לב חיים/ג/קמד
|
< הקודם · הבא > |
נשאלתי ביום שמחת תורה כשהיו מרקדין לפני הספר־תורה, מרוב שמחתם קרע אחד בגדו של חברו ושואל ממנו שישלם לו מה שהזיק, אי חייב לשלם או לאו:
תשובה עיין להתוס' בסוכה דף מ"ה ע"א על מ"ש במשנה מיד התינוקות שומטין את לולביהן ואוכלין אתרוגיהם, כתבו וז"ל לולבי התינוקות שומטין הגדולים מידם ואוכלין אתרוגיהם של תינוקות ואין בדבר גזל ולא משום דרכי שלום אלא שכך נהגו בו מחמת שמחה, כך פירש בקונטרס. ויש ללמוד מכאן לאותן בחורים שרוכבין בסוסים לקראת חתן ונלחמים זה עם זה וקורעין בגדו של חברו או מקלקל לו סוסו שהם פטורין שכך נהגו מחמת שמחת חתן עכ"ל וכ"פ הרא"ש והאגודה והמרדכי סוף פרק הישן והביאו מור"ם בחושן משפט סימן שע"ח יע"ש וה"ה לענין נדון דנן בשמחת תורה דאם בלא מתכוין עשאו לשמחת התורה פטור דומיא דשמחת חתן וכלה. ועיין למור"ם באורח חיים סימן תרנ"ה ס"ב משם תרומת הדשן שאם הזיק אחד את חברו מחמת שמחת פורים פטור מלשלם ועמ"ש הכנסת־הגדולה ז"ל בחושן משפט סימן שע"ח הגהות־טור אות י"ב משם תשובת הרא"ש כלל ק"א סימן ה' ומהרש"ל בבבא קמא פ"ה סימן י"א וכו' ועיין לרב רחימאי הרב כמהרא"ן אשכנזי נר"ו בספר נחמד למראה ח"ב בסוכה פ"ד ה"ד דקע"ב ע"ד יע"ש.
אלא דהם ז"ל כתבו דאם נראה לבית דין לגדר וסייג לחייבו שישלם חייב לשלם. ואנכי אומר דאם נראה לבית דין כי המזיק אמיד והניזוק עני יש לחייבו מתורת צדקה וזה הוי מכלל כבוד התורה שמשלם הנזק שעשה לכבוד התורה ויקח מוסר משמחת הוללות וסכלות שעושה אחד לחברו להזיקו או להלבינו בהשלכת הכובע שבראשו לים וכדומה ונותנין לו דינר זהב כ"ש הכא לכבוד התורה דראוי לחייבו למזיק שישלם לניזק משום גדר וסייג: