כתב יד חדושים על התורה (בראשית-ויקרא)/פרשת צו

כתב יד חדושים על התורה (בראשית-ויקרא) פרשת צו

• לפ' צו:

במדרש דבר אל בני ישראל וגו'. אמר ר' ברכי' אמר משה להקב"ה מכל שבעי' אומות שבראת בעולמך אי אתה מצוה אלא לישראל א"ל הקב"ה משום שקבלו מלכותי ואמרו נו"נ. יש לדקדק למה טען משה זה דוקא במצות הקרבנות ולא באחד משאר מצות - לתרץ נקדי' גמ' דב"ק עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוי' מה ראה ראה ששבעה מצות שקבלו ב"נ ולא קיימ' עמד ויתר וכו' ופריך א"כ יהא חוטא נשכר ומשני אע"פ שיקיימו אין מקבלין שכר ולא והא תני' אשר יעשה אות' האדם וחי בהם מלמד שאפי' גוי ועוסק בתורה ה"ה ככהן הגדול אלא שאי' מקבלי' שכר כמצווה ועושה רק כאינו מצווה - לפ"ז אי אמרי' שגוי' נקרא אדם קשה קושי' הגמ' וצ"ל תי' הגמ' ומוכח שגדול מצווה ועושה אבל אי אמרינן שגוי' לא נק' אדם לא קשה כלל מן הפסוק אשר יעשה אדם וחי בהם שלאו אגוי' קאי קרא ויכולי' לומר שגדול אינו מצווה ועושה - אית' בילקוט ראובני אדם כי יקריב מכם קרבן לרבות גרים וממעט גוי שאי' נק' אדם. ובזה יובן שעל כל המצות לא הי' קשה למשה למה שיצוה דוקא לישראל שהי' סובר גדול מצווה ועושה וא"כ הי' לטובת ישראל שיצוו להם דוקא אבל מכח קרבנות י"ל שגדול אינו מצווה ועושה כפי' הילקוט הנ"ל והי' קשה לו למשה למה דוקא לישראל ודו"ק:

• לפ' צו מהגאון מהור"ר א"ב דצ"ל:

בפסוק צו את בני ישראל וכו'. פי' רש"י אי' צו אלא לשון זירוז מיד ולדורות. וזו א"ל פי' כלל כמ"ל דאי' פלוגתא תרי אמוראי בהאי דאמרינן בגמ' עתידים [ש]יבטלו הקרבנות, חד אמר חוץ מעולה וחד אמר חוץ מתודה, וצ"ל דזה פלוגתא בהא קא מפלגי דאי' פלוגתא ח"א עולה בא בנדבה וח"א עולה בא על הרהור הלב. ואי' דלעתיד לא יהא הרהור הלב ומ"ד חוץ מעולה סבר עולה בא בנדבה. ואי' בזוהר אי' צו אלא ע"ז. ופי' [ב]ברכות שמואל דעלה בא על הרהור הלב, ובכל עבירות אינו צריכי' קרבן על הרהור רק על ע"ז, לכך צוה מהם שיקריבו עולה ומ"ד עולה בא בנדבה משום דילפינן ג"ש כתיב הכא צו וכתיב התם בפרה אדומה צו, וכתיב התם חקת עולם לדורתיכם מה התם לדורת אף הכא לדורת, לעתיד [ש]לא יהא הרהור לכך אמר עולה בא בנדבה. והשתא א"ש אי' צו אלא לשון זירוז אך קשה דילמא צו הוא ע"ז שעולה בא עלי' לכך פי' רש"י מיד ולדורות וע"כ קראי לא קאי מע"ז דהא לעתיד יבטל הרהור אלא ע"כ פי' הוא זירוז ודו"ק:

· מעבר לתחילת הדף