מגיני שלמה/פסחים/מא/ב

מגיני שלמה פסחים מא ב

דף מ"א ע"ב

ד"ה א"ד חדא מיהו לקי וכו' וקשה לר"ת א"כ ועוד דבב"מ כו'. תחילה נלע"ד ליישב הקושיא הב' דלשיטת רש"י ז"ל ס"ל לרבא דכי אם צלי אש אי הוי לאו ר"ל דקאי אלא תאכלו כ"א צלי אש משמע כל מיני בישולי שאינן צלי לאסור כדכתב רש"י ולא דמי לכי נפש הוא חובל דהתם הוי הטעם על רחים ורכב דלא תחבול אותם משום דכי נפש הוא חובל אלא דילפינן שאר דברים מדתלי קרא הטעם בחיי נפש אתרבאי כל שהוא חיי נפש דמאי שנא אבל כ"א צ"א לאו טעמא הוא א"כ כולל כל מילי וכיון דע"כ ללאו אתי דליכא למימר דאתי לעשה דכבר כתיב צלי אש ומצות וגו' כדכתב רש"י התם א"כ ע"כ אלא תאכל קאי וא"כ ס"ל לרבא כיון דאתי למ"ש לקי כלישנא קמא א"כ גם אנא ומבושל לקי כיון דכיילינהו קרא בחדא ועוד אפשר דס"ל לרבא דאע"ג דאין לוקי' על לאו שבכללות כלל אפי' אחדא בלבד הכא ע"כ לקי דהוי כמו דבר שבכלל ויצא מן הכלל ללמד על הכלל כולו כמ"ש לעיל דף כ"ד וכיון דגם לא הוי בכלל ויצא דלוקין עליו לוקין על כל הכלל. וכיון דהוי לאו דלוקים עליו לוקים גם אנא משום לאו זה כיון דכיילינהו וא"כ בב"מ ה"ק רבא בשלמא כי נפש אתא לטעמא כדי לרבות לשאר דברים אבל כ"א צ"א אי לאו אלא תאכל קאי א"כ לא הוי אלא עשה ועשה כתיב כבר אלא ש"מ ללאו אתא וכיון דהוי לאו איכללו כל מילי ולקי עלייהו כמ"ש ולא מוכח רבא התם אלא דהוה לאו כדמשמע לישנ' דתלמוד' התם דקאמר אלא ש"מ ללאו אתא אלמא לא בעי למוכחא כ"א דהוי לאו ומה שהקשו מברייתא י"ל לשיטת רש"י דס"ל לרבא ול"ק דאביי דאינה עיקר דהא גם צ"ל הכי דס"ל דהמבשל במ"פ חייב וזהו נגד הברייתא דס"ל דנא ומבושל דכבר ראיתי בדברי מהרש"א ז"ל שכתב דחייב אלאו דאנא דלישנא דחייב לא משמע הכי וגם מדברי רש"י לא משמע כן שכתב ד"ה משום צ"א לאו דלא תאכל כ"א צ"א איכא ולא לאו דבישול משמע דמשום האי לאו חייב ולא משום לאו אחר דאל"כ הל"ל דהכא ליכא לאו כלל משא"כ בישול הוי לאו עכ"נ דר"מ ורבא ואביי לק' ס"ל דהאי ברייתא לאו דסמכ' היא דלא איתניא בי ר"ח ור' אושעי' כיוצא בזה תירצו התו' בכמה דוכתי וס"ל לתרץ מאי דקאמר רבא דב"מ אבל כ"א צ"א למאי אתא ומאי קושיא והא תניא לקמן דאיצטריך כ"א צ"א לכל שישנו בקום אכול צלי כו' אלא ש"מ כדכתבתי ותלמוד' לא מקשי בכל דוכתי כ"א מברייתא דברור להו דמיתני' בי ר"ח:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף