מגילת איבה
הלא לכך קראתי לזאת המחברת מגלת איבה כי הוא בדמות מגילה הנקרא אגרת. אשר תודיע המאורע לכל יוצאי חלצי ולכל אשר יקראנה מגדת ומספרת. ככה גם המגילה הזאת לזרעי ולכל קורא בה תודיע ומזכרת את כל אשר נעשה לי משונאי חנם ואויבי שקר שבלשונם החדה ובבטוי שפתם כחרב מדוקרת. עוד זאת להיותה כמו נהי וקינה ע"כ שמה נאה לה ושפיר קאמינא בקראי אותה מגילת איב"ה כי ד' אותיות שבתיבה זאת על אבל וקינות ירושלים יעידו הלא המה ר"ת של איב"ה איכה ישבה בדד העיר וכל קורא נעים אשר בצרתי לו צר זכות זה יעמוד לו להנצל מן המצר אמן סלה:
ויהי אוי ואבוי יליל וקינה, נהי נהייתי בליל של מחרתו יום שלישי ולירח היה חמישי הוא החדש הרביעי. היתה יד ה' שלוחה עלי אך לא בעי כאשר אדבר בקצרה והכל כאמתה של תורה:
אם אמרתי אספרה כל התלאות והצרות אשר מצאוני בימים ההם ובזמן ההוא לא יכילם כמה ניירות. אך ראשי פרקים בקיצור מילין אגידה ואספרה וכתבתים על הספר למען ידעון זרעי וזרע זרעי עד עולם ולכל קורא נעים את המעשה ויהיה להם לעינים לירא את השם הנכבד והנורא לידע דרכו בראותם שאין לשום אדם להתייאש מן הפורעניות כדברי חז"ל גם אין לשום אדם ליאש מן הרחמים. וכמאמר חז"ל אפילו חרב חדה וכו' והם אמת ודבריהם צדק ואמת וזה החלי בעזרת אלי חי וגואלי: אנכי שלו הייתי בביתי ורענן בהיכלי אפדני ק"ק פראג זה לי כמו עשרים ושמונה שנים אשר בחרו אותי מתוך העדה להיות להם לראש ולדיין מדייני מורה כאחד מן הגבורים במלחמתה של תורה אשר על פיהם יהיה נידון כל דבר הגדול והקשה. מלבד זאת לא פסקה ישיבה מתוך ביתי ומעל שלחני מיום היותי לאיש. וחדר מיוחד יחדתי בביתי שם עשיתי משמרת למשמרת חבורות חבורות יום ולילה לא פסק פיהם מגירסא ואנכי הייתי להם לראש ולעינים. וגם כסף וזהב רב היה לי וספרים הנחמדים מפז ולא חסר לי דבר וה' היה לי בעזרי לחבר ספרים רבים. בילדותי חברתי פירוש על מאמר הבדרשי הנקרא בחינות עולם. וכן חברתי ספר צורת הבית על בנין העתיד שבסוף נביאות יחזקאל ובזמן ההוא נתגלה בדפוס ספר פרדס רמונים מהחכם המקובל איש אלקים מוהר"ר משה קורדיוורי זלה"ה ויען כי רבים וכן שלימים היו רגילים מדי שבת בשבתו לקרוא וללמוד ספר רבינו בחיי. ובאשר שאנכי הייתי ג"כ כאחד מהם עוררני לבי לפרשו בעניני קבלה ע"פ ספר הנזכר ועם דרכי בעל מגלה עמוקות ועל פי קבלת הרמב"ן על התורה והוא אצלי כתוב על הקלף לא בא עדיין בדפוס וקראתי החיבור בשם טוב טעם ואח"כ הוסיף לי השי"ת לעזרני שחברתי תוס' יו"ט על כל שיתא סדרי משנה המפורסמים ומפוזרים נתונים נתונים המה בכל תפוצות ישראל מקצה ועד קצה במזרח ובמערב ואח"כ חברתי על ספר רבינו אשר בסדר נזיקין ביאור יפה וקראתיו בשם מעדני מלך וכל אלו נדפסים ונפזרים:
והנה בחדש מרחשון שפ"ה לפ"ק נבחרתי לאב"ד ור"מ בק"ק ניקלשפורג הקהלה הקדושה לאלהי' שבמדינות מעהרין והאנשים היושבים בתוכה כולם הם אנשים חכמים ונבונים ואנשי חיל ישמרם ה' ויוסף עליהם כהנה וכהנה. בשנה ההיא בחדש אדר נבחרתי לאב"ד עיר ווינא הבירה שבמדינות אוסטריך עיר מלאה תורה וחכמה ועושר וכבוד יוסיף ה' להם כהנה וכהנה ונודע לכל התיקונים היפים שעשיתי ותיקנתם כי אז נעשו לקהל אחד אשר מקודם לכן ולפנים בישראל היו דרים בין הנכרים כל אחד ואחד עדר עדר לבדו לא היו באסיפה אחת. עד שאדונינו הקיסר יר"ה נתן להם מקום מיוחד מחוץ לעיר וגם בהכ"נ בנה להם לתלפיות לתפילתינו וכל שאר צרכי המקום לעניני הקהל והיהודים הן המה היו נחשבים בעיני וכן הייתי בעיניהם:
ובחודש טבת שנת שפ"ז לפ"ק נבחרתי לאב"ד דק"ק פראג עיר גדולה לאלהים. ולהיותי שמה כבר כאמור למעלה. בחרתי לישב שם. עם היות שרצון בני ק"ק ווינא היה להרבות לי מוהר ומתן עם הוספות כבוד וגדולה לא נשאני לבי כי אם לפראג דווקא ואחר ימי הפורים האלה נסעתי מק"ק ווינא בכבוד גדול ומתנות מרובים שכבדוני הקהל מלבד יחידים כי המה ראו וידעו עבודתי בלבב שלם. ונפרדתי מהם בלויה גדולה ובדמעות זולגות מהם וממני כדרך האב והבנים כשנפטרים זה מזה. וכמאמר חז"ל קשה עלי פרידתכם כל הפורש ממך כפורש מן החיים אמרו:
ובבואי לק"ק פראג איזה ימים בחדש ניסן נתקבלתי בכבוד גדול וכל פרנסי ומנהיגי הקהלה יצ"ו באו לקראתי כמהלך יום מלבד יחידי סגולה שנסעו לקראתי מהלך כמה ימים ולנו עמי לינות הרבה, וכמו חצי שנה אח"כ קבלוני ג"כ לראש ישיבה ובעז"ה יכולתי להנהיג גם שתיהם. שם חברתי על ספר רבינו אשר חיבור מעדני מלך כנ"ל ולחם חמודות וגם חברתי ספר מלבושי יו"ט על ספרי ארבעה טורים וזכיתי להדפיס חלק הראשון מספר רבינו אשר עם השני חיבורים הנ"ל. כל זה לא להתפאר ספרתי כי אם לידע ולהודיע איך כמו רגע ספו תמו כל הגדולות ממני. עליתי במעלות גדולות מאחת לאחת כמדובר ופתע פתאום ירדתי עד ירידה תחתונה ממעלה העליונה יהי שם ה' מבורך על הכל. זכרון לירושלים כנזכר באיכה יועם גדולתן של ישראל מאחת לאחת וירידתן כאחת נתונים בחורבן:
והנה מאחר שהיתה מלחמה גדולה כעשר שנים במדינות פיהם על דבר אשר מרדו יושביה בהקיר"ה מאטיאש ואחריו בקיר"ה פירדינאנס אשר מיד אחר מות הקיסר מאטיאש מלכו מלך אחר הדוכס פירדריכוס שהוא מדוכסי הברירה וגם משנהו הנקרא פלטינוס. ושנה אחד במלכו לא השלים וילחום עליו פירדינאנס כי שלח עליו רכב ופרשים תשעים אלף ויכה את מחנהו על הר הלבן אשר סמוך לעיר רבתי פראג ויגרשהו מעל פני הארץ ועוזריו לא עמדו כנגדם וחזרו לכבוש המדינה ומטרפולין פראג אשר מפני כן היו מלחמות גדולות תמיד על עיר פראג ובעבור זה נתמוטטו מן המחיה ונתרבו הוצאות המסים והארנונות ולכן הוצרכו בני הקהילה יצ"ו ללות ברווחים ובבוא זמן הפרעון רבתה המחלוקת בענין הסכומות ונתפרדו הלבבות ונעשה רחוקים וקשרו קשרים בסתר ואף בגלוי וכל העמל שעמלתי לקרב ולא לרחק פעם ברך ופעם בקשה היה הכל לא להועיל כמו שאחז"ל כד משלם כו' ושלמה המע"ה אמר וכוסה קלון ערום ע"כ לא אשא על שפתי שמות האנשים החטאים והפושעים בי על ספר ימחו מספר חיים והשי"ת יכפר בעד כל. יהי שמו מבורך מעולם ועד עולם אמן ואמן. ואני לא האמנתי כי ספרו לי ולאשר הזהירוני לאמר קשרו קשר. לא על המנהיגים לבדם כי גם עליך. יען וביען ידעתי גם ידעתי כי לא עשקתי ולא רצותי ועולה לא יצא מאתי אך אנכי תולעת ולא איש. הלא גם בדוד המע"ה נמצא שהיה לו אויבי שקר ושונאי חנם על אחת כמה וכמה אנכי השפל והבזוי אשר אינני כדאי והגון להזכר ולהפקד אפילו עם עבדי אדונינו דוד עליו השלום:
והנה בשני בשבת ד' לחדש תמוז שנת שפ"ט לפ"ק לעת ערב סמוך למנחה בא אלי איש אחד יהודי והגיד לי שהשר קייזערליכער שופט שואל עלי אם אני בביתי וכי יש לו דבר סתר לדבר עמדי והאיש ההוא ענהו לא ידעתי אולי הוא בבהמ"ד לומד בישיבה כדרכו. עוד אמר לי האיש הנ"ל שאמר להשר שופט הנ"ל מה לו להאדון לבוא אל הרב אם יאמרו לו להרב שאדוני רוצה לדבר עמו יבוא הרב לבית אדוני לשמוע דבריו ויאמר השר לא כי אני אבוא אליו:
וכשמעי זאת נבהלתי והלכתי לבה"כ ובצאתי הביתה הבאתי אלי ראשים וטובים יצ"ו וספרתי להם כל המאורע ובתוך כך נסע השר קייזערליכער שופט בעגלת צב לבית יהודי א' קרוב למול ביתי ושהה שם כמו חצי שעה בלילה ואז בא לביתי בעליה שהייתי דר שם. ושלח לבית החורף לשאול רשות לבוא אצלי החדרה אמרנו וענינו יבא. ויבא והושיט ידו לכל א' וא' מאתנו בסבר פנים יפות וכבר הכינותי ב' כסאות והושיב אותי לימינו והוא ישב לשמאלי ושהה אצלי בסיפור שמועות אחת הנה ואחת הנה. אח"כ אמר אלי האדון דבר סתר לי אליך והלכתי עמו בחדר לפנים מן החדר להחדר אשר הי' מיוחד לי ללימודי ויען שנודע לי מק"ק ווינא בו ביום שהקיר"ה ציוה להמשנה שלו שבפראג להוליכני שם בכבלי ברזל כשבאתי עמו ביחידות ואמר לי שדבר סתר לו הרגשתי הענין הלז. והשבתיו יגיד נא האדון דבריו אלי בבית הקצין הראש כמהו' יעקב ב"ש ביקש ממני לנסוע עמו בעגלת צב לבית הקצין הראש כמהו' יעקב נר"ו הנ"ל לשמוע שמה מה ידבר עוד עמדי ואני השבתי לו אני אלך ברגלים ולא מפני הגאוה שאני צריך לדחותה אך יראתי פן יוליכני לבית התפיסה ולא לבית הקצין הנ"ל ויען ויאמר אף אני אלך ברגלים לבית הקצין לכבודך וילכו אתנו הראשים והטובים יצ"ו וגם שמה הושיבני אותי לימינו ושהה ג"כ קצת בסיפור דברים אח"כ אמר בלשון לע"ז אל הקצין ר' יעקב הנ"ל שילך עמו החדרה ובבואם שמה אמר אינני יכול לדבר אל הרב כל הענין כי הוא בעיני איש טוב ונאמן ואגיד הדבר אל האדון כי הוא ידע לסבב הדבר להרב למען לא יהיה נבהל כולי האי ויאמר הלא הקיר"ה ציוה להמשנה במכתב לאמר שיתפס את הרב בכבלי ברזל ובשמירה מעולה ויוליכוהו אסור בזיקים לווינא וכבר הוכן הברזל ועשרה שומרים להוליכו לווינא והנה הנם בביתו ואלי ציוה המשנה שאביאהו לביתו בעוד לילה ואוליכהו כאמור. והקצין הנ"ל נבהל להשיב והשיב במטי אל ימהר אדוני רק אשלח שנים אנשים מן הראשים אל המשנה לבקש על הדבר הזה ויאמר כן אעשה כאשר דברת ואני אשב פה כל הלילה עד שאשמע תשובת המשנה וילכו הראשים מהו' דוד לוריא והר"ר הענא ור' ישראל ווייזלס:
והנה השר המשנה היה דירתו במקום קטן מעבר לנהר עלבא שבפראג ובבואם לפני ביתו השער היה סגור ומסוגר מפני אישון לילה וידפקו אל הדלת ואין קול ואין עונה כי תרדמה שינת אשמורת הא' נפלה עליהם. ובכל זאת לא שבו כ"א דפקו כ"כ עד שהחדרן של השר יר"ה שהאשמורה היתה שלו לנעור לפני חדר משכבו שאג לקול הדפיקה והשקיף עליהם בעד החלון ויאמר מה לכם שאתם דופקים כ"כ ואתם ידעתם וראיתם שהכל ישינים ואין מעיר ואין מקיץ ויבקשו ממנו לפתוח להם השער כי המה ראשי עם ישראלי משולחים אל האדון המשנה בדבר נחוץ. ובפתחו בקשו ממנו להקיץ את השר באמרם שצריכים לדבר עמו מפני סכנת נפשות אז הלך לחדרו במכוון לפני מטתו עד הקיצו משנתו. ויאמר לו ראשים וטובים מהיהודים מבקשים לדבר לפניך האדון כי אומרים מפני סכנת נפשות הוא. ויאמר יבואו. בבואם נפלו לפניו ארצה אפים ויאמרו לו אדונינו שלח את הקייזערליכען שופט לתפוס את הרב שלנו ולהוליכו אסור בכבלי ברזל לווינא עם שמירה גדולה ואנא נוליך את חרפתינו כי אויבינו יאמרו נא הלא זה הגדול שבהם אין זה כי אם שמרדו היהודים בהקיר"ה ומפני כך הגדול שבהם נתפס ובכל עיר ועיר בהשמע הדבר הרע הזה ישלחו ידם ביהודים אשר לאדונינו הקיר"ה. ולהקיר"ה בעצמו ירע הדבר לכן שאלתנו ובקשתינו שיניח האדון את הרב ליסע בעצמו ובכבודו לעיר ווינא אל מי אשר יצוה אדונינו ואנחנו עריבים בעבורו ויצוה השר להחדרן לתת להם את כתב הקיר"ה לקרותו. ויאמר שובו לביתכם ולמחרת בואו אלי ואשיב לכם דבר והלילה הזה הנני נותן אותו לכם על ערבות שלכם שלא יברח ולהקייזערליכען שופט תאמרו בשמי שילך לביתו ומחר יבא עמכם אלי ויאמרו כן אדונינו נלך ונשוב למחר וכאשר יצוה אדונינו כן יהיה וכן יקום. ויבואו ויאמרו אל הקייזערליכען שופט כל דברי שר המשנה ושמח הקייזערליכער שופט על הדבר ויושט לי ידו על ככה. ולמחרתו הוא יום ג' ה' תמוז שבו הראשים עם הקייזערליכען שופט אל שר המשנה ויצו אל הקייזערליכען שופט לך לביתך ותקבל ערבות מן היהודים ראשים וטובים שבהם הם נעשו ערבים עבור הרב שיהי' בווינא תוך ששה ימים לפני הקאנצילאר הפנימי. ואם הרב לא יהיה שם לזמן המוגבל יענשו בסך עצום וגופם וממונם של הקהל יצ"ו נתונים נתונים תחתיו. וכן נעשה פתגם הדבר יזכרם אלהים לטובה על כל הגמול אשר גמלוני כל טוב ובאתי לעיר ווינא בחצות יום ראשון הוא י' תמוז שאחריו יום הששי המדובר ועמי שלחו הראשים את כמר הענא הנ"ל לצורך השתדלות להקיר"ה והלכנו ביום ההוא אל בית הקאנצליר ואיננו ולמחרתו עמדתי לפניו וידבר אתי קשות בשם הקיר"ה על דבר ספר רבינו אשר שהדפסתי עם השני חיבורים מעדני מלך ולחם חמודות כי נאמר להקיר"ה שכתבתי שמה נגד דתם ואמונתם והרבה להפליג מאוד. והשיבותי חלילה לעבדיך לעשות כדבר הרע הזה וגם אנכי וגם לא שום ס' מאתנו אין בהם דבר מכל אשר אדוני דובר הלא כל הספרים שנו מדברים מענין חיבור הגמ' שהוא לפי הדת שלנו פי' על התורה שבכתב וכל אמונה שציותה עליהם התורה וכל מה שגזרה עליהם שהם זרות על עובדי כוכבים נאמרו ועליהם יסובו דברי הגמ' וכל החכמים מחברי ספרים מאז שנתחבר התלמוד מחויבים שלא לסור מדבריו ואין מן הצורך להאריך בזה מדברים שדיבר אלי השר והתשובות שהשבתי אך כולם היו בענינים הנוגעים אל הדת ולא שום שאלה אחרת ולא כאשר שמעתי אומרים שמפני שם הספר שקראתיו מעדני מלך היתה עלי חמת המלך הקיר"ה כי לא היה מפני כך והעד אמת תמצא לקמן ככלות הדברים אמר אלי הכבד ושב בבית אכסנאי שלך ולא תלך החוצה בעונש גוף וממון כי כן נצטויתי מפי הקיר"ה ובהתחנני לפניו אמר שרצון הקיר"ה היה לתופסיני תיכף בבית הסוהר אך הוא המליץ בעדי לבלתי תת אותי בבית האסורים ויאמר עוד אלי כי לפני הקאמיסיאן יודעי ספר ולשון היהודים ינתן דבר המשפט והמה ישיבו הדברים לפני הקיר"ה כאשר הם מבינים ואיך ימצא הדבר בעיניהם:
וביום א' י"ז תמוז אחר שכבר ישבו הקאמיסיאן הנזכרים בא אלי שופט העיר השני עם שני שוטרים עמו ובידו כתב מהקאנצליר הנ"ל בשם הקיר"ה להוליכני לבית האסורים מקום אשר חייבי מיתות אסורים שם והוא בבית השופט הגדול שבעיר. ואחרי הבקשה והתחינה הניח מעלי השוטרים וילך עמי לבדו ורבים מהיהודים הנכבדים וחשובי העיר הלכו ג"כ אתי וידברו על לבי לחזקני ולאמצני. והנה ישבתי בתפיסה ההוא כל היום וכל הלילה עד למחרתו ולא הניח שם שום יהודי לדבר עמי אף בעד החלון. והשי"ת הטה חסדו עלי וכל האסורים שהי' שם נהגו בי כבוד ושרתו אותי כל אחד ואחד. ולמחרתו נתן לי השופט הגדול חדר מיוחד למעלה בביתו וכל איש יהודי שהוא מן החשובים והיקרים הניחו לבוא אצלי החדרה: וביום השלישי הוא י"ט תמוז פעלו המשתדלים להוציא אותי מן הבית הזה ונתנו אותי בבית הסוהר אשר אסירי המלך אסורים שם והייתי שם בהרווחה ושלחן מטה וכסא מיוחד לי היה לי והבית הוא ברחוב אשר שם כיפת היהודים ותמיד לא יחסרו היהודים משבת עמדי ולדבר על לבי וגם שר בית הסוהר הטה חינו עלי ולא מנע ממני כל דבר אשר שאל נפשי:
וביום הרביעי עשרים לחדש תמוז ישבו הקאמיסיאן ונקראתי לבוא לפניהם ותחילת דבריהם שאלו אותי למה שבחת בהקדמה הש"ס שכבר נשרף בגזירת האפיפיור שכל הקיסרים נחשבים לבניו ומחויבים לשמוע בקולו. והשבתי כי אנחנו חייבים לשמוע דברי הש"ס הוא עיקר תורה שבע"פ ולפני בני עמי שבחתי. אח"כ שאלו אותי למה כתבת נגד דתינו כפי השאלות ששאלוני הקאנצליר כנ"ל והיתה תשובתי אליהם כפי התשובה שהשבתי להקאנצליר ונפקדתי לשוב לשלום אל בית האסורים אשר משם יצאתי אליהם:
וביום וא"ו עש"ק כ"ב לחודש תמוז נשלח אלי פסק מהקיר"ה וזה נסחו, אם היות שעפ"י הקאמיסיאן היה הדין חרוץ משפט מות. אך מפני שהקיר"ה הוא ואבותיו מלכי חסד המה. ע"כ התחסד עמי שאתן פדיון בפשי סך שנים עשר אלף ריינש טאליר במזומן ומבלי שום זמן לתשלומין וגם הספרים האלו יתבערו מן העולם ואם לא אתן אזי לא יהיה מקום עוד לשום חסד רק לקבל עונש משפט מות ואני בעניי הכינותי כתב בקשה שקורין סופליקא לאמר אשר אני מתנפל לפניו אפים ארצה על כל החסד אשר עשה עמדי הקיר"ה להחיות את נפשי אמנם כן יודע הקיר"ה שהוא כאומר ע"מ שתעלה לרקיע או ע"מ שתבלע קנה בת מאה אמה ולא האמין לי מפני המלשינים שהלשינו עלי והפליגו בעשרי:
וביום השבת קודש ר"ח מנחם אב אמר הקאנצליאר אל המשתדלים בשם הקיר"ה כדברים האלה אם לא יתרצה ברצי הכסף הזה ישיבוהו לבית האסורים ומשם יוליכהו לשלשה פלטואות שבעיר ווינא ויפשיטוהו ערום ובכל אחת יכוהו בשבט מוסר אחר שיהיה נפשט ערום ומשם יוליכו אותו לק"ק פראג וגם שמה יפשיטהו ויכוהו בשלושה מקומות למען תהיה לבוז ולקלון לכל בית ישראל אשר לא נעשה כזאת מיום גלות ישראל מעל הארץ כי מה יאמרו הרואים בראותם החרפה הגדולה הנעשה להרב הגדול שבהם שבעיר הגדולה מכל העירות ואשר שם עם רב מישראל ויפלו המשתדלים אפים ארצה ויאמרו הלא אין ביכלתו לקיים גזירת הקיר"ה בפדיון גדול כזה. ויען ויאמר הלא מבני עמיכם האומרים שהוא עשיר גדול עד שזה הפדיון הוא חמישית ערכו ויתחננו אליו לאמר שיודעים באמת ובאמונה כי שקר ענו בפיהם. ויען שנית שובו אלי למחר כי אדבר עוד אל הקיר"ה להתחנן ולהתחסד עמו עוד. וילכו ויבואו גם ביום הראשון גם ביום השני גם ביום השלישי ויקצוף וישבע לאמור שהקיר"ה ציוה לקיים גזירת ההכאה בשבט מוסר אך הוא היה לפה ולמליץ יושר עבורו ופעל מהקיר"ה לעשות לו הנחה ע"כ שמעו אלי ותתרצו ליתן לפדיון נפשו עשרת אלפים ריינש טאליר כי הלא כל היהודים מצווים לתת לעזר ולפדיון נפש ומה גם לנפש אדם גדול כמוהו אשר ביניהם. ואני שמעתי אומרים שלא לבד היהודים הדרים בארצות ובמדינות הקיר"ה כי אף גם היהודים הדרים תחת ממשלת הישמעאלים מצווים ג"כ בפדיון נפשו וישיבו ויענו דתינו הוא שלא ליתן בפדיון נפש יותר מכדי שויו שחק ורגז לאמר היש ערך לאדם גדול כמוהו האם איננו שוה העשרת אלפים? אך אם תרצו בסך עשרת אלפים ריינש טאליר מה טוב ואלך אל הקיר"ה אולי אכפרה פניו במנחה ההוא ואם לא תשמעו לי לא יהי' לי עוד פתחון פה אל הקיר"ה רק הגזירה תתקיים:
וביום החמישי ו' לחדש מנחם אב אמר הקאנצליר שהקיר"ה נתרצה בזה הסך ואח"כ היתה בקשתי להקיר"ה שיתן לי עידן וזמן לתשלומין כי מאין יבא עזרי מיד. ואחר רוב ההפצרות וברבות הימים ועודני בבית האסורים ניתן לי זמן לתשלומין דהיינו שני אלפים זהובים ריינש אתן מיד במזומנים ואלף זהובים אחר ששה שבועות ואחריהם כל רבע שנה אלף זהובים עד למלאות מספר העשרת האלפים הנ"ל. זכרה אלהים לטובה את הקצין והנדיב הישר כמר יעקב ב"ש זללה"ה שמילא את ידו ושלח ונדב לי ע"י כתב חילוף השני אלפים זהובים ריינש במזומנים מכיסו והונו לבדו. וראשי מנהיגים הקצינים דק"ק ווינא נדבו לסייעני שבעה מאות זהו' ריינש ומלבד האיש הנכבד ועשיר הוא מחותני ואהובי הקצין הרא"ש כהר"ר חנוך העניך שיף שנתן לי מאה ריינש טאליר לבד מנדיבת רוח אנשים שלמים נכבדים וגבירים שהתנדבו וערבו בעבורי מחצית (המותר) ועוד מחצית המותר ערבו בעדי האלוף הראש כמר הענא נ"י מפראג שנסע עמדי כנ"ל וגם חתני כמהו' וואלף סלאוויס שגם הוא נסע עמי מפראג לווינא וכבר קבלתי עלי להיות מן השומעים אל עצת החכם שלמה המלך ע"ה וכוסה קלון ערום כאשר הזכרתי למעלה לכן אשמרה לעטי עט סופר לבלתי אכתוב ההתנגדות הגדולה הנעשה לי בענין הערבות מן הקמים עלי בק' פראג ובק"ק ווינא וגם כי מתו כל האנשים ההם וסר עונם וחטאתם תכופר אבל אשמים הם באשמה גדולה ואשמתם גדלה עד לשמים ובראותם כי מחמלת ה' עלי להסיר מעלי משפט המות. השיגו מכתב שטנה עלי ממושל הגדול שבק"ק פראג להמושלים והשרים שבווינא לסבב פני הדבר להסיר ממני עטרת הרבנות. ובעוד שהייתי בתפיסה טרם שהשגתי הערבות אשר לסבתם נתאחר ע"י הקטרוגים שעשו הנה:
וביום השלישי י"ח לחודש מנחם אב הגיד הקאנצליר להמשתדלים שלי בגזירת הקיר"ה לבלתי יהיה לי ממשלת הרבנות בק"ק פראג והדבר הזה הרע לי מאוד מכל הרעות אשר השיגני עד כה וכל התפלות ובקשות שהתחננתי ע"י שרים גדולים ומושלים חשובים לא הועיל כלום ואני הייתי בחרפה ובצרה גדולה על זה כי לא נשאר בביתי במה להתפרנס וגם אין לי עוד הכנסה מלבד חרפת עולם שהייתי בו והשי"ת נתן לי כח ועוז לסבול כל התלאות והמאורעות הללו. ברוך ה' לעולם אמן ואמן:
וביום הששי עש"ק כ"ח לחדש מנחם אב נתקבל הערבות ויצאתי חפשי מן התפיסה גם בדבר הפסק עם הספרים לבערם מן העולם התחסד עמי הקיר"ה שלא לבערם רק מכל אשר ישנו אצלי למחוק איזו תיבות שאומרים שנוגעים אל דתם ולכתוב מלה אחרת במקומו כמו מלת עכו"ם או מלת כותים אכן בגלל שמו של הספר מעדני מלך לא היה דברים מעולם להאשימני כלל וכלל בזה אך המלשינים אשר הלשינו רצו לחפות בבדוים אלו כדי להעלים את אשר עשו אכן גזירת הרבנות לא אבה הקיר"ה שמוע לבטלה ובכן יצאתי בעצם היום הזה במלואת מספר ארבעים יום מן התפיסה נקי כאדם האומר יצא פלוני נקי מנכסיו:
ואחרי רוב החקירות עמדתי על הדבר ונודע לי סבת ההתנגדות מי פעל ועשה והוא שר וחשוב ונשוא פנים אצל הקיר"ה ובאתי לפניו בצום גדליה שנת ש"צ לפ"ק והגדתי לו צערי ויגוני ואנכי אינני מבקש על סך העצום שנלקח ממנו אך ורק לזאת ישמע לי לבקש עבורי החסד הזאת להושיבני על כני הראשון ויען ויאמר הקנס של הממון לא היה רצוני בכך אבל דבר זה היה רצוני וגם הייתי מתנגדך אצל הקיר"ה בדבר הרבנות. והסבה לזה כי הוגד הוגד לי איך שהיית מתפאר בפני המשנה שהקימו הקיר"ה למשול בק"ק פראג בכל מלכות פיהם שנצחתני בוויכוחים בהיותך עדיין רב פה ווין והשבתי ועתה ירא אדוני השופט אשר עשו לי המתנגדים איך המה דוברי שקר וכזבנים כי הלא אנכי נסעתי מפה בעשרה עגלות צב ורבים עמנו מבני עמיכם העגלונים ונעריהם גם בעלי מלחמות לשמור הדרך יבואו ויגידו ויעידו ע"ז שזה היה לפני חג הפסח וכבר היה המשנה ההוא מת וקבור בארץ כמה חדשים. אז נהפך לבבו ואמר לדבר הזה שבקשת את הרבנות לא אוכל עשוהו אך ורק ראה איזה מחיה אחרת לבקש לשעתה ותהיה עובד השי"ת וביתי תהיה פתוחה לך ובא אלי אימת שתרצה ואסייע לך לדבר ההוא בכל יכולתי ועניתיו לא ידעתי במה להתפרנס וגם אינני מוכן למלאכה אחרת מיום עמדי על דעתי ויגעתי ומצאתי מלאכת הרבנות. ויען ויאמר הלא עוד מדינות רבות אל הקיר"ה אשר יושבים שם היהודים כמו ארץ אשכנז חקור ודרוש שם אחר הרבנות והשבתי לא יתכן לעני כמוני היום להיות שם בהכנסות מועטים והוצאות מרובים עתה. ענה ואמר לי הלא תהיו מן הסבלנים זמן מה. ויצאתי מפניו בקידה ובהשתחויה. ולמחרתו נסעתי מווינא לפראג שנת ש"צ לפ"ק בבושת פנים ערום מכל אשר לי וערום מכבוד הרבנות ובאתי לשלום לפראג בערב יו"כ שנת הנ"ל כואב על העבר ומיצר על העתיד ומתוך כך מוצאי יום הנ"ל נחלתי ונפלתי למשכב ימים רבים על ערש דוי כמו ג' חדשים רצופים:
ועתה בני שמעו לי ותחי נפשכם כי בחפשתי באמתחתי המלאים מן הכתבים וחידושים ופירושים שזיכני השי"ת לחברם מצאתי באחת מן הניירות מה שכתבתי שם את אשר שמעתי מפי איש גדול מק"ק קראקא ה"ה נשיא ישראל חכם בתורה ובמילי דעלמא מנהיג ויושב בראש מנהיגי ד' ארצות שבמלכות פולין וזה שמו נודע בשערים {{אישים|האלוף מוהר"ר פנחס בן הקצין הראש מוה' ישראל[1] סג"ל מפראג ממשפחת הורוויץ ואשתו הרבנית מרת רעכיל היא בת מרת נעכלי בתו של אחות מוהר"ר פנחס הנ"ל הגבירה מרת רבקה שטערין ובהיותו פעם א' בפראג שמעתי ממנו כדברים האלה מקובלני שבזמן הגזירות גזרה המלכות שבחמשה בחודש תמוז יהיו נשרפים כל ספרי הקודש של היהודים וחכמי הדור ההוא עשו שאלת חלום על זה בעת ההיא והיתה התשובה ע"ז להם זאת חוקת התורה כתרגומו וסדר הפרשה הזאת היה בשבוע ההיא פ' חוקת ופתרו החכמים שהוא כתרגומו דא גזרת אורייתא ד"א בגימטריא חמשה וחשבתי למשפט שהגזירה נהייתה על הספרים שלי שנפסק עליהם בתחלה לבערם מן העולם בשריפה ובעבורם הוכרחתי ליסע מביתי בחמשה בתמוז מפראג לחצר הקיר"ה כי אחת דיבר בעל החלום על הגזירה הקדומה ושתים שמעתי עם הגזירה הזאת וגם אנכי שנתפסתי על דברי התורה וכאמור בי"ז בתמוז אחר חצות היום נתפסתי ויצאתי בכ"ח ימים אחר חצות בחודש מנחם אב כמספר וכמפקד ארבעים יום האמצעים שהיו ישראל בכעס ובצער וראיתי על ככה ועל אשר הגיע עלי לגזור עליכם ועל זרעיכם הבנים בני והבנות בנותי וחתני וכלותי עד ביאת המשיח לצום את יום החמישי לחודש תמוז עד לאחר יציאת הבה"כ ערבית יען וביען שהוא באמצע הקיץ כשהיום גדול לכן לא גזרתי עד צאת הכוכבים ואם יפול בשבת הקודש יהיה נדחה ליום א' ואחר זמן מנחה גדולה יכולין להתפלל ולא ישלימו אז התענית יותר ומי שיהיה חלש המזג או מעוברת ומינקת יתנו פדיון נפשם לא פחות מששה גדולים ווינר. והיה ספק בעיני אם אקבע גם יום משתה ושמחה ביום כ"ח בחודש מנחם אב יום צאתי לחפשי כי כן רבים מבני עמינו כשינצלו מגזירת משפט מות קובעים ליום ההוא יום משתה ושמחה אך מעוט הוא למעט מעוט אחר מעוט כאשר לא נשארתי כי אם בגלימתי מכל אשר לי נתרוקנתי גם מכבוד הרבנות ועוד עלי חוב גדול כי לא היה ביכולתי הן מקרקעות ומטלטלין לפרוע הקנס ושאר הוצאות. ובעמדי במחשבה הזאת לדעת איזו יוכשר וכדת מה לעשות על הגאולה:
והנה בעודי במחשבה זו לדעת איזה יוכשר? וכדת מה לעשות בא לידי ספר יוסף לקח והוא פירש על מגילת אסתר שחיבר הרב הגאון הגדול מו"ה אליעזר אשכנזי בעל המחבר ס' מעשי ד' ושם בהקדמה שאל שאלה מה ראו על ככה ומה הגיע אליהם לכהנים בני חשמונאי שלא קבעו ימי משתה ושמחה על גאולתם ועל פדות נפשם של ישראל עם היות שגאולתם היתה שלא כסדר עולם שנמסרו רבים ביד מועטים וגדולה היתה מגאולתם של ישראל שבימי מרדכי ואסתר שלא היתה אלא בנס נסתר ובסדר העולם כמו מעט רגע נהפך לב המלך מרעה לטובה. ובתשובה שהשיב הרב הגאון שם הוא שבימי חשמונאי לא היתה שמחה שלימה על בית ישראל ועל עם ד' כי נפלו בחרב לכן וכשאנכי שעדיין ערבה לי כל שמחתי ועודני ביגון ואנחה עד ירא ד' וישקיף לטובה לתת לי שם ושארית להחזיר את העטרה ליושנה ולהטיב מן הראשית את האחרית:
בחודש שבט שנת ש"צ לפ"ק היה שם בווינא הנעלה הר"ר אברהם בן הראש הקצין הר"ר יעקב ב"ש ז"ל הנזכר למעלה לטובה. שלח אלי דיוטגמא מהקיר"ה שהגדיל חסדו עמדי לבטל גזירת הרבנות משאר מדינותיו הן מדינות אשכנז מלכות קיסר רומא ושאר ממשלתו בכל מקומות אשר דרים שם היהודים אם יקבלו עליהם להיות רב שלהם אתנהג הרבנות כאשר יאות. מלבד נדבת לבו של הר"ר אברהם הנ"ל שנתן לי במנחה ארבעים זהו' ריינש. אם אמרתי אספרה כמו הצער ויגון שהיתה לי בעת הפרעון של כל זמן וזמן לא ידעתי ספירות מכרתי כל כלי כסף נוסף על כל מה שהיה לי בחובות משכנות עד כי מכרתי גם ביתי ומקומות שבבהכ"נ ובכל זאת לא הועיל גם האלופים בני התנדבו ביתר שאת כפי יכולתם. והנדיב הגדול הקצין ר' אברהם מלבד נדבה הראשונה היתה תמיד ידו נטויה ופתוחה בכל עידן ועידן לתועלת מרובה ובכל יום ויום בהגיע הפרעון הצער שהיה לי עד כי השגתי המעות היה גדול מאוד. ועין בעין ראיתי חסדי ה' גברו עלי שנתנני בידי אוכל קום שתמידין כסדרן נכתב מהקאנצליר אל שר א' שיקבל הפרעון ומתחלה השר לא ידע מי אנכי ומה הוא החוב וכאשר שאל להיהודים עלי ועל מעשי ועניני והגידו לו הכל נענה ואמר שברצונו היה לשלוח אחרי אך עכשיו חלילה לי ולא אתאפק מלהראות אליו. וכאשר בא אל ביתי וספרתיו לו כל המאורע ועיני זולגות דמעות וגם אשתי הצנועה מרת רחל מבכה ובוכה אז גם הוא אמר לי כל אשר ביכולתי להרחיב הזמן ולהיטיב עמדי במה שיהיה באפשרי יעשה. והנה ק"ק פראג נתנו לי לפרעון האחרון שני מאות וחמשים זהו' ריינוש וגם בקשו ממני לדרוש להם קודם נסיעתי וכן עשיתי ודרשתי בבית הכנסת מייזלש בפרשת שלך לך ביום ב' לחדש תמוז שצ"א לפ"ק:
וביום שני לחודש תמוז שנת הנ"ל שלמתי כל העשרת האלפים זהו' ריינש בעזר העוזר האמתי השי"ת ולמחרתו נסעתי אני ואשתי ובני בן הזקונים הבחור המשכיל אברהם אשר כבר מלאתיו רוח חכמה בעזה"י על החתונה יום שמחת לבי לק"ק לובלין לישא את הבתולה מרת אסתר בת הקצין מהור"ר יחיאל בן הרופא המומחה החכם כמר שלמה לוריא זללה"ה הוא חתן הקצין המופלג בעשירות ובמידות טובות ר' משה ליזרש מק"ק בדיסק דליטא ואחרי ימי החתונה נסעה אשתי לק"ק פראג לשוב אחר שלשה בנותי הבתולות שהנחתי שמה כאשר באה לק"ק ווינא נלכדה העיר מהשונא ולא יכלה לשוב שמה ואני הייתי מתגורר בק"ק בריסק אצל בני האלוף מהו'[2] שמואל ואשתי היתה בק"ק ווינא אצל בתי הצנועה מרת נעכלה[3] זללה"ה שהיתה אז נשואה לחתני האלוף מוה' אהרן סג"ל בן ש"ב המנוח מוה' קאפיל זללה"ה ושלשה בנותי היו אצל בני האלוף מוה'[4] אלכסנדר סג"ל בק"ק פראג:
בשנה ההוא קרוב לימי הסליחות בא אלי שליח מיוחד יהודי ששלחו ראשי מנהיגים דק"ק נעמרוב הגדולה שבארץ רוסיא להיות להם לאב"ד על ג' שנים והרב הגאון הגדול מהו' יעקב אב"ד דק"ק בריסק שהיה אח"ז אב"ד דק"ק לובלין ביקש מהקהל שאם לא יהיה זה נגד רצונם אזי יכבדוהו אותי לדרוש במקומו הדרשה של שבת תשובה וייטב הדבר בעיניהם וכן נעשה ודרשתי היטב והנה אמת ת"ל יברך:
וביום השלישי אחר השבת בהחל שנת שצ"ב לפ"ק נסעתי אני ובני האלוף מוה' שמואל ואשתו הצנועה מרת דבורה בת הגאון מוה' אברשיק זלל"ה בן הקצין הנדיב מהו' שאול וואהל זללה"ה וכל ב"ב שיחיה ובאתי לשם לשלום בחצי חודש מרחשון ונתקבלתי בכבוד גדול שם בק"ק נעמרוב:
בימים ההם גברה יד הקיר"ה בהשער פראג בערב שבועות שצ"א לפ"ק וביהודים לא שלחו את ידם בשום רעת בעולם בעז"ה. ואז נסעה אשתי לק"ק פראג ואני שלחתי את בני מוה' שמואל אחריה ואחרי שלש בנותי ולהקצין מוה' אברהם ב"ש הנ"ל היה לו בחור רך וטוב שמואל שמו ועשו אשתי ובני שיחיו שידוך עמו שהבחור ישא למז"ט בתי הבתולה מרת דאבריש זללה"ה ויסעו וילכו ויבוא אלי כ"ז אלול שצ"ב לפ"ק בהוצאות מרובים מאוד מפני הגייסות שהיו בארצות הקיר"ה. בחה"מ דחג הפסח שצ"ג לפ"ק הוסיפו לי ראשי מנהיגים דק"ק נעמרוב הנ"ל להיות להם עוד שלש שנים לאב"ד ור"מ נוסף על הראשונים:
ובר"ח אייר שצ"ד לפ"ק בא אלי איש יהודי שליח מק"ק לאדמיר ראשונה מארבע קהילות גדולות שבמדינות וואהלין להיות להם לאב"ד ור"מ על שלש שנים ובאתי אליהם בסוף חודש אייר ונתקבלתי מהם בכבוד גדול:
ובר"ח מרחשון שצ"ה לפ"ק שלחו אלי ראשים ומנהיגים דק"ק פערמיסלא שני אנשים מכובדים להיות אצלם אב"ד על שלש שנים וקבלוני ק"ק לאדמיר עוד על ארבעה שנים נוסף על שלש שנים הראשונים וכאשר בעז"ה נתעוררתי אז כאיש אשר יעור משנתו לחדש את כל אשר התעוררו קמאי דקמאי כל גאוני ארץ בדבר הרבנות שלא לקנות הרבנות מהשר העיר כאשר נעשה מאז ומקדם בימים ההם בימי כה"ג בבית שני ע"כ עשו חרמות ושמירות גדולות ונדוים וקללות וסייגים וגזירות וקנסות חכמי הדור ההוא על הדבר הזה. אכן כמו פרץ על פרץ פרצו רבים בחרמות ההוא עד שהיה בעיני ע"ה כשחוק והתול. ואני בעניי בק"ק לאדמיר עם ראשים מנהיגים ועם אלופים ראשי הגליל ההוא עשינו גדר וקיימנו כל דברי הראשונים ועוד הוספנו כי הראשונים עשו רק על הקונים הרבנות ואנכי צרפתי אלי את המנהיגים האמורים והוספנו כל הגדרים אף על המקבלים אותן הרבנים מפני זה גרמתי לי אויבי שקר לשוא ותוהו עד שעשו לי שטנה רבה ועם כל זאת לא נסגתי אחור בעז"ה ובהתועדות בק"ק ווישנצי בגליל ליצק בשעת שנתוועדו שם יחדיו ארבעה ראשי קהילות דגליל וואהלין ק"ק לאדמיר אוסטרא קרעמניץ לויצק בי"ח אייר גם שמה נתעוררנו כולנו ראשי ישיבות של ארבעה קהילות עם ראשי מדינות משולחים כנהוג וחדשנו התקנות בפני ד' הארצות וקהילות בתוך קהל ועדה באסיפה יצ"ו. עוד זאת נתעוררנו ליומא דשוקא בשנה ההיא לק"ק לובלין ונסעתי אח"ז לק"ק יערוסלב בקיבוץ הרבה ראשי ישיבות גם מנהיגי המדינה דארבע ארצות פולין ואהלין וכו' והכרוז כרוזא קרא מארבע ארצות יצ"ו אשר מאז ומקדם יותר משלשים גאוני ארץ ועם הרבה הוספות שהוספנו בכל בתי כנסיות ביערסלב הנקראת בה"כ דהמדינה ג"כ לפני [מנהיגי] ארבע הארצות גם נוסף עוד ביריד קרעמניץ. אח"כ הטרחתי עצמי מאוד מאוד עם שנים שמה מן הרבנים דארבע ארצות גם המה הסכימו לכל הנ"ל והכרז ביום ש"ק פ' ויקרא בקיבוץ עם רב ועצום מישראל ונכתב בספר פנקס של המדינה חתום מן הרבנים ראשי מתיבתות ושיהיה חק ולא יעבור להכריז מידי שנה בשנה שלא לקנות הרבנות וכל מה שעשיתי והוספתי התעוררו הוסיפו ג"כ בעלי שטנה ועשו מה שעשו ומתוך כך נתרחקו הקרובים ונתקרבו הרחוקים וכסבורים היה לדחות אותי מן הרבנות:
אמנם כן בר"ח שבט שנת ת"א שהוא בערך כמו רבע שנה קודם כלות משך השבע שנים הנ"ל חזרו וקבלוני ק"ק לאדמיר על שלש שנים נוסף על שבע שנים ראשונים ובראותם כי לא יכלו לי המה ועוזריהם שונאי חנם ואויבי שקר חשבו רעה אחרת להכות בסתר בכתב שטנה אל השררה מבלי חתום עליו ותורף זה הכתב היה אל השררה לצוות אל עבדו המושל בכל אשר לו בענין בדוי ושוא ושקר תוהו ובוהו אשר לא נשמע כמוהו מעולם משום אדם מישראל:
וביום הרביעי ער"ח תמוז שנת ג"ת לפ"ק דרך השר לבא ללאדמיר ושלח לפניו ללאדמיר לבל ימצא אותי שמה בבואו ונסעתי לבדי לנכדי האלוף הר"ר מיכל כ"ץ בן בתי הצנועה והחסידה מרת רייזיל זלה"ה הנשואה לחתני כמוה' יעקב יוסף כ"ץ שתפס ישיבה בק"ק טוריסק בגליל לאדמיר והשר בא ביום הששי ב' דר"ח תמוז והשתדלו הראשים יצ"ו אצלו להניח אותי לבוא שם ולתת לי זמן ששה שבועות עד צאתי משם עם ביתי. ולמחרתו ביום ש"ק ב' תמוז נסע השר ואני שבתי לביתי לשלום. ביום השלישי ה' תמוז יום הצום שקבעתי לדורות ולזרעי אחרי עד עולם ואני יושב ומשתומם דואג ומצער אשר אינו ראוי להעלות על ספר:
וביום השני ג' לחודש מנחם אב שנת ת"ג הנ"ל מתה בתי הצנועה והחסידה שאין כמותה בכל הארץ מרת דאבריש זלה"ה תנצב"ה הן אמת כי השלשה קהילות כתבו כתבים של התעוררות לבני ק"ק לאדמיר לחזק לבם ולהיותם בעזרתי גם מנהיגים וקצינים דארבע ארצות יצ"ו שהי' אז ביריד לובלין גם המה כתבו אל ארבע ארצות וארבע קהילות דוואהלין לבלתי יחרשו מלבטל חרון אף מהשררה ובתוך אלו הימים הוגד לי כי השר ישוב דרך לאדמיר וינע לבבי כאשר ינוע עצי יער והגיע אז תור וזמן מנשואין של נכדי הגדול בתורה ובחכמה גדול מרבן שמו על שם אבי נתן סג"ל שיחי' לנצח אמן והוא בן בתי הצנועה והחסידה מ' ניסל זללה"ה הנשואה לחתני האלוף מוהר"ר וואלף סלאוויס סג"ל אשד התחתן עם בת גילו הבתולה בת הגאון מו"ה משה אב"ד דק"ק חעלים בן הגאון מוהר"ר מאיר אב בית דין דק"ק בריסק בן הקצין מוהר"ר שאול וואהל ז"ל. נסעתי אתו עמו ביום השלישי י"א מנחם [אב] לק"ק חעלים אך בחסד עליון ב"ה טרם נסיעתי התאזר איש חיל הר"ר מרדכי שמש ודיבר על לב השר הנזכר והפך לבבו לטובה אז דברתי על לב איש משכיל וישר הר"ר צדוק ליסע עם הר"ר מרדכי הנ"ל ולבקש ולחנן ולדבר על לב השר עצמו דברים של טעם ואמרי נועם לבטל כתב השר ההוא ובכן בשובי מהחתונה על מנת לשוב אל אחת מהערים האלה או לטריסיק לנכדי יצ"ו או לבני האלוף מוהר"ר אברהם התופס ישיבה בק"ק סקולא שגם הוא מגליל לאדמיר:
והנה ביום השלישי חמשה ועשרים לחודש מנחם כאשר באתי לק"ק דובנא הקטנה ושאלתי את אנשי העיר האם לא ראו את הר"ר מרדכי שמש הנ"ל ואמרו לא ראנוהו ואח"כ באו האנשים ויענו ואמרו יום בשורה היום כי הוא הולך לקראתכם ובידו אגרת כתובה וחתומה מהשררה שתשיבו לשלום לק"ק לאדמיר ולישב על כסאות משפט ולהנהיג את הרבנות כראוי מאז ומקדם כן עתה וכאשר שמע על הדרך האלוף כמוהר"ד מרדכי שכבר עברתי הדרך ההוא אף הוא חזר לאחוריו ובא אצלי לק"ק דובנא בקול רנה ותודה לאלקים עליון אשר גמל עלי בחסדו הגדול ושבתי בשלום לביתי ביום המחרת עש"ק. ואח"ב כמו ב' שבועות בא השר לשם עם בנו להושיבו על כן הסטאריסטי ושאל אחרי ואמר ישב לשלום ויחי עוד לנצח:
ביום החמישי הוא שני[5] שבחול המועד הסוכות שנת ת"ד לפ"ק וה' נתן בלב הקצינים ורוזני' וראשים וטובים כל הקהל הקודש הגדול' והחשובה עיר ואם בישראל בכל הארצו' המערבית הוא ק"ק קראקא ושמה נודע ומפורסמת אף בארצות המזרח וקבלו אותי עם הגאון מוהר"ר יושע אשר כבר זרח אור תורתו שם להיות שני ראשי מתיבתו' ונתבשרתי ע"י רכב מבתי הצנועה מרת רבקה תחי' ובעלה מוה' צבי הירש יצ"ו וביום הרביעי[6] אסרו חג דסוכות הנ"ל אחר שקבלתי כתב הרבנו' נסעתי עם כל בני ביתי ואשתי הרבנית שתחי' ונכדתי מרת רייזיל וניסל בנות בתי הצנועה מ' דאבריש ז"ל השי"ת יזכינו לגדלן ולהכניסן לחופה ולמעשים טובים אמן ובאתי לשלום לק"ק קראקא ביום ג' כ"ח חשוון ובכבוד גדול נתכבדתי בקראקא:
וביום הראשון ר"ח אדר ראשון שנת ת"ד הנ"ל התאספו הראשי' וטובים ועקרי הקהילה יצ"ו ובלילה ההוא בתחילה התאספו והתוועדו הראשים וטובים עד מלואת מספרם על בית הוועד של בהכ"נ הישנים וביום ו' עש"ק פ' תרומה הגיעו ראשי הקהל והגליל ועוד ג' מטובים יצ"ו שלא היה אז עמם עם הראשים וטובים מפה ושלחו אחרי ראשים והטובים דגליל יצ"ו והתוועדו יחד וקיימו וקבלו עליהם אותי לבדי להיות אב"ד בכל משפט וד"ת אב"ד שהיה לפנים ושלחו אחרי את שלשה השמשים הגבוהים עם משרתי הקהל ואבוקת האור בידם וקראו אותי לבא אליהם ולקבל בחירות הטוב אשר בחרו בי היום הנ"ל למז"ט ובבואי אליהם עמדו וענו ואמרו לי מז"ט והושיבוני על כסאי וכה אמר הפר"ח הנה בפה מלא כלנו כאחד אמרנו וענינו אין קדוש כאדונינו וקבלנו למעלת כבוד תורתו הרמה לאב"ד ככל הכתוב בספר הקהל יצ"ו משפטו ומעשהו וגם אנכי השיבותים דבר מעט הכמות ורב האיכות. ברכתי את הש"י ואח"כ גם אותם בתפילה לאלהים חיים שיזכיני השי"ת להנהיגם לשם שמים ובמהרה יושע יהודה וירושלים. לנחם אותנו בכפליים:
את כל דברי האגרת הזאת אשר כתבתי לכם ומה ראיתי על ככה לאשר קבעתי יום צום. ועד עתה הנה לא רציתי לקבוע גם יום משתה ושמחה אמנם כן הנני עכשיו אני קובע גם יום משתה ושמחה את יום הא' לחודש אדר משנכנס אדר מרבין בשמחה והוא השני לר"ח לדורותיכם עד עולם עלי ועל בני ובנותי וחתני וכלתי כי בו ביום חזרה העטרה ליושנה להיות אב"ד ור"מ בקהילה קדושה הגדולה קראקא עם הגליל שלה ועל כל סביבותיה כן יזכינו האל יתברך לשרתו ולעבדו ולתשלום חוקי בימים האלו לא לקבץ הון כ"א לתשוק' עילאי כהנהגתי הישר' עד ביאת המשיח אמן:
והנה סימן השנה שבה היתה מידת הדין מתוחה הוא שפט שפ"ט וסימן שנת התשועה שנת חזרה העטרה ליושנה ולמקומה ולכבודה הוא שנת ד"ת לפ"ק והדת נתנה בשושן וברינה ובשמחה ובלב טוב נאום הק' יום טוב ליפמאן בלא"א מו"ה נתן הלוי העללר זצלה"ה: