מבוא התלמוד/יד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
נמצאו כל הענינים אשר באו במשנה ובתלמוד המה על ששה פנים, היינו, א') פירושים מקובלים מסיני שאפשר להסמיכם דרך רחוק לתורה שבכתב, ב') הלכות מקובלת אשר אין להסמיכם למקרא, ובשני אלו הפנים, לא נמצא אצלנו מחלוקת בשום פעם, ומיד שבא חכם אחד ואמר כך קבלתי, שומעין ואין משיבין עליו: ג') דברים הנלמדים מדרשות גמורות ע"פ מדות המקובלות, ד') ובענינים אשר לא נלמדו מן המקרא, אבל אנו למדין ומוכיחין מן הסברא ומן הקש העיוני, באלו השנים מצינו רוב הפלוגתות אשר במשנה ובתלמוד, דמר פלוני דרש דרשה זו והשני לא דרש, מר אסתביר לי' טעם הדבר כך, ולהשני לא אסתביר דנשארו במחלקותן: ה') תקנות, ו') גזירות כוללות שיצאו מפי ב"ד הגדול שעמדו למנין על הדברים שוב נשארו קבועים וקיימים אצלנו, ואין לבטלם בשום אופן, ונתחקו למשפט עולם לנו, על פי הכלל אשר נתנה לנו המשנה אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חברו אא"כ גדול המנו בחכמה ובמנין (עדיות פ"א) זולת במקומות דלא נתפשטו התקנות והגזירות בכל מקום, כמו שראינו בשמן של עכו"ם, או במקום שיש לנו למוד מן המקרא לדחות דברי הראשונים, אזי באופן זה יש לבטל דברי הקדמונים אף שהיו ב"ד הגדול כמו שהארכתי במאמר משפט ההוראה, זולת זה דברי ב"ד נשארו שרירים וקיימים, ומזה הטעם אין ביד האמוראים לחלוק על דבר משנה וברייתא, והיינו דרבינו הקדוש עת סתם המשנה, כנס כל הכמי זמנו ועמד למנין, ועי"ז כבר נתבטלו כל החולקים ומחזיקים בדעתם, ע"י הרוב, וכמו שראינו דעונש דזקן ממרא הוא מפני שאסור להחזיק בהוראתו לדעתו, היכי שנתבטל ע"פ המרובים: ומפ"ז כשראה רבינו הקדוש דברי היחיד ונראו לו דבריו, שנה סתם בלשון חכמים כדי לקבוע הלכה כדעתו (חולין פ"ה ע"א) ע"ש:
ואם אמנם שמצינו הרבה פעמים שאמרו ג"כ על דברי סתם משנה זו דברי ר' מאיר, אבל חכמים פליגי ואדחו סתמא ג"כ, ואיך יכולים לחלוק על סתם משנה אחר שנכרעו הדברים במנין מבית דינו של רבינו הקדוש עת סתם המשניות, ושוב נתחקו דברי היחיד למשפט קבוע, הנה כבר הראיתי בחיבורי הנזכר כי רק ר' חייא ורב, אשר היו מבית דינו של רבינו הקדוש להם הכח והעוז לבטל סתימת המשנה, להעמידה כיחידאי, דהרי עקר כחו של רבינו הקדוש מפני שעשה כל דבר במנין ע"פ ב"ד שלו, ואם אמרו המשנה פלונית נסתמה כדעת יחיד ולית הלכתא כמותה, על כרחך שלא הי' במעמד זה עת נעשית ההכרעה ע"י ב"ד של רבי, ובכה"ג שלא נתבטלו דעת המועטים רובו מתוך כלו, אזי הרשות להמועטין לטעון טענותיהם, לבטל הענין שנמנו עליו, דלא אמרה תורה אחרי רבים להטות רק באופן שהי' הטוענים יחד, במנין אחד ובישיבה אחת, וטענו המועטים טענותיהם ונתבטלו, ע"י המרובין, אבל מי שלא היה במנין, ולא שמעו המרובין דעתם וטענותיהם של המיעוט, על זה לא אמרה תורה אחרי רבים להטות כמ"ש בארוכה בספרי הנ"ל בראיות ברורות, וע' ג"כ (גיטין נ"ט רע"א סנהדרין ל"ו) דאמר רב אנא הוינא במנינא דרבי, ומדידי מני ברישא ע"ש, ראינו בשעה שנמנו וגמרו ב"ד של רבי, צרפו גם את רב להמנין מפני שהיה כבר גדול בתורה בזמנו ומכ"ש ר' חייא שהיה חברו של רבי, ומפ"ז כ"מ שסתם רבי במשנה. ע"פ דעת כל חכמי זמנו, ולא נשאר חכם אחד ראוי להוראה חוץ למנין, אזי הלכה כסתם משנה, משום דהוי דבר שבמנין, אולם במקום אשר ר' חייא או רב או ר' חנינא בר חמא או לוי או חכם אחר מב"ד, אומרים ע"ד המשנה זו דברי פלוני ורבי סתם כדעת היחיד, אבל חכמים פליגי, הנה ע"כ לא היו אז במנין הזה ורשות בידם לחלוק ולהצדיק דעתם נגד הכרעתו של רבינו הקדוש ואף שמצינו לפעמים מועטים דאר' יוחנן או שמואל ע"ד סתם משנה זו דברי ר' עקיבא או ר' מנחם בר יוסי סתימתאה אבל חכמים פליגי והלכה כחכמים, צ"ל דאף שהי' אז תלמידים בכל זאת שמעו מפי רבם ר' חיי' או ר' חנינא או לוי שלא הסכימו לסתימה זו והם היו מב"ד של רבי, וכן בהך (סנהדרין ע"ד ע"א) דנמנו וגמרו בעלית בית נתזה בלוד דעל ג"ד יהרג ואל יעבור, ומצינו שם דר' ישמעאל פליג, והדברים תמוהים הרי במקום דנמנו וגמרו שוב נדון החולק בעונש זקן ממרא, ואיך חילוק ר' ישמעאל וע"כ צ"ל דלא היה אז במנין זה ובכה"ג הרשות בידו לחלוק וע' מ"ש רבינו שמשון בפ' לאהלות (פי"ח מ"ט) דהביא בשם התוספתא דעל כל דבר נמנו וגמרו להוציא דין ברור, ופעמים ר' ישמעאל נמנע עצמו מלהיות במנין ע"ש:
וכן מצינו ג"כ (סנהדרין פ"ז ע"ב) דמתחלה לא היו מחלוקת בישראל, משום דעל כל הדבר המסופק והיו דיעות שונות, עמדו למנין והכריעו כדעת המרובין, ורק מזמן יוסי בן יועזר שהיה בזמן החשמונאים, שנתפזרו חכמי הדור בשעת גזירות אנטיאכוס למקומות שונות, ולא היו יכולים להתאסף במקום אחד ולא הי' אפשרות לעמוד על הדברים למנין להיות נמנים וגומרים, ומפ"ז נשארה ענין הסמיכה מני אז במחלוקת (ע' חגיגה י"ז ע"ב), ובכל זאת אח"כ הטיב ד' לעמו ושבו הסנהדרין למקומם שוב לא שמענו מחלוקת בשאר דברים, רק בסמיכה לבד נחלקו, מפני שכל נשיא או אב"ד החזיק בדעת הנשיא הקודם, ולא רצו לגמור הדבר במנין, ובימי שמאי והלל נחלקו עוד בשלשה דברים המנויים (שבת ט"ו ע"א): והנה מצינו עוד בימים הראשונים מחלוקת באיזהו דברים בין חכמי הדור, כמו שראינו שנחלקו עוד דוד ושאול אם מקדש אשה במלוה ופרוטה, אם דעתי' על מלוה או על פרוטה, ע' (סנהדרין כ"א ע"ב): וכן ראינו דנחלק חזקיה מלך יהודה וחכמי דורו, אם מעברין ניסן בניסן, ולא הודו לו חכמים (סנהדרין י"ב ע"א): ועוד נחלקו שני כהנים גדולים, אשר נשתיירו מן מקדש ראשון, זה אומר בידי הקפתי, וזה אומר ברגלי הקפתי (יומא נ"ט ע"א): ובאמת התוס' (חגיגה י"ז ע"א) התעוררו ע"ז, דהרי שם בחגיגה אמרו דרק סמיכה לבדה היא מחלוקת ראשונה בישראל, וכן בתוס' ישנים יומא בהך דשני כהנים גדולים, אכן המעיין היטב יראה דלק"מ, דלא נחשב מחלוקת בסמיכת, רק מפני שהתמידה המחלוקת זמן ארוך והיתה מחלוקת קיימת בישראל שלא נכרעה בישיבות הקודמות מזמן יוסי בן יועזר, עד זמן אחרון, תלמידי שמאי והלל, משא"כ אלו אשר הזכרנו למעלה לא עמדו במחלקותו רק לשעתן לבד, מפני איזהו סיבה, ומיד בנפול הסיבה בטל המסובב, ועמדו למנין ונכרעו אלו המחלוקת ע"פ דעת המרובין כמ"ש בספרי משפט ההוראה:
עוד צריך אתה לדעת כי רק התקנות אשר יצאו מפי הנשיאים בא"י ומראשי הגולה בבבל, אשר להם הכח והמשרה לעצור בעם ד', וכל בני ישראל מקצה הי' נשמעים להם וסרים למשמעתם, ואלו נזכרו במשנה ותלמוד בסתם בלשון תקנו או התקינו, כי היו תקנות כוללות ונתקבלו מכל בני ישראל, לא כן באלו התקנות אשר יצאו משארי החכמים, שלא היתה מצודתם פרוסה על כלל עם ישראל, רק הי' נכבדים בעדתם ובמקומם לבד, נזכר בכל עת מקום התקנה, כמו התקין ר' יוסי בציפורי שיהי' הנשים מספרות בבהכ"ס (סנהדרין י"ט ע"א) אתקין ר' אבהו בקסרין סדר התקיעות בר"ה (ר"ה ל"ד ע"א): אתקין ר' אסי בהוצל לענין תקיעות בערב שבת (חולין כ"ו ע"ב): והטעם כי כל חכמים אלו מארץ ישראל ר' יוסי, ור' אבהו, ור' אסי הי' כפופים תחת הנשיאים, ולא היה לאל ידם לעשות תקנה כוללת לכל ישראל, בלי הסכמת הנשיאים, זולת זה אין בידם להכריח שיתנהגו העם כמעשיהם, רק לאנשי עירם לבד, ולרב ושמואל שהיה המשרה בידם על כל בני הגולה, נזכר בתקנתם על בבל לבד, אבל לא היו יכולים לכוף את בני א"י על תקנתם מפני כי שמה משלו הנשיאים, ע' (ברכות ל"ג ע"ב) רב ושמואל תקנו מרגניתא טבא בבבל, היינו מטבע הברכה ותודיענו:
אכן בדורות האחרונות שהי' ישיבות א"י הולכות ודלות, וישיבות בכל הלכו מעלה מעלה, עד שכל עם ישראל הי' שומעים רק לחכמי בבל לבד, ומני אז מצינו בתלמוד בתקנות האמוראים שהי' ראשי ישיבה ג"כ לשון תקנו או התקינו, ג"כ בסתם בלי הזכרת מקום התקנה: כמו ר' יהודא שהיה גדול הדור, ואף ר' נחמן שהיה חתן הנשיא היה מכבדו, מצינו בתקנותיו אתקין ר' יהודא בשטר זביני דעבדי (גיטין פ"ו ע"א): אתקין ר' יהודא בגיטא דחליצה (יבמות ל"ט ע"ב): ובפרט שמואל קודם שבא רב לבבל, וכן לאחר מיתת רב היה יחיד הדור, ובית ריש גלותא נשמעים אליו, נזכר ג"כ בתקנתו סתם, ע' (גיטין ע"ה ע"ב) איתקן שמואל בגיטא דחירותא אם לא מתי לא יהא גט ע"ש:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |