למודי ה'/קכא
|
< הקודם · הבא > |
לימוד קכא
[ביאור בתוס' סוכה י"ט ב']
כתבו התוס' ז"ל בפ"ק דסוכה (דף י"ט ע"ב ד"ה אמר רבא וכו') דלא אתא רבא לשנויי וכו' אבל מלתיה דת"ק לעולם כדשנינן וכו' אם יכול לומר וכו' עכ"ל. ודאצטריך רבא למהדר לפרושי ה"ק וכו' משום דבעי לאשמעינן דלא אמרינן דדיוקא דרישא מסברא אמרינן לה והיינו כדקאמר מעיקרא הא סתמא לסיכוך אלא דה"ק הא סתמא נעשה כדין סיפא דקתני לסכוך בהדיא וכן סיפא דעשאה לסכוך הא סתמא בקטנה נעשה כדין רישא בהדיא ואצטריך להכי כי היכי דליהוי דומיא דמלתא דר"א דאמרינן דלסכוך דקאמר היינו דיוקא דמלתא דרישא ה"נ לת"ק דדיוקא דרישא מיסמך סמכיה אדוגמא דלישנא דסיפא כמוזכר בהדיא אע"ג דאי מוקי סיפא בגדולה ל"ק השתא דיוקא אדיוקא והוי השתא סיפא מיצרך צריך לגופיה וכן ראיתי קרוב לזה במהרש"א ז"ל:
וראיתי להרב אלגזי ז"ל בספר יבין שמועה (דף ל"א ע"ב) שכתב על מהרש"א ז"ל וז"ל וצ"ע דאדרבה אי בעי לפרש רבא מלתיה דלסכוך דרבנן שיהא דומה עם לסכוך דר"א א"כ מי המונע שלא נפרש דלסכוך דר"א דה"ק הא סתמא נעשה כמי שפי' לסכוך ומסככין בה כמו שפי' בדברי ת"ק נעשה ולמה כתבו ולסכוך דקאמר ר"א היינו כדפי' הקושיא וכו' עכ"ל. ונראה דלא ניחא להו לאוקומי לסכוך דר"א דאצטריך לנעשה לדומי' בעלמא והיינו דהסתם אינו מוזכר במשנה אלא דלסכוך אתא לאלפויי דינא דסתמא דבעינן נמי דומי' דת"ק דכי היכי דדינא דסתמא דנעשה כמפורש הויא משנה שצריכה לגופה אלא למימרא דסתמא נעשה כמפורש לסכוך אלא דאצטריך לסתם ממש דהוי לגופה ולא ק' השתא אסתם דת"ק הא נפיק ממילא בלאו משנה דלהא ודאי ליכא למיחש דזמנין הוי הדין עצמו מוזכר בהדי' וזמנין נפיק בדיוקא וסתמא דת"ק נפיק ממילא מדיוקא אלא דאמרי דדינו הוי כסכוך דסיפא וסתמא כר"א מוזכר בהדי' דהוי דינא אחריתי דלסכוך היינו סתמא ובהא אין לחוש אבל בדינא דנעשה לדומי' בעלמא בעלמא נקטי'.
ועוד דבלא"ה לא מסתבר ליה לרבא לאוקמא בנעשה דדוחק הוא דהוי כעין חסורא מחסרא וכמ"ש הרב הנזכר בתחילת דבריו מיהו לת"ק לא הוי דוחק בנעשה דידהו כיון דבלא"ה ל"ק דיוקא אדיוקא ולדומי' בעלמא נקטו לה הכין.
שו"ר למהרי"ל ז"ל אחר ימים או עשור שכתב קרוב למה שכתבתי אבל אני לא אמרתי אלא דוקא היכא דבעינן דומי' דת"ק נמי ולאו בכל דוכתא לא אמרינן נעשה אלא אי הוי הסיפא דינא אחרינא כמו ההיא דקידושין דנתן הוא ואמר הוא וכו' וכמו לת"ק דהכא כמ"ש הרב ז"ל דהא ליתא דבהדיא אמרינן נעשה בכה"ג בפ' אין צדין (דף כ"ד ע"ב) דבסתמא נעשה כמי שנודע לו דביום טוב ניצודו ע"ש בפירש"י כי האי דהכא ממש.
ודע דלשון נעשה דלסכוך שכתב מהרש"א ז"ל לאו דוקא אלא דאם יכול לומר קאמר וכמ"ש התו' בהדיא. ודע דלדעת התוס' ל"ג אלא במלתא דרבא כגי' רש"י וכן משמע מקביעות לשונם. ואי גרסי ליה אפשר דה"ק דהשתא דבדר"א הדיוק מוזכר בסיפא ה"נ לת"ק אמרינן נמי נעשה וכדכתיבנא ודוק: