מגיני שלמה/כתובות/יד/ב

מגיני שלמה כתובות יד ב

דף י"ד ע"ב

ד"ה ממזר צוח תימא דהל"ל כו' נ"ל לישב דר"י לא קאמר דממזר שותק איכא בינייהו דאדרבה נראה מדברי ר"ש בן אלעזר דפוסל אפי' ממזר שותק אלא דקאמר ליה לת"ק דר"מ דאי שמיע לך אבל לדידיה לא שמיע ליה מר"מ דשתוקי כשר כלל תדע מדקאמר ר"ש ב"א איזהו אלמנת עיסה שנטמע בה ספק חלל כו' שפירושו דידעינן בוודאי שהוא ספק חלל וכדפי' רש"י ז"ל וקשה והלא איכא גם שתוק ממזר דהוי רבות' טפי ואפי' לפי' התוס' דמשמע בדבור שאחר זה שהם מפרשים ספק חלל כחלל צוח מ"מ שתוק ממזר הוי רבותא טפי ואפי' נאמר דלא זו אף זו קתני מ"מ איך אמר איזוהי אלמנת עיסה כו' כיון שגם ש"מ כשר אלא ע"כ רשב"א ה"ק לדידי לא שמיע לי כלל מר"מ דהוי אלמנת עיסה כ"א ספק חלל דמינה משמע דכל השתוקין וכן ממזר צוח הוי פסול אבל לדידך דשמיע לך שתוקי כשר ודאי אפכא שמעת דיותר סברא לפסול שתוק חלל משתוק ממזר דמכירין ישראל כו' וזהו לשון התלמוד אי שמיע לך דלכאורה הוא מיותר. גם:

אינו נכון דזה הלשון משמע דלא ברירא ליה לרשב"א דשמיע' ליה שתיקה כלל ולשיטת התוס' אינו כן אלא ע"כ כדפירשתי ובזה מיושב ג"כ קושית התוספות בדבור שאחר זה שהקשו ממזר צוח מנ"ל ולדידי ניחא כיון דרשב"א קאמר דלא שמיע ליה מר"מ דכשר כ"א בספק חלל אבל שאר הדברים כולם פסולין אלא שהוציא שתוק ממזר במה דאמר מכירין ישראל לומר דאם שמיע לך הכי שמיע לך אבל ממזר צוח דלא הוציא בדבריו ולא הודה כלל דשמיע ליה מר"מ שיהא כשר נשאר בכלל הראשון שהוא פסול וא"כ דרשב"א לא קאמר בהדיא שהוא כשר ואדרבה לפי קבלתו מר"מ היה פסול אלא דקאמר לת"ק אי שמיע לך הכי שמיע לך משום הכי לא קאמר ר"י דממזר שותק איכא בינייהו ואע"ג דאח"כ קאמר הא רשב"א אליבא דר"מ לאו דרשב"א הכי שמיע ליה מר"מ אלא ר"ל פירושו' דר"י ס"ל כשיטת רשב"א דאמר דאי שמיע הכי שמיע ליה אלמא שיש סברא טפי בש"מ מש"ח ועוד דאף אם מבריית' אחרית' מוכח הדבר מ"מ ר"י קמפרש בריית' קמייתא ומינה לא שמעינן דברירא ליה לרשב"א דשתוק ממזר כשר:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >

מעבר לתחילת הדף