מגיני שלמה/שבת/עח/א

מגיני שלמה שבת עח א

דף ע"ח ע"א

ד"ה אטו מצניע לאו מוציא הוא פ"ה דהוי מ"ל כו' וקשה דמנ"ל דאתי כרשב"א אדרבה כרשב"ג אתי ונלע"ד לתרץ א' א' דמה שהקשו דלמא כרשב"ג אתי דא"א לומר כן דהא ע"כ מאי דקאמר בבריית' ומודים חכמים לר"ש היינו רשב"ג ורשב"א דאע"ג דגבי דם פליגי אדר"ש וס"ל דמוציא לח בעי רביעית גבי שופכין מודו דבעי רביעית דליכא למימר דחכמים היינו ת"ק דבריית' דפ"ק אפי' גבי דם ס"ל רביעית ואדרבה משמע דת"ק מיקל יותר מר"ש וס"ל דאפי' דמצניע בעי רביעית בדם דאל"כ ר"ש היינו ת"ק אלא ע"כ חכמים היינו רשב"ג ורשב"א דרשב"ג לחוד לא שייך לקרותו חכמים דאע"ג דמצינו בכמה דוכתי דקורא ליחידאה חכמים כדאמרינן מאן חכמים פלוני הכא דקתני בתחילה רשב"ג ואח"כ חכמים א"א לומר כן דגם בריש' ה"ל לקרותו בלשון חכמים וא"כ ע"כ האי דר"א קאי גם ארשב"א דאל"כ איך קאמר ומודים מכלל דפליג רשב"א והיכן פליג דלמא גם הוא אמצניע קאי כר"ש ואע"ג דע"כ פליג דאל"כ ר"ש היינו רשב"א מ"מ לא שייך למתני כיון שדברי רשב"א סתומין ואין מפורשין אלא דילפינן מדיוקא דר"ש ועוד למה ליה לאביי לדחוקי כיון דאי קאי גם ארשב"א מיישבא בריית' שפיר טפי כמ"ש ואין כוונת אביי דקאי דוק' ארשב"א אלא אביי מפרש לתרץ קושית המקשן דבמוציא ר"ל בדבר שאין לך לילך בו אלא אחר הוצאתו ולרשב"א מיירי אפי' באחר ואי ס"ל לרשב"ג ג"כ כרשב"א בהא מיירי גם לדידיה אפי' באחר ואי לא ס"ל מיירי לדידיה במצניע גופיה דאין כוונת הבריית' מאי דקאמר במצניע אלא לומר דבדבר שיש לילך אחר מחשבת המצניע חייב בכל שהוא לכ"א כדאית ליה דלא נחית עתה התנא דבריית' למחלוקת זה ומה שהקשו עוד דאמאי דנקט בתלמוד כו' אפי' אתי מעלמא נמי:

נלע"ד ליישב דקשי' ליה לאביי דלמה נקטיה תנא בהאי לישנ' דאיכ' למיטעי ביה כדטעה המקשן ולמה לא נקט מלת' בהדי' בד"א שלא הצניעו אבל הצניעו כו' ולכן משני דמיירי בתלמוד כו' וסד"א דכה"ג חייב אפי' שלא הצניעו כיון דחשיבא ליה הוצאה זו טובא למלאות רצון רבו לפנות המקום ועוד דבעי לסעוד' דכה"ג פריך לקמן ריש פ' המצניע ולתני המוציא לזרע כו'. ופירש"י ז"ל לתני המוציא זרע כל שהוא חייב ואע"ג דלא אצנעי' מעיקר' להכי דהא דבעינן שיעור' היינו טעמ' כדאמרן שאין אדם טורח להוציא נימ' אחת לזריעה הלכך מוציא סתם פטור עד שיהא בו שיעור אבל זה שהוציא נימא אחת לזריעה בהדי' גלי דעתיה דטרח ואחשיב עכ"ל א"כ ה"ה בכאן כיון דחשיב' ליה לתלמוד הוצאה זו לקיים דברי רבו דאיכא אימתא דמריה עליה וצריך לפנות הכל אימ' ודאי טרח אפי' בכל שהוא ואפילו בלא הצנעה ליחייב קמ"ל ולכן נקט האי לישנ' במוציא ר"ל בדבר שאין לך לילך אלא אחר הוצאתו וכן במצניע בדבר שיש לך לילך אחר הצנע' לאשמועינן רבות' דלעולם בסתם הוצאה ר"ל שלא הוציאו בהדי' לשום דבר כגון הא דריש המצניע אלא הוציאו סתם דבהכי מיירי כולי פרקין כמ"ש לעיל בשם רש"י אי ליכא הצנע' בעינן דבר חשוב ואי איכא הצנעה אפי' בכ"ש ולכן קאמר במוציא ר"ל דליכא הצנעה לאשמועינן דלעולם בסתם הוצאה אזלינן בתר הוצאה ולא הוי כמצניע אפי' במידי דס"ד דהוי כמצניע מעיקר' כיון דחשיבא ליה קמ"ל דלא הוי כמצניע אלא כשאר מוצי' סתם ומיירי בתלמיד ואפ"ה קרי ליה מוצי' ומלת' אגב אורחיה קמ"ל ובהא מיושב מאי דקשה קצת כי למה נקט אביי לשנויי איפכ' מבריית' דבריית' קתני דמצניע כ"ש חייב משמע דקמ"ל דמצניע חמור וחייב בכ"ש ואביי נקט איפכ' דבר שאינו חשוב אי אצנעיה חייב ואי לא לא משמע דקמ"ל איפכ' דבכ"ש בעינן הצנעה דווק' ואי לאו פטור ולפי דרכינו א"ש דאביי מתרץ לישנ' דתנא דקמ"ל אגב אורחיה דאפי' בתלמיד איכא מוציא דמצניע ולא אמרינן דהתם לעולם מצניע כמ"ש:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף