לב שמח/עשה/א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לב שמח ‏ עשה א

כתב הרמב"ם ז"ל המצוה הראשונה שנצטוינו באמונת האלהות וכו' ע"כ. והוא ז"ל בזה חולק על בה"ג שלא מנה לזו בכלל מ"ע והרמב"ן נתן טעם לו שאין להביא במנין התרי"ג אלא מה שהן מצותיו או גזרותיו ית' לעשות או שלא לעשות אבל האמונה באלהות הוא העיקר והשרש שממנו נולדו המצות ואין להכניסו במנינן. והראב"ע בפ' ואתחנן מסכים ג"כ אל הדעת הזה שכתב דבור אנכי ה' אינו מעשרה כי הוא המצוה. ובפ' יתרו כתב דבור אנכי הוא השרש והוא כנגד העצם הנושא את תשעת המקרים וכדמות האחד במספר העשרה ע"כ. פי' כמו שהאחד הוא מהעשרה ואינו נספר עמהם כי הוא יסוד המספר כן דבור אנכי הוא היסוד ואינו מן המנין והרמב"ן הביא ראיה לבה"ג ממאמר המכילתא לא יהיה לך אלהים אחרים וכו' כשם שקבלתם מלכותי קבלו גזרותי כו' ע"כ. הנה עשו קבלת המלכות ענין בפני עצמו והמצות הנגזרות מאתו יתברך ענין אחר עכ"ל. כלומר וזה ודאי כדעת בה"ג שלא מנה אנכי למצוה. אבל אח"כ בהשגותיו למל"ת חזר והסכים למנותה מצוה כדעת הרמב"ם והביא עוד שם המאמר הזה עצמו וכתב אחריו ביארנו פעמים הרבה כי דבור אנכי הוא קבלת מלכותו כלומר האמונה באלהות ואמרם שקבלתם עליכם במצרים הוא לומר שכבר האמינו באלהותו במצרים מאמרו ויאמן העם ויאמינו בה' והאמונה ההיא הזכירו עתה וקבלו אותה עליהם ואמרו הן כו' א"כ דבר ברור הוא שדבור ראשון ראוי למנותו אחד והוא המצוה להאמין בעיקר עכ"ל. והנראה ממנו שבזה חזר ממה שטען תחלה שהאמונה באלהות הוא העיקר ואין להכניסו במנין המצות שהן מסובבות מהעיקר ותירץ לזה עכשיו באומרו שהמצוה עצמה זו היא להאמין בעיקר עצמו, ולא יעלם מה שהקשה עליו כי הוא הביא למעלה המאמר הזה לראיה על בה"ג וכן הוא ודאי שפשוטו של מאמר מסייע ליה לבה"ג ולשונו כשם שקבלתם מלכותי קבלו גזרותי כוונתו שלא זכרו בו הצווי אלא על הגזרות לא על האלהות שהוא השרש אל הגזרות כי לא אמרו קבלו אלהותי וקבלו גזרותי אלא קבלו גזרותי בלבד, וא"כ דברו זה של הרמב"ן האחרון לכאורה לא יערב לחך ומ"מ אנכי אערבנ"ו לקמן בעז"ה:

ותחלה אומר שהראיה שהביא הרמב"ם ממאמר אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמעום דוחה אותה הרמב"ן באומרו שהכונה באותו מאמר הוא שיש בדבור לא יהיה לך שתי מצות ישלימו לתרי"ג והם לא יהיה לך ולא תעשה לך ענין אחד והוא המניעה בצלמים, לא תשתחוה להם ולא תעבדם מצוה אחרת והיא המניעה בע"ז, כי עד כאן הדברות מפי הגבורה מובנות לכלם כאשר הם בלשון מדבר בעדו אנכי ה' על פני כו' ושאר הדברות בלשון נביא מתרגם ביניהם ע"כ. וכיוצא בו כתב הרב חסדאי בהקדמת אור ה' שלו לא היתה הכונה באמרם אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמעום שיהיה כל אחת מצוה אבל למה ששניהם ישתתפו בלשון מדבר בעדו כו' ע"כ. ובמחילה מכבוד גדולת חכמת שניהם הנה לפי דבריהם על הדבור כלו עד הסוף היתה כונת המאמר שמפי הגבורה שמעוהו ובפירוש כתב הרב חסדאי אמנם אנכי ולא יהיה לך הוא כולל כל הדבור הנמשך עד לאוהבי ולשומרי מצותי ע"כ. וא"כ קשה למה זכרו אלו השני פסוקים לבדם אנכי ולא יהיה לך כו' ולא שאר הפסוקים שיש בדבור עצמו בפרט לא תשתחוה להם כי הוא אחד מהמשלימים המנין לפי דבריו והיה להם להזכירו. ואם יאמר שזכרו השנים הראשונים לרמז ההתחלה ורצונם גם על השאר שאחריהם וזו היתה כוונת הרב חסדאי באומרו כולל כל הדבור הנמשך כו' א"כ גם לא יהיה לך למה הזכירוהו ולא היה להם להזכיר אלא אנכי לבדו שהוא ההתחלה הגמורה ויהיה הוא לבדו רמז על הדבור כולו. והלשון ההגון יותר היה שיאמרו בפירוש אנכי עד ולשומרי מצותי מפי הגבורה שמעוהו, אבל באומרם אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה נראה שבדיוק מכוונין אל שני אלו בלבד והעיקר הוא לתרץ מה שהקשו שם דתורה תרי"א הוו כלומר וחסרים שנים ממנין התרי"ג והיה התירוץ ששנים אלו החסרים הנה הנם אנכי ולא יהיה לך שמפי הגבורה שמעום וכאילו אמרו שתי מצות אשר באלו השני פסוקים מפי הגבורה שמעום ובם הוא שלם מנין התרי"ג ולא יכול איש להכחיש שמהלשון הזה להרמב"ם ראיה ראויה כשתובן על בוריה. ועוד לי לאורי ראיה אחרת גמורה והגונה, לית נגר ובר נגר די יפרקינה, ממאי דאיתא בפסיקתא רבתא עשרה דברים ניתנו כנגד עשרה מאמרות אנכי כנגד יהי אור וכן הוא אומר והיה לך ה' לאור עולם לא יהיה לך כנגד מאמר שני יהי רקיע כו', הא קמן בהדיא אמרו אנכי כנגד יהי אור שהוא המאמר הראשון ובהדיא אמרו עוד לא יהיה לך כנגד מאמר שני וא"כ היא מצוה שניה וממילא אנכי ה' היא המצוה הראשונה כנגד מאמר ראשון כנזכר, וזו להרמב"ם ראיה שאין עליה תשובה:

כתב עוד הרמב"ן שם בהשגותיו על מל"ת וז"ל הנה לדברי הרב בפ' לא יהיה לך אלהים אחרים ארבע מצות, מניעה מהאמין האלהות לזולתו, ומניעה מעשיית צלמים אע"פ שלא עבדם והיא למלקות, ומניעה מהשתחוות לכל ע"ז, ומניעה מכל עבודה כדרכה. וכבר ביארו החכמים ששמעו מפי משה מצות מנין תור"ה בגימטריא ושתי המצות ששמעו מפי הגבורה השלימו תרי"ג והרב כותב זה כמה פעמים ואינו נזכר. ועוד הרי הסכימה דעתו שדבור אנכי מ"ע וא"כ נמצאו מפי משה תר"ח ומפי הגבורה חמש, וזה טעות מפורסם עכ"ל:

וכל הרואה או שומע ימלא פיו תמיהת"ו על הרמב"ן שהוא טועה פושע או שוכח ואינו נזכר אפי' מדברי עצמו ע"פ מה שהוא הרמב"ן מפרש במאמר אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה כו' שכוונו על הדבור כלו שלכך הקשה דמאחר שלדעת הרב יש ה' באותו דבור א"כ חמש הן ששמעו מפי הגבורה כו', וזה ודאי תימה שיהיה מקשה על הרמב"ם עם הפירוש שהוא הרמב"ן מפרש במאמר כי הרמב"ם לא יפרש זה המאמר על הדבור כולו ולא יעשה עיקר מהיות כללות הדבור בלשון מדבר בעדו כמו שהרמב"ן מפרש כנזכר לעיל ולא אמר שכוונו באנכי ולא יהיה לך אלא על שתי המצות הנכללות באלו השני כתובים שזכרום בשם אנכי ולא יהיה לך לא על המצות שבשאר הפסוקים וכבר ביאר הוא ז"ל בפ' ל"ג מהשני מהמורה טעם או פירוש במאמר מפי הגבורה שמעום וז"ל, יש להם מאמר כתוב בהרבה מדרשות גם בתלמוד וה"א אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמעום רוצים בזה שהם הגיעו אליהם כמו שהגיעו למרע"ה ולא היה מרע"ה מגיעם אליהם וזה ששני אלו השרשים ר"ל מציאות האל והיותו אחד אמנם יושג בעיון האנושי וכל שיודע במופת משפט הנביא בו ומשפט כל מי שידעהו שוה עכ"ל:

והרשב"ץ בפירושו לאזהרות קראו זוהר הרקיע כתב שמצא סמך לדברי בה"ג שדבור אנכי אינו מצוה ממה שאמרו בהוריות דרך חקירה בפ' כי תשגו מנ"ל דבע"ז משתעי קרא דבי רבי ישמעאל תנא למן היום אשר צוה ה' והלאה לדורותיכם איזו היא מצוה שנאמר בתחלה הוי אומר זו ע"ז והקשו על זה והאמר מר עשר מצות נצטוו ישראל במרה אלא מחוורתא כדשניין מעיקרא ואילו היה דבור אנכי נמנה מתרי"ג לא היה הדבור בע"ז מצוה שנאמר בתחלה עכ"ל. וכונתו מבוארת דלא יהיה לך אלהים אחרים על פני היא אזהרה מע"ז ואמרו עליה שהיא המצוה שנאמר בתחלה א"כ דבור אנכי שהוא קודם לא יהיה לך אינו מצוה שאם היתה מצוה היא אשר נאמרה בתחלה ולא ע"ז. ואין זו קושיא כלל כי אנכי ולא יהיה לך שתיהן גם יחד הרחקה הן מן ע"ז והענין בהן אנכי אלוה ולא אחר אין הבדל ביניהן אלא שזו מצות עשה להאמין שהוא האלוה וזו מל"ת שלא לתת האלהות לאחר עמו וצדקו א"כ במ"ש שהע"ז היא המצוה שנאמר בתחלה אף אם כוונו על אנכי שהוא דבור ראשון ומצוה ראשונה כדעת הרב ויפה כיון זה הדבר כאשר הוא כן עלה על דעתי וגם העליתיו על ספר ואח"כ נזדמן לי מ"ש רש"י שם בגמרא שנאמרה בתחלה הוי אומר זו ע"ז דכתיב בתחלת עשרת הדברות אנכי ולא יהיה לך דהיינו ע"ז עכ"ל, ראו עיני ושמח לבי ומחזיקנא טיבותא לשכלי הדל כי לא יחדל מהשכיל דבר גדול אשר דברו הנביא אבי המפרשים רש"י ז"ל כי נראה לי שזה שהוא ז"ל אומר דהיינו עבודה זרה, אתרוייהו שזכר אנכי ולא יהיה לך קאי וכיון לומר שאלו השני כתובים הבאים כאחד היינו ע"ז והוא מה שכתבתי ודוק:

ומ"מ לנו יש לדעת שאם אנכי היא מצוה היתה ראויה לבא בדרך צווי דע או שמע שאנכי ה' וכיוצא מלשון שיהיה בו הוראה למצוה כשאר כל מצות עשה זכור את יום השבת כבד את אביך כו' וזולתן אחרות רבות בתורה. אבל לשון זה דאנכי כו' אינו לשון צווי אלא לשון הודעה וספור וזאת היתה טענה לקצת החולקים שאמרו שזה הפסוק הקדמה אל עשרת הדברות כלומר אנכי ה' שהיטבתי עמך והוצאתיך וכו' ולכך ראוי לך שתשמע לדברי ותקבל מצותי שהן לא יהיה לך כו' והנמשכות. ואני אומר שאם זו הודעה היא אינה צריכה לגופה במקום הזה כי כבר נאמרה להם מפי ה' על ידי משה במקום הראוי לה שהוא כאשר צוה לומר שרוצה הוא יתברך לתת להם תורה ומצות כדכתיב ומשה עלה אל האלהים ויקרא אליו ה' כו' כה תאמר כו' אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים כו' וכל הענין עד ויבא משה ויקרא לזקני העם וישם לפניהם את כל הדברים כו' ואם כן עתה למה יחזור השי"ת עוד ויודיעם מה שכבר הודיעם בתחלה. אלא ודאי כאן אינו הודעה אלא מצוה מכלל עשרת הדברים וכן הוא אומר ויגד לכם את בריתו עשרת הדברים, שזה הורה שלא היה כאן שום הודעה והגדה זולת עשרת הדברים והן הם לבדם אשר נכתבו על לוחות האבן וכמה שאמר בסופן בפ' ואתחנן את הדברים האלה דבר ה' ויכתבם על שני לוחות אבנים, והשכל גוזר שלא יכתוב על הלוחות שום דבר אחר חוץ מהמצות ואם כן אנכי ה' שהוא הראשון מהכתוב שם מצוה היא ג"כ. ומה שלא בא בלשון צווי אינה טענה כי יש לנו כיוצא בו החדש הזה לכם ראש חדשים שגם בו אין הלשון מורה על הצווי ומנאן הרמב"ם במ"ע קנ"ז לקדש חדשים כו' וכן מנאוהו כל מוני המצות והרמב"ן עצמו עמהם, במכילתא שנינו החדש הזה לכם רבי ישמעאל אומר משה הראה את החדש לישראל ואמר להם כזה ראה וקדש כו', א"כ צווי הוא ובא בלשון הודעה משום שמאליו הדבר נשמע שאינו עושה להם הודעה זו אלא כדי שיקבעוהו עליהם לראש חדשים ויקדשוהו כן הדבר הזה דאנכי ה' שמשמעותו ספור והודעה ובמקום הזה היא עצמה המצוה כי על מה שוא מודיע להם זה אם לא שרוצה לומר לצוות שיהיה כן גם עתה מקובל עליהם וזו היא מ"ע, ואל ימרדו בו להמירו באחר וזו מצות ל"ת דלא יהיה לך. ונ"ל שזו ג"כ היתה כונת הרמב"ן שאחרי שהקשה להרמב"ם ממאמר דקבלתם מלכותי קבלו גזרותי חזר וסייעו מהמאמר עצמו ונראין דבריו כסתורין כמו שכתבתי לעיל. ואין כאן סתירה כי רצה לומר עתה כי אף שכן הוא כמו שכתב ראשונה שהכתוב הזה הודעה שקבלו מלכותו במצרים מכל מקום הענין מובן מאליו שיש בתוך ההודעה הזו צווי כאומר כמו שקבלתם שם אלהותי החזיקו בקבלה זו ואל תרפו ממנה, וזו שכתב הרמב"ן ואמנם שקבלתם עליכם במצרים הוא לומר שכבר האמינו באלהות במצרים כו', כלומר דודאי לכך הזכיר עתה להם מה שהאמינו במצרים כדי לצוותם שיהיה גם עתה קיימים באותה אמונה דוק:

· מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.