מבוא התלמוד/כג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
עוד היה אצלם מסורת מאנשי כנסת הגדולה, לדרוש כל המקומות בכתבי קודש אשר נאמר בו ויהי שאינו אלא צרה (מגילה י:) ובמדרשות תמצא ג"כ כלל זה אולם שמה לא נאמר מאנשי כנה"ג. רק בלשון מדרש זה עלה בידינו מן הגולה, ומוסיפים שמה עוד, כ"מ שנאמר ויהי אינו אלא צרה, וכ"מ שנאמר והיה אינו אלא שמחה, ואם אמנם כי הוא כלל גדול מן המדות המקובלות אשר האגדה נדרשת בהם, בכל זאת יש לכלל זה מבוא בקורות אומה הישראלית כמו שעוררני ע"ז חכם גדול אחד, דהנה המעיין בעין פקוחה, אחר מעמד בני ישראל מאז, ימצא מצבם המדיני אינו על צד היותר טוב. האבות היו גרים בארץ כנען ואח"כ יוצאי חלציהם נשתעבדו במצרים, עובדים בחומר ובלבנים אחר שנגאלו הלכו משך ארבעים שנה במדבר ולא מצאו מנוח לכף רגליהם, ומיד אחר מות יהושיע בן נון, עמדו שכניהם והכניעם ונתנם למס עובד, ובפרט הפלשתים לא סרו ללחום עם ישראל וברוב הפעמים גברו ידם עד שפעם אחד נשבה ארון האלהים, ובימי שאול ודוד נתחלקו הלבבות, קצתם אחר דוד וקצתם אחר שאול, ואחר מות שאול רבים המה המחזיקים ביד בניו, ואף אחר הזמן שנתקיימה המלוכה ביד דוד היה לו רדיפות שונות מאבשלום בנו. וכן שבע בן בכרי, ובימי שלמה שהיה לו באמת שלום מכל עבדיו ומבני מדינתו ג"כ הנה הכביד עולו על בני ישראל עד שמאסו עשרת השבטים בבנו רחבעם. ונתחלקה המלכות בין יהודה לאפרים. היינו רחבעם וירבעם. אחר זה עמד אשור והגלה עשרת השבטים, עוד בא נבוכדנצר מלך בבל והחריב את ירושלים. ושרף המקדש, והוליך הכלים לבבל. והרבה מבני יהודה הלכו בגולה, ואף שהיתה אח"ז פקודה מעטה ע"י כורש. הנה עמדו השומרונים והפריעו עבודת המקדש, וגם אחר כך אשר השיגו הרשיון ליסד בית אלהינו, הי' נכנעים תחת פרס ומצרים והיונים אשר תחת אנטיוכוס בסייעת המורדים והפושעים מרשעי ישראל. העוברים על הדת והפרו ברית, וגם אחר זה בעת שעמדו החשמונאים ולחמו מלחמות ד' צבאות והכו האויבים לפי חרב, ובכל זאת מיר שלח ד' רוח רעה, ונולדו כתות חדשות בין היהודים היינו הצדוקים ובייתוסים אשר חלקו על הפרושים ועל התורה שבעל פה, ונגברה המלחמה בין האחים הורקנוס ואריסתובלוס נדון המלוכה וקראו את הרומיים לעזור להם, ובא פאמפעיוס להיכל ד'. וע"י ממשלת הרומים נצמח מלכות הורדוס ובניו, אשר לא מבני ישראל כי אם מן האדומיים. ושנואים אצל עם ישראל, וגם הי' נכנע מאוד תחת הרומיים ובנה אנדרטאות ואלילים בארץ ישראל, והסיב העירות בשמות המלכים לכבודם עד שבא אספיאנוס וטיטוס ושרפו המקדש, ולא השאירו לישראל שורש וענף. ושנים וחמשים שנה אחר זה נתעורר עוד הפעם רוח המרידה בישראל, ועמד בו כוזיבא וחביריו, ומרדו ברומיים והכו בהם הרג רב במלחמות ביתר. ובאו טרייאנוס והדרינוס והשמידו אותם, וחרשו את מקום ההיכל. ומני אז הגלו בני ישראל גולה אחר גולה, ועדיין אנו משוקעים במעמד הזה ועינינו צופיות ומיחלות, כי יטיב ה' אותנו ויחזיר עטרה ליושנה:
והמתבונן בזה צריך ומוכרח להאמין שכל הרעות העצומות אשר עברו על ראשנו במשך זמן הארוך, הי' רק למען נשכיל להטיב אחריתנו, והוא עקר גדול בתורה. להאמין כי רק בשביל עונותינו אנו משוקעים בגולה, וכאשר נטיב דרכנו, כן ישיש ד' לגאול אותנו גאולה שלימה, והמעידים בכתובים על עקר הגדול הזה רבו מאוד. ע' שו"ת בשמים ראש סי' רנ"א באריכות, להראות בראיות שהוא עקר בתורה להאמין, כי כל היגונות אשר עברו עלינו, היו רק בבחינת רפואה, למען הכשיר אותנו לימות המשיח. שנהיו מעוטרים בכל מעלה ומדה נכונה, בהצלחה תמידית בשלימות הגוף והנפש, ומעמד הזה אשר אנו עומדים בימים האלו, המה רק ימי הנסיון והבחינה: וענין זה כללו חז"ל ביסוד שהניחו כאן כל מקום שנאמר ויהי אינו אלא צרה הכוונה שהימים שעברו עלינו כלם הי' ימי רעה במה שמתיחס אלינו, ובכל זאת עדיין אנו קיימים ועומדים, ומחזיקים בכל תוקף בתורת משה ובתלמוד רבינא ור' אשי, וכל כלי יוצר עלינו לא יצלח, ומטעם זה הרבו חז"ל על פי דרכי הדרוש להגדיל הצרות אשר עברו עלינו ביתר שאת ויתר עז, כמו שאמרו פרעה שחט ק"ן תינוקת מישראל בבקר וק"ן תינוקת בערב לרחוץ בדמם ובנה את ילדי ישראל בחומה אם נחסר מנין הלבנים (מדרש ומובא ג"כ ברש"י סנהדרין בשם מפר אגרה). וכן דברו בהפלגה יתירה מהרג רב ואבדן שעשה נבוזראדן עת כבש את ירושלים והחריב המקדש. וכן מפעולות היונים ורומיים עת הציתו את ירושלים (ע' גיטין פ' הניזקין וירושלמי פ"ד דתענית ומדרש קינות):
והכלל השני שנתנו חז"ל בדרכי הדרוש, כל מקום שנאמר והיה, אינו אלא שמחה, היינו ג"כ שהחוב מוטל על הדורש כל מה שיוכל לדרוש לשבח את הטוב המקוה לנו. הוא מחויב לפרסם זאת בהמון, למען שמח נפש עגומים להלהיב לבבם ולחזקם כי לא שמרו לשוא אמונתם הטהורה. וכי הזמן העתיד יגמול להם בכפלים היגונות והצרות אשר עברו עליהם, ומפני זה לא נמנעו חז"ל בכל מקום שבא לידם, לדרוש בהפלגות יתירות את הטוב אשר יצמיח לנו ד' בגאולה העתידה, ודרשו עתידה אשה שתלד בכל יום. ועתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילות, ודברו הרבה מהגדלת חומות ירושלים ובית המקדש לעתיד. (ב"ב ע"ה ע"א וע"ב) ועוד הרבה ענינים מבהילים מגאולה העתידה, והכל נסתבב, מפני הכלל הראשי בדרכי הדרוש, כ"מ שנאמר והיה אינו אלא שמחה, היינו ימים העתידים, יהי' רק טוב לבני ישראל בכלל ובפרט:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |