מבוא התלמוד/ט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

מבוא התלמוד ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הרבה גזירות נמצא אצלנו במשנה בסתם. ולא נחלק בהם אדם מעולם. ולא נוכל לברר מאיזה זמן באו אלינו. ומתי עמדו חכמי הדור למנין על גזירות אלו. ובלי ספק כלם באו אלינו מן ב"ד הגדול. אשר נגזרו מהם במעמד שלם. אחר שעמדו עליהם למנין וראו הנחיצה לעשות סייגים אלו. משום משמרת וגדר לעניני תורה עצמם. שלא יהיה בנקל לעבור עליהם. וחשבו למשפט כי אלו הגזירות מוכרחים ונצרכים לקיום התורה,. ונתחקו אצלנו אלו הגדרים לאיסורים קבועים לדורות. ולא נשמע חולק עליהם בזמנם ומכ"ש מדורות שבאו אחריהם, אשר אין בידם לבטל גזירת הראשונים אא"כ גדולים בחכמה ובמנין. ואמרתי לעבור גם על אלו קצתם לפי סדר המשנה. אכן אבוא בקצרה, ולא אכתוב פה רק גזירות הראשיות ולא ענפים המסתעפים, כי רבים המה ואי אפשר לפורטם:

עשו חכמים סייג בקריאת שמע ובאכילת קדשים, אע"פ שמצותן כל הלילה בכל זאת אמרו עד חצות כדי להרחיק אדם מן העבירה. ולא נחלק אדם מעולם על סייג זה (ברכות ב' ע"א). ולשון המשנה ולמה אמרו חכמים עד חצות להרחיק מן העבירה. משמע דב"ד שקודם ר"ג עשו סייג זה, ור"ג מפרש דלא עשו רק משום הרחקה לבד ע"ש. אין פותחין לפיאה מששים. אע"ג דמדאורייתא אין לפיאה שיעור גזרו חכמים שיתן אחד מששים. ולא שמענו חולק על גזירה זו (מ"ב פ"ב דפיאה). וכן גזרו בכלאים אפילו עשר מצעות זו על גב זו. שמא תכרך נימא והוא גזירה כוללות ולא שמענו חולק. וריב"ל נקט לי' בסתם (יומא ס"ט ע"א) אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן. וע' ספ"ק דביצה. וכן שאר החומרות בכלאים שאינם שוע טוי ונוז יחד, כגון לבדים ופיף של צמר בשל פשתן הנזכרים (פ"ט דכלאים מ"ט) כלם מותרים מה"ת, ואינם רק גזירות דרבנן ובפירוש אמרו (נדה ס"א ע"ב) מדאורייתא שעטנז כתיב ורבנן הוא דגזרו בי' ע"ש. ובכ"ז היא גזירה כוללת, ולא שמענו חולק. וכן איסור הסחורה בדבר האסור באכילה היא ג"כ רק גזירה דרבנן שמא יבא לאכול (שביעית פ"ז מ"ג). כלאי הכרם אסור בחוץ לארץ בהנאה מדברי סופרים, כיון דבארץ חמירי גזרו גם בח"ל (פ"ג דערלה מ"ג) ועל סייגים הללו לא שמענו חולק:

כל הגזירות שגזרו חז"ל במלאכת שבת משום סייג לדברי התורה, המה גזירות כוללות ולא שמענו חולק. וכלם באו אלינו עוד מדורות הקדמונים, בלי ספק מאנשי כנסת הגדולה ומזמן נחמיה בן חכליה. ואזכור אותם בקצרה. איסור הטמנה בכירה שהסיקוה בעצים או בגפת משום שמא יחתה בגחלים. איסור הטמנה בדבר שמוסיף הבל. איסור הליכ' בתכשיט בשבת שמא משליף את התכשיט מגופה להראות לחברתה. איסור רדיית הפת שמא יבא לאפות. איסור הדלקה בשמנים שאין נמשכים אחר הפתילה שמא יטה את הפתילה וכן בפתילות רעות שמא יטה או שמא יכבה וליכא שלום בית. איסור הוצאה מרשות היחיד ומרשות הרבים לכרמלית: קשר של קיימא ואינו מעשה אומן. מעשה אומן ואינו קשר של קיימא. כל דבר שהוא משום רפואה אסור גזירה משום שחיקת סממנים. אמירה לעכו"ם שבות כדי שלא תהיה שבת קלה בעיניהן ויבאו לעשות בעצמן, אין דנין ואין מקדשין ואין חולצין ואין מיבמין בשבת גזירה שמא יבא לכתוב. וכן איסור הלואה בשבת גזירה שמא יבא לכתוב. ולא מטפחין ולא מרקדין שמא יתקן כלי שיר. אין שטין על פני המים שמא יתקן חבית של שייטין, איסור החזרת רטיה בשבת גזירה שמא ימרח הרטיה ביד איסור חתיכת יבלת ביד שמא יחתוך בכלי. אין מקדישין ולא מעריכין ולא מחרימין בשבת. מפני שנראה כמקח וממכר: הרבה דברים אסרו בשבת משום שנראה כמתקן. ואלו הן אין מפרישין תרומות ומעשרות ואין מטבילין כלים בשבת וביו"ט, ואין מזין בשבת ואין חותכין שפופרת של קנה. ואין להדיח קערות ואלפסים מפני שנראה כמתקן: וכן אסרו לילך חוץ לאלפים אמה בשבת ויום טוב. שמא יצא חוץ לג' פרסאות דבכה"ג תחומין אסור מה"ת. אסור לחשב חשבונות גזירה שלא יכתוב. אסור לקרות בשטרי הדיוטות בשבת גזירה שמא ימחוק. וכיוצא הרבה שבותים בשבת. שלא נמצא עליהם חולק. אשר מזה נראה שיצאו מפי ב"ד הגדול בהסכמת כלם, ולא ראינו חולקים רק באיזה פרטי דברים, אם גם אלו בכלל הגזירה או לא: אסרו אפיה ובישול מיום טוב לשבת בלי עירוב תבשילין: אסרו ביו"ט כל מלאכות שאפשר לעשות מערב יום טוב: קצירה טחינה דישה לא דחי יום טוב, גזירה שמא יניח מלאכות אלו על יום טוב, ונמצא י"ט כלו הולך בעשיות אותן מלאכות, וימנע משמחת יום טוב, ולא יהיה לו פנאי לאכול: איסור עשיות מלאכה ביו"ט שני של ר"ה: אין אופין בפורני חדשה שמא ימנע משמחת יו"ט: ואין מלבנין הרעפים, ואין סכין אותם שמן, ואין מוציאין האור לא מן העצים ולא מן המים, ולא מן האבנים: איסור מלאכה בחולו של מועד למ"ד דאינו רק מדרבנן: לא יעורר אדם על מתו ולא יספידנו שלשים יום קודם הרגל: נטילת ידים לחולין ולמעשר ולתרומה: ולקודש מטבילין: ולחטאת נטמאו ידיו נטמא כל הגוף וצריך טבילה ולא סגי בנטילה: וכן שארי מעלות לקודש ולתרומה ולחטאת המנויין ספ"ב דחגיגה: והדין דטבל ולא הוחזק כאלו לא טבל: והוחזק לתרומה אסור לקודש: אונן ומחוסר כיפורים צריכים טבילה לקודש: וכלים הנגמרים בטהרה צריכין טבילה לקודש: טרפה שנשחטה אע"ג דשחיטתה מטהרתה מן התורה, אם נגע בה קודש נטמא מדברי סופרים: ומעלות יתירות שעשו בכהן השורף את הפרה: ב"ד הגדול גזרו שאין מעבירין מי חטאת ואפר פרה בנהר ובספינה: גזרו על תספורת של פרקים ואיזמל של רהיטני שיהי' מחוברים לטומאה, ולא להזאה, אפילו בשעת מלאכה: מעלות יתירות שעשו חז"ל בטהרות פרת חטאת שהטהור לקודש. ועומד ומשמש על גבי המזבח אינו טהור לחטאת: מזין עליו כל שבעה משום מעלה בעלמא: והכלים שממלאים ומקדשין לצורך מי חטאת כלם כלי אבנים היו, ואין מזה עליו אלא אדם שלא נטמא במת מעולם: ועוד שאר מעלות המבוארות בענין פרת חטאת: אחד עשר מעלות לקודש וכולם גזירת הם: חמש מעלות בבגדים: הרבה מעלות שעשו חכמים בטבילה וכלם גזירות הם: וגזרו חכמים על הכלים הנמצאים בשווקים וברחובות להצריכם טבילה והזאה: וכן גזרו על כל הרוקים הנמצאים. ובכל אלו הגזירות לא מצאתי מחלוקת בשום מקום וזה אות ומופת ברור כי יצאו מפי כל הב"ד הגדול בהסכמת כלם. או ע"י שנמנו ורבו, והסכימו בדיעה מוחלטת:

איסור אכילת חמץ בשעות דרבנן שמא יטעה ויאכל בשעות דאורייתא: חיוב הבדיקה לחמץ דמדאורייתא בביטול בעלמא סגי: איסור עשיית מלאכה בערב פסח אחר חצות: איסור אכילת מצה בערב פסח. איסור אכילה בערב פסח סמוך למנחה עד שתחשך: וכן אין לשין המצות אלא במים שלנו, ולא בחמין ולא בחמה, גזירה שמא תחמוץ העיסה:

חליצה לכהן הדיוט אינו מן התורה, רק מדברי סופרים משום מעלות יוחסין: דבר תורה ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה וחכמים אסרו לארוסה שלא תאכל בתרומה, גזירה שמא תשקה לאחיה ולאחיותיה, ומשנה אחרונה גזרה עוד יותר. אפילו הגיע זמן ולא נשאת, אין אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה. שמא ימצא בה מומין: האשה שרואה כתם טמאה לבעלה מדברי סופרים אבל מן התורה טהורה, מפני שאין אשה מטמאה עד שתרגיש: מדברי סופרים שלא יבא הבעל על יבמתו אלא אם כן עשה בה מאמר. איסור ארוסה לארוס כל זמן שלא נכנסה לחופה: אשה שהלך בעלה למדינת הים ושמעה שמת בעלה והלכה ונישאת לשני ואח"כ בא בעלה, הולד מהראשון קודם שגירש השני', גם כן ממזר מדברי סופדים: מעלה עשו ביוחסין ואסרו ספק ממזר לבא בקהל: איסור יחוד עם הפנויה: אין מעמידין בהמה אצל העכו"ם: אין דורשין בעריות בשלשה: גבינה של העכו"ם אסורה מפני שמעמידין אותה בעור קיבת נבלה: חוטי חלב ודם אינם אסורים רק מדברי סופרים, שמא יבא להחליף ביניהם לדם וחלב גמור: חלב שחיטה אינו אסור בבשר מן התורה רק מדברי סופרים: הרבה דברים שאין בטלים מחמת חשיבותן: כגון דבר שיש לו מתירין. וחתיכה הראויה להתכבד. ובעלי חיים. באלו לא שמענו חולק, ובכל זאת מן התורה בטל ברוב ורק רבנן החמירו: לא ילמד רווק סופרים משום שהנשים יבאו לבניהם. וכן אשה לא תלמד עם התינוקת משום חשש שהאבות יבאו שמה: מדברי סופרים שתהא שמיטת כספים נוהגת בכל מקום ובכל זמן: אע"פ שבכל הקרבנות כשרים מן יום השמיני והלאה. אין מקריבן לכתחלה אלא מיום שלשים ואילך: מפרישין כהן גדול מביתו שבעה ימים קודם יום כיפור שמא תמצא אשתו נדה: ומזין עליו כל שבעה משום מעלה בעלמא שמא נטמא בטומאת המת: ולא הי' מניחין אותו לישן בליל יום כיפור שמא יראה קרי: הגולל והדופק שמטמאין במגע ובאהל אינו רק מדברי סופרים: טומאה בחיבורין לטומאת שבעה אינו רק מדבריהם: שלשה אברים שיש באשה יותר מבאיש, אין מטמא באהל. ומטמא במגע ובמשא רק משום גזירה: טומאת בית הפרס אינו רק מדרבנן: אדם או כלים שנטמאו במגע ארץ העמים. או בבית הפרס, או במשאן, או במגע דם תבוסה. וגולל ודופק או באהלן הרי אלו אבות טומאה מדברי סופרים: מדורות העכו"ם טמאים אפילו איש שאין עמו אשה. גזירה משום מדור שתהיה בו אשה. וקוברים שם נפלים: גזרו על כל הארונות שיש בהם פותח טפח על טפח. שיהיה אסור לדלג עליהם מפני גזירה שיבאו להקל באלו שאין בהם פותח טפח: זיז שהוא יוצא מפתח הבית מביא הטומאה לשאר הבתים טומאת אוהל בכל שהוא מדברי סופרים: הזב והזבה והנדה והיולדת והמצורע שמתו מטמאין במשא עד שימוק הבשר גזירה שמא יתעלפו וזה אמנם מדרבנן: ווסתות דרבנן היינו שאסור לשמש עמה בשעת וסתה: וכן חייב להפריש עונה סמוך לוסתה: הוציא עובר את ידו והחזירה אמו טמאה לידה מדרבנן: שחיטת נכרי נבלה ומטמא במשא מדרבנן: יין נסך מטמא כמו תקרובת עבודה זרה. ותקרובת ע"ז אינה רק דרבנן. כמו שבארנו למעלה הה"ד סתם יינם מטמא טומאה קלה, היינו אוכלים ומשקים. ויין נסך ודאי, מטמא טומאה חמורה אדם וכלים בכזית: טומאת משקין לטמא אחרים הוא דרבנן גזירה משום משקה זב וזבה:

דבר תורה רובו שאינו מקפיד ומיעוטו המקפיד אינו חוצץ בטבילה. רק חכמים גזרו מיעוט המקפיד משום רובו המקפיד ורובו שאינו מקפיד משום רוב המקפיד: חכמים גזרו דמים שאובים פוסלים את המקוה אם נפל לתוכה ג' לוגין: מים שנשתנה מראיתן פסולים לטבילה והה"ד לנטילה: וכן מים שנעשה בהם מלאכה פסולים לנטילה: על ששה ספקות שורפין את התרומה וכלם גזירה מדבריהם. על בית הפרס. ועל עפר הבא מארץ העמים. ועל בגדי עם הארץ. ועל הכלים הנמצאים. ועל רוקין הנמצאים. ועל מי רגלי אדם טמא שנתערבו במי רגלי בהמה מחצה על מחצה:

דברים הרבה אסרו חכמים משום גזל אף על פי שאינו גזל גמור. כמו שאסרו לגדל בהמה דקה בארץ ישראל מפני שרועים בשדות אחרות: וכן אסרו לשחק בקוביא. ולהפריח יונים. וכן אסרו לצוד יונים בתוך הישוב. ואין פורשין נישובין ליונים אלא א"כ הרחיק מן הישוב ארבעה מילין: מצודות חיה ועוף שנפלו לתוך המצודה שפרש אחד מהם. ובא אחר ונוטלן הרי זה גזל מדבריהם: עני המנקף בראש הזית. ובא עני אחד ונוטלן מן הארץ הר"ז גזל מדבריהם: הגוזל נחיל של דבורים או שמנעה מבעליו אם באו לרשותו הרי זה גזל מדבריהם: אסרו חכמים להלוות לעכו"ם בריבית. גזירה שמא ילמוד מן מעשיו: אבק ריבית כגון ריבית מוקדמת וריבית מאוחרת אסור מדרבנן, גזירה שמא יגרור וילוה בריבית קצוצה: שטרי חוב המוקדמין פסולין לגבות ממשועבדים אפילו מזמן שני. גזירה שמא יגבה מזמן ראשון: מדבריהם שיתאבל איש על אשתו הנשואה. גר אסור באמו ואחותו מדרבנן גזירה שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה: ועיין רמב"ם פ' כ"א מה' איסורי ביאה הרבה סייגים וגזירות שעשו חז"ל בעריות להתרחק מן הכיעור:

וכל אלו הגזרות וכיוצא בהם אשר הזכרנו כאן. נסבו קצתם מפני החוב אשר מוטל על החכמים לעשות משמרת לדברי תורה. והכירו תהלוכות בני אדם. שהנקל בעיניהם לשכוח מעשיהם ולעבור על איסורי תורה ע"י טרדותיו העצומות. כמו דמשא ומתן ומקח וממכר בשבת מותר מן התורה ואולם אין אפשרות להתעסק בענין זה שלא יבא לכתיבה ורשימת חשבונותיו. מפ"ז אסרו כל אלו מפני דקרוב לודאי שיטעו בכך. וכן איסור הרכיבה בשבת קרוב לודאי שיחתוך זמורה: והרבה גזירות ותקנות חז"ל אשר נראו בראשית ההשקפה לחששות רחוקות וזרות, הנה לא גזרו רק ע"י שבא מעשה לידם. כמו שראינו שתקנו זמן בגיטין גזירה שמא יחפה על בת אחותו (גיטין י"ז ע"א) שמא תזנה ויתן לה גט ויאמר דכבר נתגרשה קודם הזנות. הנה מבואר שם בירושלמי דגיטין דכן אירע באמת מעשה כזה, ומן מאורע הלזו התחילו להנהיג זמן בגיטין וכן אמרינן בירושלמי פ"ד דמגילה עזרא תקן שתהא אשה חוגרת בסינר מפני מעשה שאירע שרבעה קוף כדרכה ושלא כדרכה: ומני אז תקן שתהא חוגרת בסינר מלפניה ומאחריה: וכן גזירה שלא יצא בסנדל המסומר מפני מעשה שאירע שנהרגו המון רב ע"י הסנדלים המסומרים (שבת ס' ע"א) ומפ"ז אסרו: ואסרו להעביר מי חטאת בנהר ובספינה מפני מעשה שאירע, שנמצא כזית מן המת תחוב בקרקעיתו של ספינה. ובאותה הספינה היה מי חטאת ומאותה שעה גזרו בזה (חגיגה כ"ג ע"א): וכן רב דבא מעשה לפניו בהאי גברא דמחויר רישיה נפל מיני'. אסיק תרין אסרינהו נהלי' ואסר מזה כל בשר שנתעלם מן העין (חולין צ"ה ע"א וע"ב): וכן רב דאסר כחל משום מעשה שהיה דאקלע לטטלפיש דלא ידעו דבשר בחלב אסור והחמיר עליהם אף בכחל (חולין ק"ו ע"א): ור' ישמעאל בשמעו גזירת חכמים זקני ב"ש וב"ה בעליית חזקיה בן גרון, דלא יקרא לאור הנר שמא יטה. חישב בדעתו דהיא גזירה רחוקה. ואמר דהוא יקרא ולא יטה, ובקש להטות והוכרח להודות שגדולים דברי חכמים בגזירתם: וכן ראינו עוד שני פעמים דרך ר' ישמעאל דהפליג לשבח גזירתם של חכמים. ע' (חגיגה כ' ע"א) שני דברים שבאו לפניו. וכשהכיר עוצם עיונם של החכמים, אמר כמה גדולים דברי חכמים. בלבו לשמרו טהור. אין בלבו לשמרו טמא: ובפרט משרבו עוברי עבירה דעשו באיסור, ואמרו עשינו על צד היתר. אסרו להם חכמים את דרך היתר למען לא ישאר להם מקום להצדיק מעשיהם: אמרו משרבו עוברי עבירה ומכוונים לטייב שדיהם בשביעית. ואומרים שמלקטים עצים ועשבים. אסרו להם חכמים ללקט מתוך שדהו (משנה א' פ"ד דשביעית): וכן אמרו בתחלה המבשל שבת בשוגג יאכל והה"ד לשוכח. משרבו משהין במזיד ואומרים שכחים אנו. חזרו וקנסו על השוכח (שבת ל"ח ע"א): ועוד מצינו בתחלה הי' רוחצין בחמין שהוחמו מערב שבת. התחילו הבלנין להחם בשבת ואמרו מע"ש הוחמו. אסרו את החמין (שבת מ' ע"א): וכן אסרו ספיחי שביעית מפני עוברי עבירה. שלא ילך ויזרע תבואה וקטניות בסתר, וכשיצמח יאכל מהם ויאמר ספיחים הם (רמב"ם פ"ד מה' שמיטה ה"ב) וע' מרן הכ"מ דלמד מן המשנה דמטעם זה אסרו הספיחים:

והרבה גזירות מצינו מפני החשד. היינו שנעשה בהכשר והעם יחשדו אותו דעשה שלא כדין. ואמרו במשנה דשקלים פ"ג מ"ב כשהיה תורם תרומת הלשכה. אין רשאי לכנוס לא במנעל ולא בפרגוד חפות. שמא יעשיר ויאמרו מתרומת הלשכה העשיר לפי שאדם צריך לצאת ידי הבריות וכו' שנא' והייתם נקיים מד' ומישראל: וע' ג"כ (שבת כ"ג ע"א) חצר שיש לה שני פתחים צריכה שתי נרות משום חשדא. ומנא תימרא דחיישינן לחשדא, דאר"ש מפני ד' דברים אמרה תורה להניח פיאה בסוף שדה וע' (שביעית פ"ג מ"א) דגזרו על הוצאות זבלים בשביעית שלא יאמרו לזבל שדהו הוא צריך: ועיין (ב"ב ח' ע"ב) גבאי צדקה פורטין לאחרים ואין פורטין לעצמם, מעות של צדקה אין מונין שנים אלא אחת ע"ש וכלם משום חשדא: ועוד מצינו חשדא אשר הפירוש דמחוייבין לחושדם דעושים דרך איסור ואסור לסייע אותם, והזכירו דאסור לקנות מן הרועים צמר וחלב וגדיים ולא משומרי פירות עצים ופירות. ומן העבדים ומן התינוקת והנשים אסור לקנות יינות ושמנים וסלתות. וכלם מפני שחושדין אותם שבא להם דרך גניבה. (ב"ק קי"ח ע"ב קי"ט ע"א) וע' רמב"ם פ"ח מה' שמיטה. הרבה ענינים מאיסור סיוע ידי עוברי עבירה. והתנהגות עם החשוד, והרבה משניות סתמיות בפ"ק דע"ז באיסור מכירת כלי זיין וסוסים ודובים ואריות וכל דבר שיש בו נזק לרבים.. משום דחושדין אותם שיתנהגו שלא כשורה ואסור לישראל להחזיק ידים: הרבה גזירות הסיבה בהם משום מראית עין היינו ג"כ ענין חשדא. מאופן הראשון שעושים דרך היתר. והעם יחשדו אותם שעושים באיסור, ורוב דיני כלאים אינם רק מזה הטעם. דמן התורה אינו אסור רק כשזורע כלאים בכוונה. אבל חכמים אסרו אף שלא בכוונה משום מראית עין (פ"ב דכלאים מ"א) וכן בכלאי בגדים השיראים והכלך מותרים ואסורין. משום מראית העין (שם פ"ט מ"ב): וכן הדין דאף בזמן הזה אין מבריכין ואין נוטעין ואין מרכיבין ערב שביעית אלא כדי שתקלוט הנטיעה וישהא אחר הקליטה שלשים יום (משנה פ"ב דשביעית) והטעם משום מראית עין כמ"ש (הרמב"ם פ"ג מה' שביעית הי"א): איסור המלאכה בשבת ובחול המועד אפי' ע"י עכו"ם ובקבלנות. הוא משום מראית עין ע' ספ"ק דע"ז: וכן אסרו לשחוט לתוך ימים ונהרות ולא לתוך הגומא שלא יחשדוהו ששוחט לשרו של ים וע' ספ"ב דחולין): ואמרו ג"כ שם. ובשוק לא יעשו גומא שלא יחקה את הצדוקים. וה"פ מצינו כעין זה פ"ג דתמיד לא הי' כופתין את התמיד שלא יחקה את הצדוקין: והי' משביעין את כה"ג עיו"כ שלא ישנה דבר מפני שחשדו אותו לצדוקי (יומא כ' ע"ב): ופרת חטאת במעורבי שמש נעשית להוציא מלבן של צדוקים (יומא ב' ע"א):

עוד מצינו הסיבה לאיזהו גזירות מטעם סכנה הן סכנה גלויה, כמו שגזרו חכמים שלא לשתות משקים שנתגלו שמא שתתה מהם נחש (פ"ח דתרומות): ולא יניח אדם פיו על סילון המקלח וישתה ולא ישתה בלילה שמא יבלע עלוקה (ע"ז י"ז ע"ב): וכן אסור לאכול מבהמה וחיה ועוף שנשכן הנחש. או אכלה סם המות משום סכנה (חולין נ"ח ע"ב): וע' רמב"ם פי"א ופי"ב מה' רוצח דחישב כל הענינים שאסרו חז"ל מפני סכנה. ועוד מצינו דאסרו מעוברת ומנקת חברו משום סכנת הולד (יבמות מ"ד ע"א, כתובות ס' ע"ב). היכי דלא הוכר העובר אסור לישא מעוברת חברו מטעם הבחנה וזה הוא מדאורייתא. דילפינן מקרא דצריך להיות הבן מיוחס אחר האב (יבמות שם). עוד חששו לסכנות צפונות אשר לא נכרו לכל. כמו שאסרו אשה שנשאת לאחד ומת. לשני ומת. לשלישי לא תנשא. משום דריע מזלה. והרגלה להיות קטלנית את בעליה. ועוד אמרו לא יאכל שנים ולא ישתה שתים וכדומה הרבה ענינים שהונחו ליסוד בהרחקתן שהנהיגו, וטעם האיסור משום סכנה (פסחים ק"ט ע"ב): עד כה העליתי במנין את הגזירות וסיבתן, ואשר לא היה מחלוקת עליהן. ונזכרות סתם במשנה בלי שום חולק ורובם יבאו אלינו מזמן התנאים. אשר היו בזמן המקדש ואף כי הרבה גזירות אשר רמזנו למעלה נמצאים רק בגמרא ולא במשנה. בכל זאת האמוראים לא חדשו דבר. רק היה אצלם קבלה מדורות ראשונים, דאם הם חדשי הגזירות, א"כ אין מקום לקושיית הש"ס ממשנה וברייתא עליהם, דלמא בזמן בעלי המשנה לא היו עדיין גזירות אלו: ואם אפשר להיות כי בשעה שרצו לחדש גזירות, היה מחלוקת בזה בזמנם מחכמי הדור, הנה מדנשארו אלו הגזירות אצלנו, ע"כ נכרעו ברוב מנין. ושוב אחרי רבים להטות כתיב, ואסור לבטל דבריהם: ונמצאו הרבה ענינים שלא נכרעו אז לשעתם, בשעה שנשאו ונתנו עליהם, ונכרעו בב"ד הגדול של רבינו הקדוש, וכן מחלוקת התנאים שנזכרו בברייתות, ורבינו הקדוש שסתם את המשנה לא הזכיר רק דעת יחיד, הורה בדעתו ע"י סתימות הללו, שנראין לו דברי פלוני. ובודאי לא עשה דבר בלי הסכמת בית דינו, ושוב נתחקו דינים אלו להלכות ברורות. וכן מה שגזרו אח"כ חכמי בבל אחר חתימת המשנה. ועמדו האמוראים במחלקותן משך זמן האמוראים, ובא ר' אשי וב"ד והכריעו הלכה כאחד מהם. והציגו לנו ג"כ כללי הוראה איך להתנהג. שוב ג"כ אין לזוז מדבריהם אחר שהיה ר' אשי ב"ד הגדול שבזמנו. ואין לנו ב"ד אחר גדול כמותו. א"כ דבריו וסתימותיו של ר' אשי נשארו לנו בתוקפם לעולם, ואלו הם הלכות הפסוקות אשר מנינו למעלה. ואנו מעלים עתה במספר ענין התקנות: ואציגם פה לפי סדר הזמנים:

---

---

שולי הגליון

---

---

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף