כתב יד חדושים על התורה (בראשית-ויקרא)/פרשת פקודי

כתב יד חדושים על התורה (בראשית-ויקרא) פרשת פקודי

• לפ' פקודי מהגאון מהרי"ק זצ"ל.

[שקלים פ"א ד]: אמר ר"י העיד בן בוכרא ביבנה כל כהן ששוקל אינו חוטא א"ל ר' יוחנן בן זכאי לא כי אלא כל כהן שאינו [שוקל] חוטא כו'. ופ' הר"ב: כל כהן שאינו שוקל חוטא, וקרא דכל העובר על הפקודים דריש לי' הכי כל העובר בים סוף דהיינו כהנים ולוי וישראלים שכולן עברו את הים על הפקודי', בין [אותן] שנמנו לבדן בין [אותן] שנמנו עם ישראל, יתן תרומת ה' אע"ג דבפרשת פקודי כתיב אלה פקודי כתיב וכסף פקודי העדה מאת ככר וגו' לשש מאות אלף ושלשת אלפי' וכו'. ההוא בתרומת אדנים הוא דכתיב, ובאותה תרומה לא הי' שבט לוי אבל בתרומה של קרבנות ציבור הוי בה כהני' לוי' וישראלים ע"כ.

והקשה אדמ"ו הנ"ל דהרב אינו מקשה כלום דרש"י ז"ל מפרש בפרשה שלפניו ונתתי אותו על עבודת אהל מועד לעדות, שנצטוו למנותם בתחלת נדבת משכן כו', וא"א לומר שהענין הזה הוא האמור בחומש הפקודים שהרי נאמר בו באחד לחודש השני, והמשכן הוקם בא' לחודש הראשון כו'. ומהמנין הזה נעשו אדנים כו', ואת"ל וכי אפשר שבשניהם היו ישראל שוי' וי"ו מאות אלף וג' אלפי' וה' מאות וגו' והלא בשתי שני' הי' ואפשר שלא הי' בשעת מנין הראשון בני י"ט שנים שלא נמנו ובשני' נעשו בני ך'.

תשובה לדבר אצל שני האנשי' בשנה א' נמנו, אבל למנין יציאת מצרים היו ב' שנים לפי שלמנין יציאת מצרים מונין מניסן כו' אבל שני האנשים מנוין למנין שנת עולם המתחילין מתשרי, נמצא ב' המנינים בשעה אחת המנין הא' בתשרי והשני באייר עכ"ל רש"י ודו"ק:

הנה ידוע דפליגי ר"א ור"י חד אמר בניסן נברא העולם וחד אמר בתשרי נברא העולם. וא"כ למ"ד בניסן נברא העולם התירוץ של רש"י אין לו מקום, והקושי' שלו במקומו עומד.

ואמר אדמ"ו הנ"ל דקושי' הרב תירוץ על קושי' רש"י דר' יוחנן דאמר כל כהן שאינו שוקל חוטא סבר כמ"ד בניסן נברא העולם ותרומת האדנים נמנו כהנים לוי' עם ישראלים, ובשני' הוי כמה וכמה שהי' בני י"ט ונמנו בני ך', לכך הי' הסכו' בני ישראל לבד משבט לוי כמו שהיו מקודם עם כהני' ודו"ק היטב וצ"ע:

• לפ' ויקהל ולפ' פקודי.

ברש"י בצלאל בן אורי בן חור (שמות לה, ל). חור בנה של מרים הי'. קשה למה מפרש רש"י כאן דבנה של מרים הי' ולמה לא לעיל בפ' כי תשא.

לתרץ דרש"י פי' מקודם והנשאם חסר כתיב, לפי שנתעצלו לנדבת המשכן והביאו באחרונה. וע"ז יהי' קשה איזה קושי' לכן מתרץ רש"י חור בנה של מרים הי'. דאי' במדרש ואתה תצוה לכתוב אתה תצוה בלא וי"ו, אלא שהי' משה מצער על שלא הי' נותן כלום לנדבת המשכן, א"ל הקב"ה הם יתנו אבל ממך איני חפץ כלום רק ואתה תצוה, דיבורך חשיב אלי כנתינתן.

אך ע"ז קשה למה המתין משה לכתחילה עד שנתנו כולם, וצ"ל שסבר הם יתנו ומה שחסר אתן אני. לפ"ז קשה על הנשיאם למה כתיב והנשאם חסר הא שפיר עבדי, ובלא שלמדו ממשה שהוא יתן ממה שיחסור, אך אי אמרינן לימוד אחר על ואתה תצוה שפיר עבדי.

דאי' לפי כשאמר הקב"ה למשה שיעשה בצלאל את המשכן הי' מצטער אמר לי' הקב"ה ואתה תצוה, שהרי ואתה מלך ודרך שהמלך מצוה ואחרים עושי' ויוכל [להיות] דמשה באמת נתן למשכן וא"כ הנשיאם לא שפיר עבדי, וצריך לכתוב הנשאם חסר, אך זה תלי' בהא אי אמרינן משה הי' מלך או לא.

דאי' במדרש רבה ויעש להם בתים, בתי כהונה ובתי מלכות. מיוכבד דהיינו משה מלך, ואהרן כהן וכהונה ומלכות ממרים, וממרים כהונה זה בצלאל שעובד מלאכת המשכן שהכהן עובד בה והוי כהן ומלכות מדוד.

לפ"ז יובן רש"י והנשיאם חסר לפי שנתעצלו כו'. אך ע"ז קשה שלמדו ממשה, ע"ז מתרץ חור בנה של מרים הי', וא"כ בצלאל שעשה המשכן והוי לי' ככהן וצ"ל שממרים יצא ג"כ כהונה כדעת המדרש, א"כ משה מלך הי' ויוכל לומר ואתה תצוה שיצוה הוא כמלך ויוכל לומר דמשה נתן למלאכת המשכן, ולא למדו הנשיאם ממשה ושפיר כתיב והנשיאם חסר, ודו"ק:

סליק סליק סליק ספר שמות.

· מעבר לתחילת הדף