ליקוטי מוהר"ן/ב/עא

ליקוטי מוהר"ן ב עא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דע, כי יש מוחין של ארץ ישראל ויש מוחין של חוץ לארץ. וגם המוחין של חוץ לארץ הם מקבלים ויונקים גם כן מהמוחין של ארץ ישראל. כי עקר המח והחכמה היא בארץ ישראל, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה במדרש (בראשית רבה פרשת ט"ז): 'אין חכמה כחכמת ארץ ישראל' וכו'. וכל אחד מישראל יש לו חלק בארץ ישראל, וכל אחד כפי חלקו שיש לו בארץ ישראל כן הוא מקבל ויונק מהמוחין של ארץ ישראל. נמצא שכל המוחין הם בחינת מוחין של ארץ ישראל, כי כלם מקבלים משם, כי שם בארץ ישראל עקר המח והחכמה כנ"ל. אבל אף על פי כן יש מוחין של חוץ לארץ, וזה נעשה על ידי פגם הכבוד, חס ושלום. שמי שפוגם, חס ושלום, בכבוד השם יתברך, אזי על ידי פגם הכבוד של השם יתברך אין יכולין לקבל ולינק מהמוחין של ארץ ישראל, וכפי הפגם שפוגם בכבוד השם יתברך, כמו כן אינו יכול לקבל ולינק מהמוחין של ארץ ישראל, ואזי נשארין המוחין בבחינת מוחין של חוץ לארץ ממש. וכשהמוחין הם בחינת מוחין של חוץ לארץ, אזי אין יכולין להשוות דעתן יחד. וזהו בחינת המחלקת שיש בעולם, כי מוחין של חוץ לארץ אין יכולין להשוות עצמן יחד. אבל היה ראוי שלא יהיה מחלקת כי אם בחוץ לארץ, ובאמת אנו רואין שגם בארץ ישראל יש מחלוקת: אך דע, כי אלו המחין של חוץ לארץ, שנעשו על ידי פגם הכבוד כנ"ל, הם מבקשים לעצמן תקון. והתקון של אלו המחין של חוץ לארץ הוא בעת ששופע נעם העליון, שעל ידי זה נעשה התגלות הכבוד, אז הוא זמן תקונם של אלו המחין של חוץ לארץ. כי כבוד הוא תקון העולם, כי כל העולם נברא בשביל הכבוד, כמו שכתוב (ישעיה מ"'ג): "לכבודי בראתיו" וכו' (יומא לח), הינו בשביל כבוד השם יתברך. כי יש כבוד פרטי לכל מאמר ומאמר של העשרה מאמרות שבהם נברא העולם, אשר בשביל אותו הכבוד היה זה המאמר, שעל ידו נברא חלק פלוני מהבריאה. נמצא שכל מאמר ומאמר יש לו כבוד מיחד, שבשביל זה הכבוד היה אותו המאמר. כי זה המאמר, שבו נברא חלק פלוני מהבריאה, היה בשביל כבוד זה, כדי שיגיע כבוד זה להשם יתברך, וכן מאמר אחר, שבו נברא חלק אחר מהבריאה, היה בשביל כבוד אחר, שיגיע אותו הכבוד להשם יתברך, וכן כל המאמרות, כלם היו רק בשביל כבוד השם יתברך, אשר בשביל זה נברא העולם כנ"ל:

ועל כן כשאחד מישראל זוכה לראות בעצמו איזה התגלות הכבוד, הינו כשיש לו איזה כבוד, אזי הוא צריך לידע מאיזה מאמר נתהוה זה הכבוד, אשר בשביל זה הכבוד היה אותו המאמר, שעל ידו נברא חלק מהבריאה כנ"ל. ובודאי לאו כל אדם זוכה לזה, להרגיש בעצמו התגלות כבוד השם יתברך. אבל אלו שהם בהיכלא דמלכא, כשיש להם איזה כבוד, אזי אין לוקחין לעצמן כלל מן הכבוד, רק הם מעלין כל הכבוד להשם יתברך, כדי שיתגדל ויתעלה כבודו יתברך, כדי שיהיה על ידי זה תקון העולם כנ"ל. והם מבינים בהכבוד מאיזה מאמר נתהוה זה הכבוד, אשר בשביל זה הכבוד היה אותו המאמר, שעל ידו נברא חלק מהבריאה כנ"ל. וזה בחינת (תהלים כ"ט): "ובהיכלו כלו אומר כבוד", הינו שאצל אלו שהם בהיכלא דמלכא, הכבוד הוא כלו אומר, הינו כלו מאמר, כי הכבוד שיש להם הוא כלו רק בשביל המאמר, שנתהוה בשביל זה הכבוד, אשר על ידו נברא חלק מהבריאה כנ"ל:

וזה בחינת: "ואשר כח בהם לעמד בהיכל המלך" (דניאל א). 'כח זה בחינת כ"ח אתון דמעשה בראשית' (תקוני זהר, תקון יח), בחינת עשרה מאמרות שבהם נברא העולם. הינו שאלו שהם בהיכלא דמלכא, הם מגלין ומאירין כ"ח אתון הנ"ל על ידי הכבוד כנ"ל, וזהו: "ואשר כח בהם לעמד" וכו' - לפי פשוטו של מקרא, הינו כח ממש, כי בודאי צריך שיהיה להם כח וגבורה לעמד בזה, שיזכו להיות בהיכלא דמלכא, אשר שם הכבוד הוא כלו אומר, בחינת כ"ח אתון דמעשה בראשית כנ"ל:

ועקר הכבוד של השם יתברך נתגלה רק על ידי האדם. כי האדם הוא תכלית כל הנבראים, כי עקר הבריאה היתה בשביל האדם (ברכות ו:). כי עקר התגלות כבודו יתברך הוא על ידי האדם. ועל כן על ידי ההולדה, כשנולדין ונתרבין בני אדם ביותר, על ידי זה נתגלה כבודו ביותר, כי עקר התגלות הכבוד - על ידי בני אדם כנ"ל:

ודע, כי מחין של ארץ ישראל הם בחינת נעם, ומחין של חוץ לארץ הם בחינת חובלים, כמו שכתוב (זכריה י"א): "לאחד קראתי נעם ולאחד קראתי חבלים". ואמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סנהדרין כד): 'נעם' - 'אלו תלמידי חכמים שבארץ ישראל, שמנעימים זה לזה בהלכה', 'חבלים' - 'אלו תלמידי חכמים שבחוץ לארץ, שחובלים זה לזה בהלכה'. ועקר ההולדה הוא על ידי בחינת נעם העליון, כי מנעם העליון נתעוררין שלהובין דרחימותא (עין תיקון טז), אשר על ידם בא ההולדה, בבחינת (שמואל ב א): "נעמת לי מאד, נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים". שעל ידי נעם העליון מתעורר האהבה, בחינת שלהובין דרחימותא שעל ידם ההולדה:

ונעם העליון שופע תמיד, אבל צריכין כלי לקבל על ידו שפע נעם העליון. ודע, שעל ידי צדקה נעשה הכלי לקבל על ידה מנעם העליון שלהובין דרחימותא, כי צדקה היא נדיבות לב, כמו שכתוב (שמות כ"ה): "מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי", ונדיבות לב, הינו שנפתח ונתנדב הלב, ועל ידי זה נפתחין שבילין דלבא, ונעשין כלי לקבל שלהובין דרחימותא, שנמשכין מנעם העליון כנ"ל. ויש צדקה של ארץ ישראל, ויש צדקה של חוץ לארץ, ועקר הוא הצדקה של ארץ ישראל, שעל ידה נעשה כלי לקבל מנעם העליון, שעל ידי זה ההולדה כנ"ל. וזה בחינת (הושע י): "זרעו לכם לצדקה", כי עקר ההולדה - על ידי צדקה כנ"ל. וזה בחינת (בראשית ל"ז): "אלה תולדות יעקב יוסף", הינו שעקר ההולדה - על ידי יעקב ויוסף. כי יעקב הוא בחינת צדקה, כמו שכתוב (תהלים צ"ט): "משפט וצדקה ביעקב אתה עשית", ועקר ההולדה - על ידי צדקה כנ"ל, (שהיא הכלי לקבל השפעת נעם העליון כנ"ל, ויוסף הוא בחינת נעם, כמו שמבאר לקמן):

ועל ידי ההולדה, דהינו שנולדין ונתרבין בני אדם, על ידי זה נתגלה כבודו יתברך ביותר כנ"ל. וזה בחינת (שם כ"ב): "כל זרע יעקב כבדוהו", כי על ידי ההולדה שנעשה על ידי בחינת יעקב, שהוא בחינת צדקה כנ"ל, על ידי זה: 'כבדוהו', כי על ידי זה נתרבה כבודו יתברך כנ"ל:

ואזי כששופע נעם העליון על ידי הכלי, הנעשה על ידי צדקה בשביל ההולדה כנ"ל, וגם בחינת הנעם העליון שהוא המחין, מקבל ונשפע עוד מלמעלה יותר, כידוע, אזי אלו המחין של חוץ לארץ, שהם בחינת חובלים, הם נופלים גם כן באלו המחין של ארץ ישראל, שהם בחינת נעם, כדי להתתקן על ידי זה, כי אז הוא זמן תקונם של אלו המחין של חוץ לארץ. כי עקר פגם וקלקול המחין של חוץ לארץ הוא על ידי פגם הכבוד, שעל ידי זה אינם יכולים לינק ממחין של ארץ ישראל, ואזי הם בחינת מחין של חוץ לארץ ממש, וזהו קלקולם כנ"ל. וזה בחינת (משלי י"ג): "בז לדבר יחבל לו". 'בז לדבר', הינו בזיונות, הפך הכבוד, על ידי זה: 'יחבל לו', הינו מחין של חוץ לארץ שהם בחינת חובלים, כי על ידי פגם הכבוד נשארין המחין בבחינת חובלים, שהם מחין של חוץ לארץ כנ"ל. נמצא שעקר קלקול המחין של חוץ לארץ הוא על ידי פגם הכבוד. ועל כן בעת ששופע נעם העליון על ידי הכלי של צדקה בשביל הולדה, שעל ידי זה נעשה התגלות הכבוד כנ"ל, אז הוא זמן תקונם של המחין של חוץ לארץ, כי מאחר שנתעורר בחינת התגלות הכבוד, על ידי זה הם יכולין להתתקן, כי עקר הקלקול שלהם היה על ידי פגם הכבוד כנ"ל. ועל כן בעת ששופע נעם העליון בשביל הולדה כנ"ל, אז באים המחין של חוץ לארץ שהם בחינת חובלים, ונופלים במחין של ארץ ישראל שהם בחינת נעם, כדי להתתקן על ידי זה כנ"ל. וזה (תהלים ט"ז): "'חבלים נפלו לי בנעימים" - 'חבלים', הינו המחין של חוץ לארץ שהם בחינת חובלים, הם נופלים בנעימים, הינו במחין של ארץ ישראל שהם בחינת נעם כנ"ל, כדי להתתקן על ידי זה כנ"ל. וזהו: "אף נחלת שפרה עלי". 'נחלת' - זה בחינת יעקב, בחינת (דברים ל"ב): "יעקב חבל נחלתו'", בחינת צדקה. שפרה - זה בחינת יוסף, בחינת (בראשית ל"ט): "ויהי יוסף יפה תאר" וכו', ויפה תאר זה בחינת יפה תאר, הנאמר בדוד. ודרשו רבותינו, זכרונם לברכה (סנהדרין צג:): 'איש תאר, שמראה פנים בהלכה', הינו בחינת מחין, בחינת נעם, שמנעימים בהלכה כנ"ל. ועל ידי שתי בחינות אלו, יעקב ויוסף, שהם בחינת "נחלת שפרה", על ידי זה נעשה ההולדה, שאז החובלים נופלים בנעימים כנ"ל. וזה "יעקב חבל נחלתו". חבל זה בחינת חובלים הנ"ל, שנתתקנים על ידי בחינת יעקב, בחינת צדקה, שעל ידה ההולדה, שעל ידי זה נתתקנים החובלים, שהם המחין של חוץ לארץ כנ"ל. וזה בחינת חבלי לדה, בחינת חובלים הנ"ל, שנתתקנים על ידי הלדה כנ"ל. גם זהו בחינת שפרה הנ"ל בחינת שפיר ושליא, בחינת הולדה וכנ"ל:

ומחמת שהמחין של חוץ לארץ שהם בחינת חובלים, שחובלים זה לזה בהלכה, כי אינם יכולים להשוות דעתן יחד כנ"ל, הם נופלים במחין של ארץ ישראל שהם בחינת נעם, כדי להתתקן כנ"ל. על כן לפעמים כשפוגמים הרבה, חס ושלום, אזי אינם יכולין להתתקן, אדרבא, גורמים פגם גם להמחין של ארץ ישראל, ואזי גם המחין של ארץ ישראל אינם יכולים להשוות עצמן, כי נפגמו, חס ושלום, על ידי המחין הפגומים של חוץ לארץ, שנפלו לתוכם כנ"ל. וזהו בחינת המחלקת שיש בארץ ישראל גם כן:

וכלל הדברים - כי כל הנבראים וכל ההולדות, כלם הם רק בשביל התגלות כבודו יתברך. ועקר ההולדה - על ידי הצדקה, שעל ידה נעשה כלי לקבל מנעם העליון, שעל ידי זה נעשה ההולדה, ועל ידי זה נתגלה ונתגדל כבודו יתברך כנ"ל. וזה אותיות תרומה הם סופי תבות: לחזו'ת בנע'ם ה' ולבק'ר בהיכל'ו (תהלים כ"ז), כי תרומה, הינו צדקה שהיא נדיבות לב, בחינת: "מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי", על ידה נעשה כלי לקבל מנעם ה', שעל ידי זה נמשך התגלות כבודו יתברך, שהוא בחינת: "ובהיכלו כלו אמר כבוד". וזהו: "לחזות בנעם ה' ולבקר בהיכלו" - סופי תבות: תרומה כנ"ל. וזה בחינת השירה, בחינת (שמואל ב כ"ג): "נעים זמרות ישראל" (ולא גלה יותר):

אשרי הזוכה להרגיש נעימות התורה. כי יש נעימות בתורה, וזהו העקר, לזכות להרגיש הנעימות שיש בהתורה:

("דרכיה דרכי נעם וכל נתיבתיה שלום" (משלי ג) נראה לי):

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף