מגילת אסתר/השגות הרמב"ן על השמטת לא תעשה/עג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מגילת אסתר ‏ השגות הרמב"ן על השמטת לא תעשה עג

א

(עא) נראה לי שהנכון כדברי הרב שמנאם שתים וזה כי לאו הראשון שכתבנו הוא מניעה על הכניסה וזה הלאו הוא מניעה על העבודה. אמנם הרמב"ן הולך לשיטתו שסובר כי הלאו הראשון שכתבנו הוא לאו על העבודה כי בכניסה בלבד לא יתחייב, וכבר הכרעתי כדעת הרב:

(עג) נראה לי שהנכון כדברי הרב במה שאמר שאף על הכניסה בלבד הוזהר השתוי שכן כתוב יין ושכר אל תשת בבואכם וגו', אמנם במה שפסק כרבי יהודה שאומר שעל שאר המשכרים במלקות לא ידעתי טעמו שהרי בגמרא פסקו כר"א כמו שכתב הרמב"ן, ומה שהקשה הרמב"ן

שאם זה הלאו נאמר אף על ביאה ריקנית אם כן יתחייב מיתה גם עליה, ואם אינו אמור אלא בביאה עם עבודה ביאה שלא עבודה היכן היא אזהרתה, נ"ל שבודאי זה הפסוק כלל שתיהם כי לשון בבאכם כולל שני מיני ביאה בין בעבודה בין בלי עבודה ומסתמא יש לנו לומר שעל האיסור החמור שבשתיהם שהוא הביאה בעבודה ענש עונש מיתה ועל האיסור הקל שהוא הביאה בלא עבודה ענש עונש מלקות או אזהרה בלבד. ומ"ש עוד

שהרב תפס לו זה הדרך גם בפרועי ראש וקרועי בגדים לחייב אכניסה בלבד, נראה לי שגם זה הוא דעת הסמ"ג כמו שכתב בלאו ש' ובלאו ש"א וש"ב. ומה שאמר עוד

כי מאמר הספרא שאין מחייב אלא בשעת עבודה לפי דברי הרב יהיה בעת הראוי לעבוד דהיינו ביום, אני אומר שלדעתו לא יתפרש באופן זה רק כדרך שאר מקומות שנזכרו בגמרא לשונות כאלה שפירושם בעת המעשה ממש, כי מה שכתב שם בספרא אינו חייב אלא בשעת העבודה החיוב הזה מחיוב מיתה מדבר והוא ודאי אינו רק בעבודה ממש. ומה שהביא עוד ראיה לדעתו

מספרא שאומר רבי אומר נאמר כאן בבאכם כו' עד דאמר אינו חייב אלא בשעת עבודה, גם זה הוא דוקא בחיוב מיתה שהוא בשעת העבודה. ומה שפירש עוד

ההיא דספרא שאמר אתה ובניך אתך מה אתה כשר אף בניך כשרים וכו' ואמר דמשמע בעבודה ממש ומכל מקום הם פטורים לפי שעבודתם מחוללת היא, נראה לי שכל זה מדבר בחיוב מיתה שהוא בשעת העבודה. ומה שאמר עוד

כי מה ששנו חלוק קדושת המקומות בפרק קמא דכלים שכלם מעלות מדרבנן, נראה לי שהם מדאורייתא שאם היו מדרבנן למה החמירו יותר בלא רחוץ ידים ורגלים אחר שלמידים בג"ש זה מזה.

ומה שנחלקו ביומא אם המעלות דאורייתא או דרבנן לא נחלקו אלא לדעת אם הוא מן התורה יש במקום מקודש מחבירו אבל חומרת הנכנסים הללו לכ"ע הם מן התורה, וזהו שכשאמרו בגמרא התם מעלות דאורייתא לא הביא רש"י הנכנסים רק המקומות בלבד לפי שעליהם הוא המחלוקת, שכתב וז"ל מעלות דאורייתא מעלות שמנו חכמים במשנה במסכת כלים בפרק קמא דקאמר התם הר הבית מקודש מירושלים והחיל מהר הבית ועזרת נשים מן החיל ועזרת ישראל משל נשים ושל כהנים משל ישראל ובין האולם ולמזבח מן העזרה וההיכל מבין האולם ולמזבח דאורייתא נינהו הלכה למשה מסיני עכ"ל. ואין לומר שמה שהביא רש"י המקומות בלבד הוא לפי שסובר שבנכנסין אין בהם מחלוקת שהם מדרבנן, כי ממה שכתב אחר כך רש"י שם אינו נראה כן שכתב וז"ל. ואי ס"ד מעלות דקתני דרבנן נינהו אבל מדאורייתא בין האולם ולמזבח וכל העזרה חדא קדושה היא מ"ש וכו' עכ"ל. ומדקאמר דמאן דסבר דמעלות דרבנן סבירא ליה דמדאורייתא קדושה אחת היא ש"מ שעל המקומות קאמר שאם על הנכנסין היאך אפשר שיקלו חכמים במקום אחד מהבית להתיר לשלא רחוץ ידים ורגלים להכנס שם מאחר שמן התורה כל הבית קדושה אחת היא אלא בודאי הפירוש הנכון בזה המאמר הוא כמו שכתבתי. ומה שאמר עוד

שהרבה מעלות של דבריהם נשנו שם, נ"ל שעל זה לא יחויב שכל השנויים שם יהיו מדרבנן, ועוד שהרי על כרחך יש מעלה שם גם כן דאורייתא והיא אותה שאמרו עליה חייב חטאת. ומה שאמר עוד

שגזרו על אנשי בית אב מלשתות יין שמא תכבד העבודה ולא אמרו משום שלא יכנסו שתויי יין, נ"ל משום דמילתא דשכיחא היא יותר שתכבד העבודה ויצטרכו לסייע לעבוד ממה שיכנסו שתויי יין ובפרט כי אז לא היה זמנם להקריב. ומה שאמר עוד

כי הם שתי מצות, נ"ל שמאחר שבלאו אחד נאמרו הוי לאו שבכללות ושתיהם נמנין אחת וגם כי העונש חלוק ביניהם אין החלוקה הזאת מוציאו מהיות לאו שבכללות כמו שכתב בעל זוהר הרקיע בלאו שס"ה וז"ל. נראה שאין הרמב"ם ז"ל מחלק הלאוין לשנים אלא כשהם חלוקים בעונש בידי אדם זה במלקות וזה במיתה אבל אם חלוקים בכרת או במיתה בידי שמים אינו מונה אותן שנים לפי שכלן הם במלקות עכ"ל. ונ"ל כי זה שאמר שכשהם בכרת או במיתה בידי שמים שהם במלקות פירושו הוא מה שמקובל אצלנו שכל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן. ומה שאמר עוד

כי ולהורות את בני ישראל הוא עשה, נ"ל שפשוטו הנכון הוא שיהא דבוק עם לאו דיין ושכר אל תשת וגם הוא יהא לאו. ומה שהביא ראיה מספרא

שאין לאו בהוראה ממה שלא אמרו בלשון המורגל להם ואין ישראל בהוראתם במיתה אלא באזהרה, נ"ל שאין זו ראיה לפי שלשון החכמים משונה זה מזה, וכמו שכתבו התוספות בריש פרק קמא דכתובות (דף ב':) גבי פריך רב אחאי ולכן יש לנו לומר שזה התנא דעתו היה שאינם במיתה אלא באזהרה ולשון קצרה דבר:

· מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.