מבוא התלמוד/יט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

מבוא התלמוד יט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עוד צריך שתדע כשם שהיו שלשה עשרה מדות של ר' ישמעאל מקובלות אצלם לדרוש בהם את הלכה. כך היו מדות הללו משתמשות לדרוש את אגדה, ובכ"מ תמצא כי לא סרו חז"ל לדרוש בקל וחומר ובגזירה שוה, את עניני אגדה, כמו שארמוז על איזהו מהן בסמוך, ואולם נוסף על זה באגדה, היה להם עוד שארי דרכי הדרוש כמו שנים ושלשים מדות של ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי, והיו מקובלות אצלם, כמו שלש עשרה מדות של ר' ישמעאל, ואמרו חז"ל (חולין פ"ט ע"א) כל מקום שאתה מוצא דבריו של ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי באגדה עשה אזניך כאפרכסת, ודרכים הללו הי' מיושרים ומסוללים בעיניהם, בכל מקום אשר הגיע להם לדבר בשבח המעלות הטובות, בהפלגה יתירה ובהתפארות עצומה, למען יתעוררו בקיומם ביתר שאת ויתר עוז, ועל ידי דרכי הדרוש הללו מצאו להם סמיכות בתורה, כמו בשבח מעלות הצדקה אמרו גדול הנותן צדקה. בסתר יותר מן משה רבינו (ב"ב ט' ע"ב) ועוד אמרו שם גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה (שם י' ע"ב) ולענין הכנסת אורחים אמרו שגדולה יותר מן הקבלת פני שכינה (שבת קכ"ז ע"א), ודרשו הרבה מעלות בכבוד אכסניא (ברכות ס"ג ע"ב) והרבו לספר בשבח המהנה תלמיד חכם מנכסיו כאלו הקריב תמידין (ברכות י' ע"ב), וכל הממלא גרונם של ת"ח יין כאלו נסך יין על גבי המזבח (יומא ע"א ע"א), ואמרו כל הנביאים לא נתנבאו אלא למשיא בתו לתלמיד חכם, ולעושה פרקמטיא לת"ח, ולמהנה ת"ח מנכסיו (ברכות ל"ד ע"ב): ובשבח שמירת שבת הרבו לשבח ולפאר ואמרו כל המשמר שבת כהלכתו נותנין לו נחלה בלי מצרים, ואפילו עבד עבודה זרה כאנוש מוחלין לו (שבת קי"ח ע"ב): וכן שבחו את מי שעוסק בפרשת קרבנות דנחשב כאלו הקריב קרבנות (מנחות קי"ב ע"א), ובמעלות תלמוד תורה הרבו לספר דכל המלמד בן חברו תורה מעלה עליו כאלו קבלה מהר סיני (קידושין ל' ע"א) וכל המברך על כוס מלא נותנין לו נחלה בלי מצרים, (ברכות נ"א ע"א): ובשבח לויה ספרו דבשכר שלוה פרעה לאברהם ארבעה פסיעות נשתעבדו ישראל בארצו ד' מאות שנה (סוטה מ"ו ע"ב): ובכל אלו וכדומה עוד הרבה הביאו חכמנו ז"ל ראיות מן המקרא על פי דרכי המדות הנדרשות המקובלות דרך קל וחומר והקש ומה מצינו וגזירה שוה, והכל דרך אסמכתא למקרא למען הלהיב לב השומעים שיתנו לב להזהר ולהחזיק במדות הללו, אחרי שרואין על איזה אופן נתעלו וכמה גדול כחן של מדות הללו:

ולהיפך בכל מקום שהגיע לחכמנו ז"ל לדבר בגנות מדות הרעות ולספר בגנותן, איימו והפחידו בהפלגה יתירה למען החריד את השומעי' שיעזבו אורח עקלקלות, וישמרו בנפשותם בזהירות יתירה אחרי אשר יראו גודל פשעם וחטאתם ישימו עצות בלבבם לשמור עצמם מן עונות כאלו, וסמכו גם כן דבריהם בדרכי הדרוש המקובל אצלם, כמו שדרשו כל המעלים עין מן הצדקה כאלו עובד עבודה זרה כתובות (ס"ח ע"א) כל הכועס כאלו עובד ע"ז אם שבר כלי בחמתו (שבת ק"ה ע"ב) כל המתגאה כאלו עובד עבודה זרה, וכאלו כפר בעקר וכאלו בא על כל העריות שבתורה (סוטה ד' ע"ב): ודרשו גם כן כל אדם שיש בו עזות מצח לסוף נכשל באשת איש והגשמים נעצרים על ידו (תענית ז' ע"ב), והפליגו לדבר בגנות לשון הרע עד שאמרו בירושלמי פרק ראשון דפיאה, דנחשב כאלו עבר על שלשה עבירות היותר חמורות, היינו עבודה זרה, גלוי עריות ושפיכות דמים, ומובא ג"כ ברמב"ם פ"ה מה' דיעות, ובירושלמי ריש פ"ב דחגיגה אמרו, המתכבד עצמו בקלון חברו אין לו חלק לעולם הבא, והפליגו לגנות מדות החנופה, שאמרו שעל ידי זה גורם שמביא אף בעולם, ועוברות במעי אמם מקללות אותו (סוטה מ"א ע"ב) והגדילו באיסור הנהנה מצרי עין (סוטה ל"ח ע"ב). ואמרו ג"כ כל שאינו מלוה את חברו בדרך כאלו שופך דמים (סוטה מ"ו ע"ב). ואמרו כל שאינו מהנה תלמיד חכם מנכסי', אינו רואה סימן ברכה לעולם. וכל שאינו משייר פת על שלחנו אינו רואה סימן ברכה, והמשייר פת שלימה על שלחנו כאלו עובד עבודה זרה, וכל המחליף בדבורו כאלו עע"ז (סנהדרין צ"ב ע"א), וכדומה הרבה איומים והפלגות רק להפחיד את העם:

עיין מ"ש הרמב"ם בפירוש המשנה פ"ז דסנהדרין על משנת אלו הן הנסקלין. שכ' בזה הלשון, וכבר הזכירו והזהירו חכמנו הרבה על ההרהר והרחיקו מן הדברים המביאים אל זה והאריכו לשון לאיים ולהפחד ע"ש, וע' ג"כ מ"ש בתשובות הריב"ש סימן קע"א שכתב באמצע הדיבור, בזה"ל ומה שאמרת שהגאונים כתבו, כי העובר על החרם הוא בכלל לא ינקה, והיינו כעובד עבודה זרה וכו', אם הפליגו חז"ל להגדיל הענין, כמו שדרכם לעשות כן בכל מקום ואם אמרו בחומר שבועה בכל עבירת נאמר ונקה וכאן נאמר לא ינקה, וכן בכל מקום אין נפרעין רק ממנו, וכאן ממנו ומכל העולם (שבועות ל"ט ע"א) לא אמרו בו יהרג ואל יעבור, כמו באותן שלש עבירות, וזה לא עלה על שום דעת בן אדם, ולא חשב אנוש כן, אלא שדרך חז"ל להפליג בהגדלת העונות למען ישמור אדם מהכשל בהן, אמרו כל המספר לשון הרע מגדיל עונות כנגד שלש עבירות שבתורה, וכן דרש ר' עקיבא כל שאינו מבקר את החולה כאלו שופך דמים (נדרים מ' ע"א), וכן אמרו הקורע בחמתו כאלו עע"ז, היאמר אדם באלו עבירות יהרג ואל יעבור עכ"ל הריב"ש:

ויאריך הדבור כאן להראות כל הפרטים אשר האריכו חז"ל, בהפלגות יתירות מגנות המדות הרעות, ועשו זאת בהשכל ובתבונה, למען ישמעו העם וייראו ולא יוסיפין להכשל בהם, וכן במה שהגדילו לשבח עושי מצות גמילות חסדים ובקור חולים בכל מיני פאר והדר גם כן מסיבה זו להתעורר העם על זה ולהדריך אותם במסילה ישרה, וזה דרך מסולל ונאות להם ולכל מורי הדור להורות להעם המעשה אשר יעשון, ע"י שמציגים לנוכח עיניהם המקרים הרעים אשר יכולים להסתבב ע"י התרשלות במדות אלו: וכל אלו הענינים סמכו דרך המדות הנדרשות לכתבי קודש למען ישתמר היטב בלב השומעים והמעיינים וכמ"ש הרמב"ם במורה נבוכים פרק מ"ג לשלישי כי דרשות חז"ל, וביחוד דרך הדרוש אשר הרגלו חז"ל בלשון אל תיקרי כך אלא כך, המה דרך מליצת השיר, להזהיר על המדות טובות, ולהשמר מן המגונות, וסמכוהו לכתבי קודש, מפני הסיבה כי לא חיה שום דבר כתוב בדורות הראשונות. חוץ מכתבי קודש, והשאר היה אסור לכתוב, מפני איסור תורה. דברים שבעל פה אסור לאומרם בכתב. וכשהיו שומעים ענין נאה סמכוה למקרא, למען יזכירו בכל עת את דברי מוסר ותוכחה אשר שמעו בזה. ע"ש:

ועל דרך זה כתב ג"כ הרשב"א מובא בכותב לעין יעקב בבא בתרא פרק הספינה על מה שדרשו חז"ל המקרא, ע"כ יאמרו המושלים באו חשבון המושלים אלו המושלים ביצרם באו ונחשוב חשבונו של עולם כ' בזה"ל כוונת חז"ל במדרשות כאלו להסמיכם אל הכתוב בלשונות שלא ישכח זכרם, לא שהיתה כוונתם לפרש הכתובים ככה, ולהוציאם מפשטם, ע"ש, וע' ג"כ מ"ש הרב שלטי הגבורים בגליון הרי"ף פרק ראשון דעבודה זרה, שדרך חז"ל לדרוש המקרא בכל ענין שהיו יכולין לדרוש, וסמכו על מה שנאמר אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי, ודרשו מקרא אחד יוצא לכמה טעמים וכו', דבי ר' ישמעאל תני וכפטיש יפוצץ סלע מה פטיש מחליק לכמה ניצוצת אף מקרא אחד מתחלק לכמה טעמים (סנהדרין ל"ד ע"א) ואמרו פ"ק דתענית יעקב אבינו לא מת, והא בכדי ספדינהו מקרא אני דורש ע"ש. וכוונתו שהרשות נתונה להחכמים לדרוש בכל אופן אשר נאות לעיניו למען יוכל לבצעות זממו ולהגיע למטרה הנדרשת מאתו, לפעול על לב המון העם, ויוכל להרבות טעמים למקרא לדרשו ולבארו בפנים שונים, על דרך דרוש וקבל שכר, והכל היה מפני סיבה הראשית למען יהיה נסמך למקרא, ויהיה נשתמר בכח הזוכר, וחז"ל צוו אותנו בפירוש על ענין זה באומרם אין תורה נקנית אלא בסימנין עוד שם הציבו לך ציונים עשו ציונים לתורה (עירובין נ"ד ע"ב) וע' ג"כ (עירובין כ"א ע"ב) ויותר שהיה קהלת חכם עוד לומד דעת את העם אגמרי' בסימנים, ופירש"י קבע לה מסירת וסימנים בין בתיבות המקרא בין בגירסא של משנה ע"ש, וע' ג"כ (שבת ק"ד ע"א) סימנין עשה בתורה וקנה אותה ע"ש:

וכבר האריכו המחברים הראשונים והאחרונים בפינה זו, מה שיש בו ידי להתנצל דברי חז"ל בדרכי הדרוש שלהם, כי חלילה וחס להתנאים הללו להוציא המקראות מפשטם, כי בודאי ידעו חז"ל את כלל הגדול בתורה, שאין מקרא יוצא מידי פשוטו, ואמרו בש"ס (גיטין ז' ע"א) אטו אנא לא ידענא דמתוותא דארץ ישראל קא חשיב, אלא ר' גביהא מארגיזא אמר בה טעמא. כל שיש לו קנאה על חברו ודומם שוכן עד עושה לו דין, היינו כי ענין מוסרי זה, שראוי לאדם שלא למהר להנקם בחברו מהרה, ויצפה כי הקב"ה ינקום נקמתו סמך למקרא זה אף דהוא ענין רחוק מאוד, מ"מ מפני איסור הכתיבה לדברים שבעל פה, חפשו למצוא סמיכות רחוקות לכתבי קודש ואף אותן משלי מוסר, אשר לא היו רק שיחה בפי הבריות מה שנודעו להעם דרך הנסיון מן המקרים הנוהגים תמיד בעולם, כמו כל הנהו מנא הא מלתא דאמרו אינשי שנזכרו אצלנו בתלמוד (סנהדרין ז' ע"א בבא קמא צ"ב ע"א) חפשו להביא ראיות מן המקרא ולהסמיכם לכתבי קודש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף