מגיני שלמה/פסחים/מג/א

מגיני שלמה פסחים מג א

פרק אלו עוברין דף מ"ג ע"א

ד"ה כמאן כר"א ורש"י פי' דזעירי משמע ליה וקשה טובא כו' וראיתי ליישב ג' קושיו' האחרונות דקושיא הראשונה לא קשיא כ"כ דמה בכך שזעירי דלא כתרווייהו כי אביי ורבא ס"ל כר"י דהכא. אך קושיות האחרות צריכות עיון. ונ"ל ליישב א' א' כי מה שהקשו והא כרבנן נמי אתי' י"ל דלרבנן אמרינן לקמן דכזית בכדי א"פ הוי דאוריתא אע"ג דאין היתר מצטרף לאיסור וא"כ מאן לימא לן דלרבנן מוקמינן למקצתו שהוא היתר אלא לפירוש רש"י ז"ל דלמא לערוב כזית והקטיר כל הכזית בעירוב וק"ל דאע"ג דהכזית מעורב ואינו בעין חייב או מבע"י דאע"ג דהכזית בכדי אכילת פרס אין כזית שלם ביחד חייב ואע"ג דכזית בכדי א"פ בכל איסורי' דאורייתא בלא קרא היינו באכילה דמ"מ אכילת כזית איסור אע"ג דשוהא כדי אכילת פרס הוי כמו בב"א אבל גבי שאור ס"ד דבעינן שיהא בעין כיון דההיתר רבה כ"כ לא מקרי בעין קמ"ל וכיוצא בזה כת' התו' ז"ל פרק בתרא דע"ז בשם הר"ת ז"ל דטעמו וממשו נקרא כזית בכדי א"פ דהוי כמו בעין אבל ר"א חזינן ליה בברייתא דדריש מכל המל"א אלמא לדידיה מרבה הכל מכל והא דקאמר כמאן כר"א דדריש כל לאו דבכל תליא מילתא אלא פירושו כמאן כר"א דאיהו שמעינן ליה דס"ל הכי וכיון דכר"א ס"ל א"כ ע"כ ס"ל כר"א דדריש כל דהא ר"א מכל מייתי לה וא"כ ע"כ גם זעירי דריש כל וא"כ חמץ נמי ואע"ג דאיכא למידחי דאע"ג דלא שמעינן לרבנן דדרשי כי כל להמל"א מ"מ בהא לא פליגי אר"א ומאי דדרש ר"א מכל דרשי אינהו מכי כל י"ל דתלמודא דייק דע"כ לאו הכי דא"כ קשיא על ר"י למה פליג אזעירי כיון דלכ"ע המל"א בשאור ואין לדחות דר"י בקדשים לא קא מיירי חדא דא"כ מאי פליג זעירי בהדיה ועוד דהא לקמן דלר"י הוי נזיר וחטאת ב"כ הבאים כאחד ולא קאמר שאור ונזיר וזה יש לדחות דהקטרה מאכילה לא ילפינן ולא הוי ב"כ הבאים כא' ומ"מ לא נהירא דזעירי פליג אר"י אלא ש"מ היינו טעמא דר"י לא ס"ל כר"א ולא אשכחן תנא דס"ל בשאור כ"א ר"א:

והקושיא הב' והג' מיושבי' כמ"ש לעיל דלא שייך לחלק בין בעין למעורב אלא בהקטרה דכשהוא כליל אין מקטירים השאור אלא ההיתר ולכן צריך ריבוי בפני עצמו אבל באכילה מה לי במעורב מ"מ טועם טעם איסור וא"כ לקמן גבי חטאת נמי אאכילה קאי ושם אין חלוק ומ"ש התו' דלקמן משמע דאין היתר מצטרף לאיסור אם לא שיתערב לא ידעתי היכן משמע דמאי דקאמר יכול אפי' לא בלעה אין פירושו שהאיסור הוא בעין אלא ר"ל יכול יפסול בנגיעה בעלמא אלא אפי' אין נשאר מן האיסור כלום הוי גזירת הכתוב שיקדש בנגיעה בעלמא כדאשכחן במזבח וכלי שרת ת"ל בבשרה עד שיבלעו ויהיה מן האסור כהתר וכ"ש אם הוא בעין ולא בא אלא למעט נגיעה בעלמא אבל בעין וע"י עירוב שוין כיון דקאי אאכילה כמ"ש:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף