לב שמח/לא תעשה/קצד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לב שמח ‏ לא תעשה קצד

כתב הרב ז"ל מצוה קצ"ד הזהירנו מלשתות יין נסך וזה לא בא בכתוב בביאור אבל אמר בע"ז ישתו יין נסיכם מה זבח אסור אף יין אסור ואתה יודע שאסור בהנאה ולוקין עליו כמו שנתפרסם בתלמוד ע"כ. והרמב"ן בסוף השגותיו על זה כתב אני לא ידעתי מקום המלקות על זה ולא ראיתיו עד הנה לא בבבלי ולא בירושלמי עכ"ל:

הבין הוא ז"ל שזה שכותב הרב ז"ל נתפרסם בתלמוד איין נסך קאי ולכך מצא מקום לטעון עליו שאין זכרון למלקות זה בכל שני התלמודים. ואחרי בקשת המחילה אני אומר דאזבח דלעיל קאי שלפי שאמר מה זבח אסור כתב עוד שזה האיסור של זבח הוא בהנאה ושלוקין עליו, וכן כתב ריש פ"ז מהל' ע"ז ע"ז משמשיה ותקרובת שלה אסור בהנאה כו' ובמאמרו זה הקצר סי' כ"ה כתב שזה נתבאר במס' מכות, ועל זה הביאור דמס' מכות הוא שכתב כאן שנתפרסם בתלמוד וכוונתו דיין איתקש בקרא לזבח דכתיב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם וכיון שהזבח נתבאר בתלמוד שהוא אסור בהנאה ולוקין עליו מאליו הוא דאף היין שהוקש אליו כן. וזה אמר אותו הרב מדעתו דמלתא דמשתמעא ממילא היא כדאמרן, וא"כ מה שטען הרמב"ן שלא ראהו לא בבבלי ולא בירושלמי אינה טענה כלל, וברור מאד אצלי שזו היתה כוונת הרב והתימה ממי שהשיאו לדבר אחר והקשה עליו:

עוד כתב הרב והראיה על היות יין נסך אסור ואיסורו מדאורייתא וימנה ממצות לא תעשה אמרם בע"ז ר' יוחנן ור"ל דאמרי תרוייהו כל איסורין שבתורה בין במינן ובין שלא במינן בנ"ט חוץ מטבל ויין נסך דבמינן במשהו ושלא במינן בנ"ט וזו ראיה ברורה שיין נסך מאיסורי תורה עכ"ל. וכתב עליו הרמב"ן לא הבנתי בירור הראיה הזאת שהרי אפילו סתם יינם במשהו ומאמרם זה חוץ מטבל ויין נסך יכלול אף סתם יינן אע"פ שאמר בו בביאור שהוא מדבריהם וכמה פעמים בגמ' קורין סתם יינם לבדו יין נסך כו' וברוב המקומות לשון יין נסך כולל המתנסך לע"ז וסתם יינם וכך שנויה בתוספתא קדח במניקת ונפלה טפה כל שהוא אסורה מפני שטפה של יין נסך אסורה ואוסרת בכל שהוא וכן כתב הרב עצמו בחבורו הגדול עכ"ל:

ושתי תשובות גמורות בדבר. חדא דטבל ויין נסך מיתנו בהדי הדדי ומטבל דבדאורייתא עסקינן וש"מ ליין נסך נמי דבאיסורא דאורייתא מיירי וכיוצא בזה רגילינן למימר יגיד עליו רעו כו'. ועוד אחרת וגדולה היא לי שהוא בונה טענתו זאת על מה שהבין מהרב שראיתו ומה שהוא מכריח שי"נ איסור ש"ת הוא ממה שהזכירו בו שאיסורו במשהו ועל זה טען שגם סתם יינן במשהו. ולפי דעתי ראיית הרב אינה אלא מראשית המאמר שאמרו כל איסורין שבתורה בנ"ט, דממילא משמע דסיפא שאמרו חוץ מטבל דאיסורן במשהו ויין אינהו נמי אאיסורין שבתורה גופייהו דרישא קיימי וה"ק חוץ מאלו דאיסורין של תורה נמי הן ואיסורן במשהו כו' ואל זה הוא שכיון הרמב"ם במ"ש וזו ראיה ברורה שי"נ מאיסורי תורה, כלומר ממה שהתחילו בהם ואמרו כל איסורין שבתורה כו' וסיימו חוץ מטבל וי"נ דסתם יינם מבואר מעצמו דמאיסורין דרבנן ומגזרותיהם הוא א"כ על י"נ גמור הוא שאמרו איסורין של תורה, וזו ראיה ברורה ומובנת לכל מבלי שום דחייה והתימה מהרמב"ן שכתב לא הבנתי ביאור הראיה ודחאה בקש:

כתב הרב עוד ובספרי ג"כ כשהתבאר תואר התפשט ישראל בשטים לזנות את בנות מואב אמרו והוא היה נכנס והנוד מלא יין אצלה מיין העמונים ועדיין לא נאסר יין של עכו"ם לישראל אמרה לו רצונך שתשתה כו' הנה מאומרם ועדיין לא נאסר יינן של עכו"ם יש ראיה שאחר זה נאסר בלי ספק ע"כ. והרמב"ן כתב זה ודאי טעות לפי שעל סתם יינן נאמרו הדברים שהיין המונח אצלם מיין העמוני סתם יינם היה לא יין שנתנסך ממש לע"ז ולפיכך קראוהו יין של עכו"ם ובתחלה לא היו מפתות בשתיה אלא בדברים המותרים והמורגלים להם שאין בהם שמץ ע"ז ואיסור שלא היה שומע עד שהיה היין בוער בם ולוקח לבם לזנות ולפיכך הוצרכו לומר ועדיין לא נאסר עכ"ל:

ועמל הוא בעיני זה שאומר טעות על דבר אמת שפשט הענין והלשון מורה עליו כי אף שהרמב"ן בתר שמא גריר דממה שקראוהו יין של עכו"ם מכריח כי לא יין שנתנסך ממש לע"ז היה אלא סתם יינן אדרבה איפכא מסתברא מן הלשון שיין של עכו"ם משמעותו הפשוט יין שבהחלט הוא של עכו"ם והוא אשר ודאי נתנסך לע"ז ואף שהוא ז"ל אומר שכמה פעמים בגמ' קורין סתם יינם לבדו י"נ אפשר דלישנא דיין של עכו"ם עדיף טפי ומשתמע שפיר יין גמור של עכו"ם ממש שנסכוהו ולפחות לא יבצר מהיותו הוא שם כולל לשניהם גם יחד ליין גמור ולסתם יינם ולא יהיה זה קשה יותר מרוב המקומות שנאמר בהם בפירוש י"נ וכללו בו גם סתם יינם, כמו שהוא עצמו כתב לעיל, ועוד שזה שכתב ובתחלה לא היו מפתות בשתיה אלא בדברים המותרים וחתם שלפיכך הוצרכו לומר ועדיין לא נאסר ע"כ, אין זה מחייב שאותו המותר שהיו מפתות אותם בו היה סתם יינם ולא י"נ כי גם י"נ עצמו לא היה אז להם בו איסור אפילו לשתיה עד ששמעו ישתו יין נסיכם כו', ואף שכתב הרמב"ן ואם יאמר מפני שהיקש ישתו יין נסיכם הוא אחרי כן בשירת האזינו זה דבר שאינו ראוי לשמעו ע"כ. הרב ז"ל הוא ישמעהו וישמעו ולא ההיקש בלבד לאסור בהנאה הוא שלא היה להם עד ישתו יין נסיכם אלא אף האיסור בשתיה לדעתו לא היה להם כל שלא שמעו מפ' זה דישתו יין נסיכם והרב לדרכו הוא הולך שאינו מונה אזהרה דשתיה אלא מפ' זה כנזכר לעיל. ומה שהוא הרמב"ן כותב עוד במדרש תנחומא ביארו עוד זה ואמרו אין אתם רוצים לאכל מזבחותינו ומבשולנו הרי לכם עגלים ותרנגולים שחטו כמצותכם ואכלו מיד משקהו היין ובוער בו השטן והיה נשטה אחריה ואם יתפרש ביין נסוך ממש יהיה הפך דברי הרב כי משם ראיה שאין איסורו מן התורה כי כולה כללותיה ופרטותיה נאמרו למשה בסיני, ומזה בא לו עוד מה שכתב שאין ראוי לשמוע אל הרב כו', אין כל זה כלום והרב יאמר כי אף שכן האמת שכללותיה ופרטותיה נאמרו למ"מ זו לא פירש הוא לישראל עד עתה בשירה הנזכרת ואין זו לבדה כן בתורה כי יש אחרות כמוה ששמען משה בסיני ולא אמרן לישראל עד שנראה לו הזמן לאמרן וזה מבואר:

כתב עוד בראשון של חולין אמרו כן על יהושפט שהיה נהנה מסעודת אחאב הכי השתא בשלמא שתיה סתם יינם הוא ועדיין לא נאסר ס"י של נכרים כו' ע"כ. ובמחילה זו ראיה לסתור כי שם בפירוש אמרו ועדיין לא נאסר ס"י אבל הכא בספרי אמרו ועדיין לא נאסר יינם של נכרים ובמשמעות זה הלשון יש י"נ גמור של עכו"ם כנ"ל ממה שלא אמרו בפירוש סתם יינם כמ"ש בחולין וכן בכמה מקומות בתלמוד כל יין שהוא ספק אם נתנסך כו' מכנין אותו בשם ס"י של נכרים כו'. ועוד כתב וכך הזכירו בפר"א שעל המעשה הזה התחילו באיסור סתם יינם שאמרו עמד פנחס והחרים על ישראל בסוד שם המפורש כו' שלא ישתה אדם מישראל מיינם של נכרים כו' ועם כל זה לא פשט איסורו בכל ישראל עד שבא דניאל וגזר ותלמידי שמאי והלל השלימו איסורו בשתיה ובהנאה ביין שנתנסך ממש עכ"ל. וגם זו אצלי ראיה לסתור שאם מה שהחרים פנחס היה על איסור סתם יינם היאך לא בא ממנו רמז בתלמוד כמו שהזכירו לדניאל ותלמידי שמאי והלל, ועוד היאך יקובל אל השכל שגזרת דניאל והתלמידים באיסור ס"י נתפשטה בישראל ולא מה שהחרים פנחס בסוד שם המפורש ובכתב שנכתב על הלוחות בחרם ב"ד העליון ובחרם ב"ד התחתון כו' כנזכר שם אתמהא, ועוד כי שם בפר"א מסיים שכל יינם של נכרים לע"ז ולזנות שהם לוקחין ראשית תירושם לע"ז כו', וידעתי שהרמב"ן יפרש כל זה על ס"י שרצונו לומר דסתם היין שלהם הוא לע"ז כו' אי"ל שהכונה היא שכל יינם הוא ממש מנוסך מהם בפירוש לע"ז, יורה על זה אמרם ראשית תירושם לע"ז, וכן נראה לדעת הרב שכיון שעדיין לא פירש משה לישראל איסור יין שנתנסך ממש לע"ז ראה פנחס להחרים בו משום מעשה שהיה ולכך לא הוזכר בגמ' בשום מקום חרמו של פנחס כי על ס"י לא היה ולי"נ גמור לא הוצרך כי אח"כ אסרו משה בפירוש בתורה באומרו ישתו יין נסיכם:

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.