מגילת אסתר/השגות הרמב"ן על השמטת לא תעשה/צח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מגילת אסתר ‏ השגות הרמב"ן על השמטת לא תעשה צח

א

נראה לי שהנכון כדברי הרב שזאת היא מצוה בפני עצמה. כי גם שחזרו ולמדו מפסוק שבשופטים כל המומין הרי כבר למדו מפסוק שבאמור מום קבוע בלבד ואם כן יהיו כאן שני לאוין אחד על מום קבוע ואחד על מום עובר וגם אם בלאו האחר נכלל גם מום קבוע על זה לא יגרע מהיות כאן שני לאוין. ומה שאמר הרמב"ן שיש למנותם אחד לפי שהכל הוא תשלום איסור בעלי מומין, נראה לי דמאחר שהם מומין מוחלקין ימנו שתים:

נראה לי שהנכון כדברי הרב שהוא לאו שבכללות כי גם שיש לאו בפני עצמו על החמץ על זה לא נאמר שלאו זה על הדבש לבדו נאמר רק על שניהם אזהרה כמו שנראה מפשוטו של פסוק שאומר כל שאור וכל דבש לא תקטירו. ומה שכתב לאו בפני עצמו על החמץ היה להכפל בו לאוין רבים. ומה שאמר הרמב"ן

שילקה שתים אפי' אם הוא לאו שבכללות, נ"ל שאינו לוקה אלא אחת וזהו על כל שאור וכל דבש לא תקטירו אמנם הלאו הראשון בא לכפל. ומה שאמר עוד

שהרב כתב שעל לחם וקלי וכרמל חייב על כל אחד ואחד מפני שבא בו יתור קלי ואם כן כ"ש כאן, נ"ל שאין מכאן קושיא עליו שכבר הורה לנו בשורש הט' כי המין השלישי של לאו שבכללות הוא כאשר יאמרו לנו החכמים שלוקה על כל אחד ואחד מהאיסורים שנזכרו בלאו אחד כמו בלחם וקלי וכרמל שכך קבלו שלוקה על כל אחד ואחד, אמנם בשאור ודבש לא בא לנו בקבלה להלקות על כל אחד ואחד ולכן אינו לוקה שתים.

ומאמרם פרק ה' דמנחות אינו כפירוש הרמב"ן רק בא לחלוק על הלקותו שתים בשאור ודבש שמן הדין אינו לוקה אלא אחת משום דהוי לאו שבכללות.

ומה שהרב מנה שתי מצות מפסוק לא יהיה לכהנים הלוים וגו' גם כי בלאו אחד נאמרו, נ"ל דהיינו משום שחזר הפסוק ופרטם בשני לאוין כל אחד ואחד בפני עצמו, וכן כתב שם במצותו, אבל כאן גם כי פרט הכתוב חמץ בפ"ע אחר שלא פרט גם כן שאור בלאו אחד נחשב לאו שבכללות:

· מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.