מגיני שלמה/ביצה/לב/א

מגיני שלמה ביצה לב א

דף ל"ב ע"א

ד"ה אין פוחתין פירש"י ליטול א' מן הגולמי' כו' ואני אומר כי לע"ד רש"י ז"ל לטעמיה דס"ל דבכלים אין בהם משום בנין כלל אפי' אם עושה כלי מתחלה אם אינו ממחק או מחתך או גומר הכלי דהוי מכה בפטיש וכיוצא משאר אבות מלאכות באופן שלא נשארה מלאכה כ"א בנין הנה אין בנין בכלים כלל ולא מחייב וכמ"ש רש"י לעיל גבי חזרת תריסין ודלא כר"י ז"ל דכתב ריש פרק הבונה ופרק כלל גדול דף ע"ד דבנין גמור חייב בכלים כמו בקרקע. והקושיא שהקשו שם עליו ישבתי פרק כלל גדול בע"ה וכיון דהכי הוא א"ש דקמ"ל הרבה דס"ד:

דפחיתת נר לא משוי ליה מנא וא"כ אין כאן גמר דלחייב משום מכה בפטיש כיון דבנין אין כאן ושרי לכתחלה קמ"ל דזהו גמרו וחייב משום מ"ב גם נוכל לומר דק"ל דלא כר' יודא דמתיר מכשירי א"נ וא"כ לר"י שרי אפי' לעשות נר דכיון שהתירה תורה דבר הצריך לכל נפש ואין לך צורך לכ"נ גדול מזה דאפי' מוגמר הוי שרי אי לאו דלא צריך לכ"נ הוא וא"כ כ"ש הבערה דלהשתמש לאורה דשרי דצריך לו לאכילה דודאי לא יאכל בלא נר וכיון דלר"י שרי מכשירי א"נ ה"ה דמכשירי כל דבר הצריך לכ"נ וכן התיר לעיל כיבוי לצורך תשמיש ושאר דברים וא"כ לר"י שרי קמ"לן דלא כר"י ואע"ג דלא התיר ר"י כ"א מכשירי' שא"א לעשות מעי"ט. כבר כתב רש"י לעיל דאם הוא טרוד מעי"ט מקרי נמי א"א וא"כ מיירי אפי' אם היה טרוד ואע"ג דכבר אשמועינן דלא כר"י אפשר דנר הוי רבותא טפי דצריך לו יותר מן חדוד סכין. ומ"מ גם לתירוץ זה צריך לומר דבלא גמר לא הוי איסור כלל דאל"כ מאי איריא מפני שהוא עושה כלי אפי' התחלת כלי הוי אסור לת"ק דר"י אלא ש"מ כמ"ש ולע"ד גם לפי' התו' צ"ל כן דאל"כ מה תירצו באלפסי' חרניות דתניא דאין עושין בי"ט ומאי קמ"לן וכ"ש לרשב"ג דמתיר לגמרי. ואפי' לפי' ר"ת ז"ל. מ"מ התחלת כלי הוי אף שלא נפתח. והתם א"א לפרש כפי' התו' שמכניס לתוכן קודם אפיתן קש שהרי לא נפתח עדיין וע"כ אין לו פתח כלל דאל"כ לא הוי מוקף צ"פ שהרי טומאה נכנסת דרך פתחו כנודע אלא ש"מ לר"י איצטריך דשרי מכשירי א"נ קמ"ל דלא כר"י וברייתא לא צריכינן לומר דבלא גמר לא הוי איסור דאפי' הוי איסור מ"מ קמ"ל דלא כר"י דהא לא קתני בבריית' מפני שהוא עושה כלי א"כ נוכל לומר דגם התחלת כלי אסור וע"כ צ"ל כן דלר"ת ליכא למימר שינויא קמא דהא לשיטת התו' יש בנין גמור בכלים כמ"ש לעיל ולא הזכירו התו' שר"ת חולק בזה:

והקושיא הב' אפשר דס"ל לר"מ דזה לא הוי בכלל כלי אדמה כיון שסופו להעשות כלי חרס וכיון שנקרא שם כלי עליו דחזר לקבולי ביה מטמא מיד שאין האור עושה אלא שמחזקו ומקשהו ועיקר גמרו הוא לפני זה משא"כ אדמה אפי' אם מצרפו בכבשן אינו נעשה חרס דע"כ כלי אדמה מיירי בהכי דכשהן לחין פשיטא דלא חזו למשקין מפני שממחן כמ"ש רש"י ובמסכת פרה פ"ה מוכח דהיו משמשין בו בלח דתנן בכל מקדשים בכלי אדמה כו'. ובריש מס' יומא פירש"י כלי אדמה שאין עושין בכלי חרס בכבשן אלא מן האדמה היא שהיא כאבן רכה וחוקקין ממנה כלים ע"כ הנה שכלי אדמה אין פירושו שעשוי' מטיט ולא נצרף אלא שנחקק מן האדמה שהיא כאבן ואין מצרפים אותו כלל וא"כ נוכל לומר דר"מ ס"ל כמ"ש דאין זה בכלל כ"א כיון שסופו להעשות חרס ולהכי עשוי בתחילה לעשות ממנו כ"ח:

שם ד"ה אלפסין ערניות ת"ה קערות של עיירות כו' ותימא דהואיל כו' ואני בע"ד אומר דבלתי ספק בעיני דכוונת התו' הוא על הא דאמרינן פ' העור והרוטב דף קכ"ד דדריש ר"ע הנוגע והנושא את שבא לכלל מגע בא לכלל משא הוא היסט כדאיתא התם אינו נושא לאו מסיט הוא גם בנידה כמ"ש לקמן ופשוט הוא בכל דוכת' דמשא הוא היסט וזולת זה לא ידעתי היכא איתמר ואם ע"ז כוונתם הנה יכילנא למדחה שזהו דוקא בטומאת נבילה דכתיב הנוגע והנושא אבל בזב ושאר טומאות מנ"ל וכן משמע בבירור לשון הרמב"ם ז"ל שכתב פ"א מהל' שאר אבות הטומאו' וז"ל שכל שאינו מטמא מן הנבילה במגע אינו מטמא במשא ע"כ. הרי שדקדק מן הנבילה. וראי' לדבר הא דאמרינן פ' הרוטב דף קכ"ו רש"א ג' טומאות פורשות מן המת כו' מלא תרווד רקב מטמא במשא ובאהל ואינו מטמא במגע הרי דס"ל דאעפ"י שאינו מטמא במגע מטמא במשא ואפי' ר' יוסי דפליג עליה נראה דס"ל הכי דלא פליג עם ר"ש אלא באהל נגיעה לאביי כדאיתא ולרבא כדאיתא אבל מגע ממש מודה דטהור דהא פריך התם בגמ' על ר"י דאמר דמלא ת"ר מטמא במגע אמאי והא לא נגע בכולה אלא מאי מגע אהל ואפי' את"ל דלעולם ר"י בעי את שבא לכ"מ כו' והתם היינו טעמא דמטמא במשא כיון דבא לכלל מגע דאהל דהוי לר"י נגיעה כדאיתא התם וא"כ כיון דאיכא ביה שום מגע מטמא במשא כדאמרינן נמי התם דבעי רב אויא סבא אי דריש ר' ישמעאל את שבא לכ"מ והא דמטמא במשא בעוד שיש עליו ב' חצאי זתים משום דבא לכ"מ מלפניו אלמא כיון דאיכא צד מגע מקרי בא לכ"מ אבל הכא דליכא צד מגע מודה ר"י דטהור מ"מ מצינו במקום אחר דס"ל לר"י הכא כרב דאהלות משנה ז' הביא הר"ש ז"ל תו' די"א כזית מן המת שנחלק אפי' לעשר' מטמא במשא ובאהל ואינו מטמא במגע ע"כ והתם ע"כ לא מטמא אפילו באהל נגיעה דאי במגע ממש קאמר אבל אהל נגיעה בכלל אהל הוא א"כ מאי מייתי ראיי' התם דר"ש פליג בהדי' דלמה הלא הוא עצמו קרי לאהל נגיעה אהל כמו ר"ש ואפי' נדחק דאה"נ דר"י קרי לאהל נגיעה לפעמים אהל ולפעמים מגע אבל ר"ש דלא מצינו לו בשם דאהל נגיעה מגע ומצינו לו דקרי ליה אהל ש"מ פליג ואפשר דמוכרח הוא לפרש כן דאין טעם למה לא יטמא באהל נגיעה וכי גרע מתרווד רקב מ"מ לא קשיא מידי כיון דר"ש ע"כ לא בעי כ"א לר"מ דלדידיה אהל לאו נגיעה היא א"כ ש"מ דיש חלוק בין נבילה למת וא"כ ה"ה לשאר טומאות ואפילו את"ל לא דריש כלל אפילו בנבילה. מ"מ מאן לימא לן דת"ק דהכא לא ס"ל כר"ש דלמא ר"ש היא ועוד דהא לר' יוחנן דהרוטב דאמר דלר' ישמעאל אין נוגע וחוזר ונוגע אפי' מלפניו לדידיה גם ר"ש לא דריש כלל הנוגע והנושא כמ"ש התו' התם וא"כ אתיא מתני' כר"ש ועוד דדוחק בעיני לעשו' מחלוקת חדש מה שלא גילה ר"ש דעתו ובכל דוכתא אמרינן והני תנאי כהני תנאי וכיון דשתק תלמודא לומר דר"ש פליג אר"ע ש"מ דמצי אתי כר"ע גם ר"ש תלמידו דר"ע הוי וסתמיה כפירושו כדאמרינן לקמן פ' משילין מכדי רב הונא תלמיד דרב הוי ובכמה דוכתי וזהו טעמו של הרמב"ם ז"ל לע"ד:

ומ"מ נלע"ד לישב עוד בע"א דקשיא לי הא דאמרינן בנידה פ' יוצא דופן דף מ"ב שרץ בקומטו טהור דה"ל מגע בית הסתרים ונבלה בקומטו טמא. נהי דבמגע לא מטמא במשא מיהו מטמא. אלמא אפי' לגבי נבילה בית הסתרי' שאינן מקבלים טומאה מקבלי במשא אלא מאי אית לך למימר שלא נאמרו הדברים הללו אלא במטמאים כגון ב' חצאי זתים נבילה וקולית נבילה כיון דלא מטמאים אחרים במגע דא"א ליגע בהם לא מטמאים במשא אבל בנטמאים אעפ"י שמצדם לא באו לכ"מ כגון ב"ה שהחסרון הוא מצד הנטמא לא מצד המטמא לא אמרינן הכי וזהו לשון הרמב"ם שכל שאינו מטמא מן הנבילה במגע אלמא דייק מטמא וא"כ ה"נ הוי החסרון מצד הנטמא שאין לו תוך נטמא במשא ולע"ד אין ספק בזה ולא ידעתי אם יש להם ז"ל ראיי' אחרת שם וקמטא שרי עיין במיימוני הל' שבת פ"ח שם ישבוה הפוסקים:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף