מגיני שלמה/פסחים/סו/ב

דף ס"ו ע"ב

ד"ה אלא אמר ר"ל תימא לרשב"א וכו' הנה רש"י נשמר בלשונו מקושי' זו שכתב דדחו טומאה מנ"לן הואיל ובמועדו לא משמע להו א"כ אזלא לה הקושיא דכל שקלא וטרי' דתלמוד הוא לר"ל דס"ל דמועדי לא משמע מיניה אבל אינך תנאי נפקא להו ממשמעות במועדו וע"ז משני ס"ל להלל כר"י ויליף מהאי קרא אבל ר"ש לא ס"ל כהלל יליף ממשמעות ואין כאן קושיא כלל וגם מלשון רש"י מוכח שפיר דפליגי תנאי בהא דלא לחנם כתביה: