ליקוטי מוהר"ן/לט
|
< הקודם · הבא > |
- הגעתם לליקוטי מוהר"ן תורה לט. אם התכוונתם להגות בליקוטי מוהר"ן תניינא תורה לט, אנא ראו: ליקוטי מוהר"ן/ב/לט
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
לשון רבנו זכרונו לברכה ונתתי עשב בשדך לבהמתך (דברים יא טו).
עשב – ראשי־תבות עושה שלום במרומיו.
בשדך, לשון שדוד ושבירה.
כשאדם מרגיש איזה רעבון, שמתגבר עליו תאות אכילה, ידע שיש לו שונאים, כמאמר חכמינו זכרונם לברכה: השם גבולך שלום (תהילים קמז יד), ומי שיש לו רשים מלמטה, בידוע שיש לו רשים מלמעלה (סנהדרין קג:).
בכן צריך לשדד ולשבר הבהמיות שלו המתאוה לאכל, כי עקר הרעבון הוא לבהמיות. גם אמרו במדרש (בראשית פ' סג): בא זדון ויבוא קלון – דא קלונו של רעב, כמו שכתוב (יחזקאל לו ל): אשר לא תקחו עוד חרפת רעב בגוים.
נמצא, המחלקת, הינו מה שמחרפין לאדם, בא על־ידי־ זה בחינת רעב. ורעב הזה, הינו בחינת מחלקת, בחינת חרפה, הוא בחינת ערלה, כמו שכתוב (בראשית לד יד): כי חרפה היא לנו. והערלה הם שלש קלפות, המסבבים הברית שלום, וכשמשברין את הערלה, אזי נתגלה ברית שלום. וכשיש שלום למטה, יש לו שלום למעלה במרומו. וכשיש שלום למעלה, אזי נתגלה ונתרבה שבע גדול בעולם, כמו שכתוב גבי יוסף (שם מז): תן זרע ונחיה:
פרוש אחר:
ונתתי עשב – רמז לבנים, כמו שכתוב (איוב ה כה): וצאצאיך כעשב הארץ.
בשדך לבהמתך – הינו, אימתי יהיה לך בנים חיים וקימים, כשיהיה זווגך בקדשה, ותשבר נפש המתאוה שלך, הינו נפש הבהמיות, וידמה לך כאלו כפאך שד (נדרים כ:). וזה בשדך – לשון שד, על־ידי־זה יהיו לך בני קימא.
כי מיתת הבנים, זה מחמת נשמות העשוקים בטקלא, כידוע. כי הטקלא, הינו קלפות נגה, היא קרובה אל הנפש הבהמיות, כמובא במשנת חסידים במסכת ההרכבה.
גם צריך שיהא עקר זווגך בליל שבת, שאז נכללת בקדשה, ויתפרדו ממנה כל פועלי און. וזה:
ואכלת ושבעת – זה רמז על שבת, שאז השביעה, שממנו נתברכין ששת ימים:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |