ליקוטי מוהר"ן/טו

ליקוטי מוהר"ן טו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הגעתם לליקוטי מוהר"ן תורה טו. אם התכוונתם להגות בליקוטי מוהר"ן תניינא תורה טו, אנא ראו: ליקוטי מוהר"ן/ב/טו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

לשון רבנו זכרונו לברכה ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וכו': (שמות יט ו)

א מי שרוצה לטעם טעם אור הגנוז, הינו סודות התורה שיתגלה לעתיד, צריך להעלות מדת היראה לשרשה:

ב

ב ובמה מעלין את היראה, בבחינת משפט, כמו שכתוב (משלי כט): מלך במשפט יעמיד ארץ, וארץ הוא בחינת יראה, כמו שכתוב (תהלים עו): ארץ יראה; הינו שישפט את כל עסקיו, כמו שכתוב (שם קיב): יכלכל דבריו במשפט; הינו שישפט וידין בעצמו כל עסקיו,

ובזה יסיר מעליו כל הפחדים, ויעלה בחינת יראה ברה ונקיה, ותשאר אך יראת ה', ולא יראה אחרת. כי כשאין אדם דן ושופט את עצמו, אזי דנין ושופטין אותו למעלה, כי אם אין דין למטה, יש דין למעלה (מ"ר שופטים פ' ה), וכששופטין את האדם במשפט דלעלא, אזי הדין נתלבש בכל הדברים, וכל הדברים נעשים שלוחים למקום לעשות בזה האיש משפט כתוב, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (נדרים מא): 'למשפטיך עמדו' – אזי 'הכל עבדיך' לעשות דין בזה האדם;

אבל כששופט את עצמו, וכשיש דין למטה אין דין למעלה, ואין היראה מתלבש בשום דבר לעורר את האדם, כי הוא בעצמו נתעורר. וזהו (תהלים נ): ושם דרך – מי ששם ארחותיו (כשדרז"ל סוטה ה:), הינו ששופט ארחותיו, כמו שכתוב (שמות כא א): ואלה המשפטים אשר תשים –

על־ידי־זה: אראנו בישע אלקים; זה בחינת יראה, כמו שכתוב (קהלת יב): את האלקים ירא; הינו בחינת יראה עולה מהקלפה ומהאמות על־ידי משפט, כי מתחלה היתה נתלבש בקלפה. וזהו שהאדם מפחד את עצמו מאיזה דבר – משר או מגנבים ושאר פחדים – זה הוא שהיראה נתלבש בזה הדבר, כי אם לא היה נתלבש היראה בזה הדבר, לא היה כח בזה הדבר להפחיד את האדם:

ג

ג ושרש היראה הוא דעת, כמו שכתוב ב"עץ־החיים", שמנצפ"ך הוא בדעת דזעיר־אנפין, כמו שכתוב (משלי ב ה): אז תבין יראת ה' ודעת אלקים תמצא. ועקר הדעת הוא בלב, כמו שכתוב (דברים כט ג): ולא נתן לכם לב לדעת. גם שם עקר היראה, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (קידושין לב:): דבר המסור ללב, נאמר בו: ויראת מאלקיך; הינו שידע ממי יתירא, הינו ליראה את השם הנכבד, יראת הרוממות.

ד

ד וכשמגיע לבחינת דעת, זוכה להשגת התורה, כמו שכתוב (משלי ח יב): אני חכמה שכנתי ערמה – ששכונת התורה אצל בר־דעת, כמו שכתוב (דניאל ב כא): קדשא־בריך־הוא "יהב חכמתא לחכימין".

אבל יש שני בחינות תורה: יש בחינת נגלה ובחינת נסתר. אבל לבחינת נסתר אינו זוכה אלא לעתיד לבוא, אבל בזה העולם זוכה לבחינת נסתר על־ידי תפלה במסירת־נפש, ולתפלה זוכה על־ידי תורה שבנגלה, כי התורה שהיא בנגלה היא בחינת סיני, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (ברכות סד.): סיני ועוקר הרים, הי מניהו עדיף, והשיבו: סיני עדיף, כי הכל צריכין למרי חטיא; והתורה שבנגלה הכל צריכין לה, אבל התורה שבנסתר זעירין אנון דצריכין לה.

ובחינת סיני הוא בחינת שפלות, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (סוטה ה.), שהניח הקדוש־ברוך־הוא כל ההרים, ולא נתן התורה אלא על הר־סיני. וחכמינו זכרונם לברכה אמרו (שם ה:), שתפלת השפל אין נמאסת, כמו שכתוב (תהילים נא יט): לב נשבר וכו'. ועל־ידי תפלה שהיא במסירת־נפש, שמבטל כל גשמיותו ואין גבול, וכשאין גבול, אזי יכול להשיג התורה שלעתיד, שהיא אינה גבול ואין נתפסת בגבול:

ה

ה וזה שאמר רבה בר בר חנה: לדידי חזי לי ההיא אקרוקתא, דהוי כי אקרא דהגרוניא. ואקרא דהגרוניא כמה הוי, שתין בתי. אתא תנינא בלעה. אתא פושקנצא ובלעה לתנינא, וסליק יתב באילנא. תא חזי כמה נפיש חילא דאילנא. אמר רב פפא בר שמואל: אי לאו דהוי התם לא הימנה:

אקרוקתא – פרש רש"י: צפרדע, וזה בחינת עלית היראה לשרשה, הינו דעת, כי צפרדע היא מלה מרכבת: צפר דעה (תנא דבי אליהו רבה פ"ז ובכוונות ההגדה), וצפור הוא בחינת יראה, בחינת ארץ, כמו שכתוב (ישעיה כד טז): מכנף הארץ זמירות וכו', וכמו שכתוב (שם ס): מי אלה – אותיות אלקים – כעב תעופינה וכו'; ודעה היא שרש היראה.

ודמיא לאקרא דהגרוניא – לשון (שם נח): קרא בגרון, שזה בחינת תורה שבנגלה, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (עירובין נד.): למוציאיהם בפה, כי על־ידי עלית היראה לבחינת דעת, זוכין לתורה שבנגלה.

ואקרא דהגרוניא כמה הוה, שתין בתי – זה בחינת תפלה, כי כשאנו קוראין להקדוש־ברוך־הוא בתארים של בשר ודם, והוא נמצא לנו בכל קראנו אליו, זה חסד השם יתברך, כי אם לא היה בחסדי השם יתברך, לא היה כדאי לקרא ולכנות את השם יתברך בתארים ושבחים ותבות ואותיות, אבל זה הכל חסד של השם יתברך. וזה: שתין בתי – זה בחינת חסד, בחינת אברהם, כמו שכתוב (שיר השירים ו ח): ששים המה מלכות, פרש רש"י: זה בחינת אברהם; ובתי – לשון בתי מלכות.

וזה (שם ב): סמכוני באשישות – כמו שמשימין אשישות כנגד אור גדול, כדי להסתכל באור הגדול על־ידי אשישות, כן גזר חסדו לסמך אותנו בתארים ושבחים האלו. וזה לשון: סמכוני, שהוא בחינת סמ"ך, ובחינת ששים המה מלכות, בחינת אברהם, שהוא בחינת סמ"ך בתי.

ואתא תנינא ובלעה – תנינא זה בחינת נחש, שמסית את האדם שיתפלל לתועלת עצמו, כמו: הב לנא חיי ומזונא, או שאר תועלת.

ואתי פושקנצא ובלעה – פרש רש"י: עורב; ואמרו חכמינו זכרונם לברכה (עירובין כב.): "מי שמשחיר פניו כעורב", ו"מי שנעשה אכזרי על בניו כעורב", הינו שמתפלל בלי שום כונת תועלת עצמו, ואינו חושב לכלום את עצמו, ונתבטל כל עצמותו וגשמיותו, ונתבטל כאלו אינו בעולם, כמו שכתוב (תהילים מד כג): כי־עליך הרגנו כל־היום. וזה בחינת (שיר השירים ה יא): שחורות כעורב. ועל־ידי זה:

סליק ויתב באילנא – שזוכה לבחינות תורה שבנסתר, כמו שכתוב (תהילים יח יב): ישת חשך סתרו – שסתרי־תורה אדם זוכה להם על־ידי חשך, הינו מסירת־ נפש, שמשחיר פניו כעורב, כי הם בחינת חשך על שם עמק המשג. וזה בחינת: סליק ויתב באילנא – ששם מדור הנשמות, כמו שכתוב (זוהר משפטים דף צט.): כל נשמתין מאילנא רברבא נפקין,

והוא בחינת עולם הבא, ששם אריכות ימים, כמו שכתוב (ישעיה סה כב): כימי עץ ימי עמי; וזה זוכה על־ידי תפלה, כי הקדוש־ ברוך־הוא מתאוה לתפלתן של ישראל,

וכשישראל מתפללין לפניו וממלאין תאותו, אזי נעשה, כביכול, בבחינת אשה, שהוא מקבל תענוג מעמנו, כמו שכתוב (במדבר כח כד): אשה ריח ניחח לה' – על־ידי הריח ניחוח שמקבל נעשה בבחינת אשה, ו"נקבה תסובב גבר" (ירמיה לא כב), שהקדוש־ברוך־הוא נעשה בבחינת מלבוש נגלה, הינו מבחינת שהיה מתחלה בנסתר, עכשו נתגלה על־ידי התפלה, וקדשא־בריך־הוא ואוריתא כלא חד, ואז על־ידי התפלה נתגלה אוריתא, הינו סתרי אוריתא.

תא חזי כמה נפיש חילא דאילנא – הינו, כמה נפיש חילא דהאי סתרי־תורה, שאין יכולים להתלבש בשום דבר מגבל, בשום גוף, אלא במי שמשחיר פניו כעורב ונעשה כעורב על בניו:

ו

ו וזה בחינת (אבות ו): חמשה קנינים שקנה בעולמו.

תורה קנין אחד – זה בחינת תורה שבנגלה.

שמים וארץ קנין אחד – זה בחינת העלאת היראה לדעת. ארץ זה בחינת יראה כנ"ל, ושמים זה בחינת דעת, כי דעת הוא חבור, כמו שכתוב (בראשית ד א): והאדם ידע. וזה בחינת שמים – אש ומים מחברין יחד (חגיגה יב. ב"ר פרשה ד).

אברהם קנין אחד – זה בחינת תפלה, בחינת שתין בתי, ששים המה מלכות כנ"ל.

ישראל קנין אחד – זה בחינת משפט, המעלה את היראה כנ"ל, כמו שכתוב (תהילים קמז יט): חקיו ומשפטיו לישראל.

בית־המקדש קנין אחד – זה בחינת סתרי אוריתא, שזוכין להם על־ידי התפלה, שהיא בחינת אברהם.

וזה (שם עח): הר זה קנתה ימינו – שזה ימין, בחינת תפלה, בחינת אברהם. ונקרא הר על שם עמק המשג, ונקרא בית־המקדש, בחינות קדש, בחינות ראשית, וכל זר לא יאכל קדש (ויקרא כב י), ולא יאכל בו אלא מקדשיו ומקראיו, ובית־ המקדש הוא בחינת סתרי אוריתא:

ז

ז וזהו פרוש: ואתם תהיו לי ממלכת כהנים –

ממלכת זה בחינת תורה שבנגלה, כי בה מלכים ימלכו (משלי ח טו), ומלכות הוא בחינת נגלה, כי אין מלך בלא עם, והכל צריכין למלך, כי הכל צריכין למרי חטיא.

וכהנים זו בחינת תפלה, בחינות אברהם כנ"ל, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (נדרים לב.), שאמר הקדוש־ברוך־הוא לאברהם: אתה כהן לעולם וכו'.

וגוי קדוש – זה בחינת בית־המקדש, בחינות תורה שבנסתר, הנקרא קדש. ועל־ידי מה זוכה לאלו הבחינות – על־ידי שיעלה ויקשר בחינת יראה לבחינת דעת על־ידי בחינת משפט כנ"ל. וזהו:

אלה הדברים אשר תדבר – זה בחינת יראה, הנקרא דבר, כי עקר הדבור שם הוא, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (ברכות ו:): מי שיש בו יראת־שמים, דבריו נשמעים. משה הוא בחינת דעת, וזה: אשר תדבר דיקא; וזה (שמות יח טז): כי יהיה להם דבר בא אלי – שישראל שהם בחינת משפט כנ"ל, הם מעלין ומקשרין (היראה) לבחינת משה, לבחינת דעת. וזה:

אל בני ישראל דיקא – כי הם בחינת משפט, כמו שכתוב: חקיו ומשפטיו לישראל.

נמצא, שעל־ידי שמקשרין היראה על־ידי משפט לבחינת דעת, זוכין לתורה של נגלה, ועל־ידי תורה שבנגלה זוכין לתפלה, ועל־ידי תפלה זוכין לסתרי אוריתא.

דבר זה בחינת יראה, כמו שכתוב (מלאכי ג טז): אז נדברו יראי ה':

ח

זאת התורה שיך על פסוק עיני בנאמני ארץ וכו' (תהילים קא ו): ח

עיני – זה בחינות דעת, כמו שכתוב (בראשית ג ז): ותפקחנה עיני שניהם. גם דעת הם עשר שמות [הוי"ה], גימטריא שני פעמים עין, כידוע.

בנאמני – זה בחינת אהרן, כמובא במדרש "שוחר טוב", ואהרן הוא בחינת משפט, כמו שכתוב (שמות כח ל): ונשא אהרן את משפט בני ישראל.

ארץ – זה בחינות יראה כנ"ל.

לשבת עמדי – זה בחינות סיני, שפלות, אשכן את דכא (ישעיה נז טו), כנ"ל.

הלך בדרך תמים – זה בחינות תפלה, בחינת אברהם כנ"ל, כמו שכתוב (בראשית יז א): התהלך לפני והיה תמים.

הוא ישרתני – זה בחינת סתרי אוריתא, זה בחינת הוא, בחינות עולם הבא (זוהר ויצא קנד: קנח:): ברוך הבוחר בעדת מי מנה, אשר עד כה עזרנו לשמע פלאות כאלה על מאמרי רבה בר בר־חנה. תא חזי כמה נפיש חילה דהאי אילנא. כען ברשותא דמלכא עלאה, קדמיכון יסיק לתמידא אמרי יאי, רב טוב הצפון וגנוז במאמרין קדישין דאריותא דבי עלאה, אנון מחצדי חקלא דהוו משתעי, די בהון גניזין עטין קדישין דנפקין מאוריתא דעתיקא סתימאה. לכו חזו מפעלות ה', דרכו נפלאה, רבה אילנא ותקף, ורומה מטא לצית שמיא, וחזותה לסוף כל ארעא, אנבה סגיא וחזוה יאי. שמעו ותחי נפשכם, ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף