מגיני שלמה/ביצה/לז/ב

מגיני שלמה ביצה לז ב

דף ל"ז ע"ב

ד"ה לאסור מוקצה ל"ח וק' מאי יניקת מוקצה איכא כו' ולע"ד אמינא מאן לימא לן דלעיל לא מיירי בדליכא מוקצה כאן שרגילין לשלוח איש לרעהו וכן יש לפרש קצת לישנא דרש"י ז"ל משלחין דורון איש לרעהו משמע קצת שהוא רעהו ושושבינו ולא נחית תנא לדין מוקצה התם אלא לאשמועינן פלוגתא דר"ש דאפי' במקום שאין מוקצה ס"ל דאין משלחין אלא מנות וכן פי' רש"י סוף פרקי' גבי רב חנא בר חנילאי לחד לישנא דאי אינהו תלי ליה לא תשקול משום מוקצה כיון דלא הוי דעתיה עליה וכ"ת התם היינו טעמא משום דגברא רבא הוי ומסח דעתיה מיניה כדקאמר תלמודא א"כ ה"נ לא קשיא מידי דרב כהנא ור"א נמי הכי פרכי דלאסור מוקצה אפילו היכא דאיכא מוקצה לא חששו שהרי כלום חלקנו בין חבר לע"ה:

וכ"כ מהרא"י ז"ל בש"ע בהגהה סוף סי' תקמ"ז שישראל ששיגר דורון לחבירו ולא היה דעתו עליו מאתמול אסור משום מוקצה אע"ג דלית ביה אסור תחומין וכו' ע"כ והוא מתשובת הרשב"א ז"ל הביאה הב"י ז"ל ואע"ג. שהתם מיירי שחבירו דר חוץ לתחום כדאיתא בתשובת הרשב"א והא דכתב אע"ג דלית ביה איסור תחומין פי' שבין השמשות היה הדורון בתוך התחום מ"מ איכא ראיי' דכיון דלא היה דעתו עליה הוי מוקצה ה"נ כיון שקנאו אתמול אדעתא לחלוק כמ"ש רש"י א"כ פשיטא דכ"א אסח דעתיה מחלק חבירו ואפשר דבזה לבד אנחנו יוצאים ידי חובתינו אפי' אם נאמר דכל אדם רשאין לשלוח א' לחבירו היינו משום דלא אסח דעתיה מיניה ודעת כ"א שישלחו לו אבל הכא כיון שקנאו אדעתא לחלוק וחלקו הוי הסח הדעת ממש:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף