ליקוטי מוהר"ן/קל
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
כל הגדול מחברו, יצרו גדול ממנו (סוכה נב):
על־ידי ענוה נצול מנאוף, וזוכה לשמירת הברית. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (סוטה ד:): כל המתגאה, לסוף נכשל באשת איש, שנאמר: ואשת איש נפש יקרה תצוד.
וזה פרוש הסמיכות (במדבר יב ג): והאיש משה ענו מאד וכו', לפסוק: ותדבר אהרן ומרים במשה. כי הם דברו על אודות האשה הכושית אשר לקח, כי כושית על־שם יפיה נקראת, והם אמרו שלקחה לשם יפי,
ועל כן דברו על הפרישות, כי הם לא רצו להאמין שאפשר להיות פרוש. ועל זה השיבה התורה וסמכה תכף, והאיש משה ענו מאד מכל האדם – כי על־ידי שהיה ענו מכל האדם, היה אפשר לו להיות פרוש לגמרי, ולא היה לו יחודא תתאה כלל.
וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (סנהדרין יט:): תקפו של יוסף – ענותנותו של בעז, תקפו של בעז – ענותנותו של פלטי בן ליש. כי הוא תלוי בענוה, כי על־ידי ענוה נצול מפגם הברית.
וזה שאמרו: כל הגדול מחברו – שיש לו גדלות,
יצרו גדול ממנו – שמתגבר עליו היצר הרע בתאות נאוף, כי זה עקר היצר הרע, כמובא בזהר (ויקרא דף טו:): עקרא דיצרא בישא לגלאה עריין:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |