזרח והיא ראיה ברורה. ומ"מ לא ידעתי מאי קשיא דלמא המדבר היה גדול והיה בדרומה של א"י בצד דרום של ארץ אדום ומואב ועקם דרכו קצת למזרח בצד מזרח של מואב ומשם שלח. גם לבי אומר לי שלא יצתה קושיא זו מפי רבינו ר"י ז"ל כ"א א' מן התלמידים כתבו על שמו שהרי פי' רש"י באלה הדברים ממדבר קדמות אע"פ שלא צוני המקום לקרוא לשלום למדתי ממדבר סיני מן התורה שקדמה לעולם כשבא הקב"ה ליתן תורה לישראל חזר אותה על עשו וישמעאל עכ"ל א"כ אין הפי' ששלח מלאכים ממדבר קדמות אלא ר"ל ששלח מלאכים ולמד הדבר ממדבר קדמות שהוא מדבר סיני ומדרש ילמדנו הוא והכי איתא התם אמר משה ואשלח מלאכים ממדבר קדמות וכי יש מדבר קדמות אלא ממך למדתי כו' ד"א מדבר קדמות מן התורה שקדמה לעולם למדתי הרי מבואר כמ"ש ואיך אאמין אשר רבינו הגדול ר"י ז"ל אשר כל עולם הולכים לאורו נעלם ממנו מדרש זה ע"כ נראה שאחד מן התלמידים כתבו וק"ל:

שם ד"ה אע"פ שאין ראיה לדבר עד ק' לרשב"א כו' קושיא זו תרצוה ביומא עיין שם דף ע"ו:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף