לב שמח/לא תעשה/עא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לב שמח ‏ לא תעשה עא

כתב הרב ע"א הזהיר בעל מום עובר שלא לעבוד כל זמן שהמום בו כו' וה"א כי כל איש אשר בו מום לא יקרב ולשון ספרי איש מזרעך אשר יהיה בו מום אין לי אלא מום קבוע מום עובר מנין ת"ל כי כל איש אשר בו מום לא יקרב ע"כ. והרמב"ן כתב אני אומר שהמניעה הזו עם הקודמת לה מל"ת אחת והיא שמנעו הכתובים כל בעל מום מן העבודה וביארו שכל המומין במניעה הזאת ושניהם יחד להשלים הדין בענין הזה ואם כדעתו זאת ימנה עוד מניעות רבות בזה שכך אמרו עוד בספרא אשר יהיה בו מום אין לי אלא שיהיה בו מום לאחר הדבור בזיבה ונגעים לפני הדבור מנין תלמוד לומר אשר בו מום אבל הכל לתשלום הענין עכ"ל:

ובאמת דבריו בזה של טעם הן ומכל מקום הברייתא דספרי כפשטה הולכת על דרך הרב דמום עובר קא מפיק ליה מקרא אחרינא דהיינו כל אשר בו מום קבוע אפקוה מקרא קמא דאשר יהיה בו מום א"כ תרי לאוי נינהו, ועם זה בטלה טענתו של הרמב"ן שטען שא"כ ימנה ג"כ מניעה אחרת שאמרו שם מלפני הדבור אינה קושיא דהתם לפני הדבור ואחר הדבור תרוייהו מחד קרא מפקי להו דהיינו איש מזרעך אשר יהיה בו מום כו' אבל הכא מום קבוע אפקוה מקרא קמא ומום עובר אפקוה מקרא דבתריה כל אשר בו מום כו' ומינה משמע שהיא אזהרה לעצמה ולאו נפרד, ונראה דמלת כל דכתיבא בהאי קרא קא דייקי דלרבויי אתא כל איש אשר הוא כל מום מ"מ בין בעל מום קבוע בין בעל מום עובר ושמא מסרסי ליה לקרא כאילו כתב איש אשר בו בעל מום דלישנא דכל מום ודאי רבויא הוא דכל מין מום משמע ואפילו עובר. זה כתבתי ראשונה ע"פ הנסחא אשר לפנינו דספרא היה בו מום לפני הדבור מנין ת"ל אשר יהיה בו מום, ואח"כ דקדקתי שהרמב"ן כותב פה מלשון ספרא אין לי אלא שהיה בו מום לאחר הדבור כזיבה ונגעים היה בו מום לפני הדבור מנין ת"ל אשר בו מום, ובלשון הזה עצמו כתובה בילקוט, כי הנסחא אשר בספרינו היה בו מום לפני הדבור מנין ת"ל אשר יהיה בו מום משובשת לפי דעתי דאדרבה מאשר יהיה משמע לעתיד כמו בזיבה ונגעים. ובעל קרבן אהרן הביא בזה משם רבינו הלל דבר אין לו שחר כלל וגם הוא פירש פירוש שאין לו תבלין יע"ש, אבל נסחת הרמב"ן והילקוט נכונה דדרשי לפני הדבור מקרא אחרינא דלא כתיב ביה יהיה אלא אשר בו מום דמשמע אשר בו מ"מ ואפי' מלפני הדבור ולפי נסחא זו קושית הרמב"ן קושיא דההוא נמי דלפני הדבור מקרא אחרינא מפקי ליה כמו מום עובר וה"ל להרמב"ם למימנייה נמי למצות בפני עצמה:

· מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.