כתר תורה (מסגרת השולחן)/א/ט
|
< הקודם · הבא > |
ט מצות עשה להשבית חמץ בארבעה עשר בניסן. שנאמר אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם:
(א) שנאמר אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם. מפי השמועה למדו שזה הראשון הוא י"ד בניסן:
(ב) והשבתה הוא. שיסיר חמץ הידוע לו מרשותו. ושאינו ידוע מבטלו בלבו. ויחשוב אותו כעפר. וישים בלבו שכל חמץ שברשותו הרי הוא כעפר וכדבר שאין בו צורך כלל (רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ב'. וכנוסחא הראשונה שהביא בכסף משנה. וכמו שכתב בספר מצות השם ומה שתמה הכסף משנה ובית יוסף סימן תל"א על זה. יש ליישב דאפילו אם נאמר דמן התורה מהני ביטול גם לחמץ ידוע. מכל מקום אי אפשר להורות ולדרוש כן. דעל פי רוב אינו מבטל חמץ הידוע בלב שלם בסתם אדם. ויש להעמיס זה בדברי הלחם משנה שם. וכדברי מהרז"ש דבסמוך):
(ג) ומדברי סופרים לחפש אחר החמץ במחבואות ובחורים ולבדוק ולהוציאו מכל גבולו ולבערו:
(ד) וכן מדברי סופרים שבודקין ומשביתין החמץ מתחלת ליל ארבעה עשר לאור הנר (רמב"ם ומצות השם):
(ה) וצריך לכוין בשעת הבדיקה והביעור והביטול לקיים מצות עשה אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם. כאשר צונו ה' אלהינו. וכן בבדיקה עצמה יכוין לקיים דברי רז"ל (ספר דרך פקודיך מצוה ט'). ויאמר כן בפירוש קודם עשיית המצוה כמו שכתבתי לשון האמירה בסידור דרך חיים דף ש"א עיין שם:
(ו) ומה שנוהגין למכור החמץ לנכרי קודם הפסח. צריך להיות מכירה גמורה. ולא הערמה. כי אינו בכלל הביטול כלל (פמ"ג באשל אברהם סוף סימן תמ"ח):
(ז) וכמו שכתב מהרז"ש שם בהקדמת השטר מכירה דמי שעולה על דעתו שמכירת חמץ הוא מדברי סופרים לפי המנהג שהכל מבטלין החמץ ואומרים כל חמירא כו'. שגגה היא בידו כי חמץ הנמכר אינו בכלל ביטול והפקר מאחר שדעתו עליו לחזור ולזכות בו אחר הפסח כמבואר בתשובת הרשב"א בשם ירושלמי וכ"פ הרמ"א בד"מ ובפר"ח. ולזאת אם המכירה אינה כדת עובר עליו בבל יראה ובל ימצא כו' עכ"ל:
(ח) וכבר ביארנו בסוף ספרי ישועות חכמה בקונטרס זר זהב שם כל דיני מכירת חמץ באריכות. בעזרת השם יתברך. על פי כמה רבנים עיין שם: