לבני בנימין/ה
|
< הקודם · הבא > |
בפסחים (דף מ"ג ב') אמר ר' אבהו אמר ר' יוחנן כל איסורים שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור חוץ מאיסורי נזיר שהרי אמרה תורה משרת וזעירי אמר אף שאור בל תקטירו. והקשה בש"ס כמאן כר' אליעזר דדריש כל. אם כן חמץ בפסח נמי וכו' וראיתי שנחקשו המפרשים בפירוש דברי התוס' ד"ה חוץ מאיסורי נזיר, שהקשו הא להלן בסוגיא אמרינן דבחטאת ג"כ היתר מצטרף לאיסור לר' יוחנן. ותירצו דבקדשים לא קמיירי. והקשו המפרשים דאם כן מאי אמרינן וזעירי אמר אף שאור בל תקטירו, הא גם ר' יוחנן אפשר דס"ל שאור בל תקטירו דבקדשים לא קמיירי:
ולדעתינו נראה לפרש דברי התוס' כך, דבאמת צריכין להבין מימרא דר' יוחנן דלהלן מביא הש"ס מחלוקת ר' עקיבא ורבנן, דלרבנן משרת לטעם כעיקר, ור' יוחנן דאמר כר' עקיבא. ואם כן למה לא אמר ר' יוחנן כפשוטו הלכה כר' עקיבא. [וכה"ג מקשה הש"ס בכמה דוכתי (יבמות צא.; ב"ב קלג.) גנבא גנובי למה לך] והדבר פשוט דכוונת ר' יוחנן משום דלהלן אמרי' דרבנן דדרשי משרת לטעם כעיקר ומכאן אתה דן לכל איסורים שבתורה והקשה רב אחא דמדרבנן נשמע לר' עקיבא לדון לכל איסורין שבתורה ותירץ רב אשי משום דהוה חטאת ונזיר שני כתובין הבאים כאחד ואין מלמדין, וזהו עיקר חידושו של ר' יוחנן וכן נמי משמעות לשונו כל איסורין שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור זהו עיקר החידוש אשר בכל איסורין שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור. חוץ מאיסורי נזיר שהרי נאמר משרת. והוא דלא נימא דילפינן מיניה לכל איסורין כמו לרבנן. וחידש לנו דהיתר מצטרף לאיסור לא אמרינן בכל איסורין. דלרבנן הא לא דרשי להיתר מצטרף לאיסור רק לטעם כעיקר. ולר"ע דדריש אבל אין למדין ממנו משום דהוה שני כתובים:
והנה להלן (מה.) מפרש הש"ס דחטאת ונזיר הוה ב' כתובים. אף דאי כתיב חטאת לא הוה אתי נזיר מיניה. אבל אי כתיב נזיר הוה אתי חטאת מיניה דמה נזיר שיש היתר לאיסוריה כ"ש חטאת. ע"כ דהוה שני כתובים. והדבר פשוט אצלינו דגבי קדשים באמת בכל הקדשים היתר מצטרף לאיסור, דאף דהוה ב' כתובים הוא רק לענין חולין היינו דאם הדין של היתר מצטרף היה נוהג גם בחולין למה לי קרא בחטאת דהא היינו למדים מנזיר. ואם כן קרא בחטאת מגלה לנו דלא ניליף מנזיר. אבל איפכא ליכא למימר דמקרא דנזיר משמיענו דלא ניליף מחטאת. זה אינו דאף אם ניליף מחטאת עדיין אין נזיר מיותר דהא אמרינן חולין מקדשים לא ילפינן וא"כ אף אם ניליף מחטאת לקדשים עדיין אנו צריכין למשרת גבי נזיר ואין לנו שום הוכחה דלא ניליף קדשים מחטאת. רק חולין מנזיר לא ילפינן:
והשתא נראה לפרש כוונת התוס' דמקדשים לא קמיירי, הוא דעיקר כוונת ר' יוחנן לאשמעינן דלא ילפינן מנזיר לכל התורה. אבל מקדשים לא קמיירי דהתם בחטאת באמת ילפינן מיניה לכל הקדשים. ומיושב קושיית המפרשים בטוב דבאמת יותר יש לתמוה למה לא הקשו על זעירי גופיה הא מסקינן להלן בסוגיא דבחטאת כו"ע מודים דהיתר מצטרף לאיסור. וא"כ למה לא אמר זעירי חטאת דאיהו הא מיירי מקדשים בפירוש. אלא ודאי דמחטאת לא מיירי לא זה ולא זה. והוא דכוונת ר' יוחנן רק דלפי מאי דדרשינן משרת להיתר מצטרף לאיסור אין למדין ממנו לכל איסורין שבתורה. אבל לא היה לו להזכיר חטאת דבאמח למדין ממנו. ועל זה פליג זעירי דר' יוחנן לא קאמר רק ממשרת אין למדין אבל מחטאת למדין. וקאמר אף שאור בל תקטירו נמי היתר מצטרף לאיסור ואין למדין ממנו דכבר יש לנו בקדשים גופיה ב' כתובים. חטאת, ושאור. וזו היא מחלוקת של זעירי על ר' יוחנן והוא בכל הקדשים דלר' יוחנן בקדשים היתר מצטרף לאיסור ויליף מחטאת. ולזעירי כיון דיש לנו עוד פסוק בשאור בל תקטירו שוב גם בקדשים לא אמרינן. ועל כן גם זעירי לא היה צריך להזכיר חטאת דהא ר' יוחנן מודה בחטאת. והוא הוסיף רק שאור. ועל זה מקשה הש"ס דא"כ הוא כר' אליעזר דדריש כל, הו"ל לחלוק גם על חמץ וא"ש בע"ה: