כף החיים/אורח חיים/תיד

כף החיים ‏ אורח חיים תיד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] שמא אינו רוצה לערב באותו רוח וכו'. דשמא אינו רוצה להרויח אלפים שמצד זה כדי להפסיד אלפים שכנגדו. טור לבוש.

ב

ב) שם. חוץ מבנו ובתו הקטנים וכו'. וטעמא משום דהא אין מערבין עירובי תחומין אלא לדבר מצוה כ"ש בסי' שאח"ז וכיון דאין מערבין אלא לדבר מצוה והוא מרוצה לחנכן במצות יכול לערב עליהם בעל כרחם ב"י ולבוש.

ג

ג) שם. חוץ מבנו ובתו הקטנים וכו'. והיינו אם הם יותר מבן שש דעד בן שש הם נגררים אחר אמן וא"צ להניח עליהן מזון ב' סעודות כמ"ש בסעי' שאח"ז וכ"כ ח"א כלל ע"ז או' ך'

ד

ד) שם. חוץ מבנו ובתו וכו'. וכל אלו הנזכרים פה שמערב עליהם בין שלא לדעתם בין שצריך דעתם צריך לזכות להם העירוב ע"י האחרים כמ"ש לעיל סי' תי"ג ובדברינו לשם או' ג' יעו"ש.

ה

ה) שם. ועבדו ושפחתו הכנענים. מפני שידם כידו. ועיין בתו' שם וה"ד כשעבלו לשם עבדות דאל"ה דינם כעכו"ם כמ"ש ביו"ד סי' רס"ז סעי' י"ז וא"כ אינם בדין עירוב.

ו

ו) שם. ועבדו ושפחתו וכו'. ומיהו צריך לערב עליהם בפי' דלא דמי לבהמה וכלים שהם כרגלי הבעלים כיון דשייכי במצות כ"כ הריטב"א. ופשוט דמי שחציו עבד וחציו בן חורין לא מיבעיא שאין רבו יכול לערב שלא מדעתו משום צד חירות שבו אלא אפי' הוא עצמו יכול לערב שלא מדעת רבו כיון דק"ל דכופין את רבו לכתוב לו גט שיחרור וגם קודם כתיבת גט שיחרור מעשה ידיו לעצמו וא"כ תו אין רשות לרבו עליו. מיהו שפחה שחציה בת חורין דק"ל שעובדת את רבה יום א' נראה דתליא בימים דאותו שבת שעובדת את רבה יכול לערב עליה ואותו שבת שעובדת לעצמה היא מערבת שלא לדעת רבה. ועיין ביו"ד סי' נ"ז סעי' ס"ב מיהו שפחה שנהגו בה מנהג הפקר דינה כעבד כמבואר שם סעי' ע"ט יעו"ש תו"ש או' ב'

ז

ז) שם. ושתקו ולא מיחו וכו'. פי' ולא מיחו מיד ואעפ"י שאח"כ מיחו אין בהמחאתם ממש. עו"ש או' א' וכתב שכ"כ המ"מ פ"ו דין כ"א. והיינו שאחר שחשיכה אין יכולין למחות אבל קודם יכולין כמ"ש באו' שאח"ז.

ח

ח) שם. ולא מיחו יוצאין בעירובו. ואפי' לא הודיעם עד שחשיכה. המ"מ שם בשם הרשב"א. ב"י עו"ש שם ונראה דאחר חשיכה כל שלא מיחו מיד ששמעו א"א להם למחות אח"כ אבל כששמעו קודם חשיכה אפי' שמיחו מיד יכולין לחזור ולרצות קודם חשיכה. וה"ה כשלא מיחו מיד אפשר דיכולין למחות אח"כ כל שהיה קודם חשיכה. א"ר או'. א' א"א או' א'

ט

ט) שם. או שעירבו וכו'. ואפי' עירבו אחר שעירב עליהם דכיון שעירבו אין לך מיחוי גדול מזה גמ' ואין יוצאין אלא בעירוב של עצמן. ר"ח שם על הגמ'

י

י) [סעיף ב'] קטן בן שש שנים וכו'. הש"ע כתב כדעת הרמב"ם פ"ו דין כ"א דאינו מחלק בין אביו בעיר או לא דפסק כרב אסי אבל הרא"ש פסק כרבי ינאי ור"ל דדוקא אם אין אביו בעיר נגרר אחריה עד שש שנים שלימות אבל אם אביו בעיר אין נגרר אחריה אלא עד ד' או ה' שנים כל אחד כפום חורפיה וכ"ה דעת הטור כמבואר בב"י יעו"ש: וכתב א"ר או' ב' דכ"ה דעת כמה פי' כדעת הרא"ש והטור וע"כ כתב כל שאין יותר מד' שנים שלימות אף שאב בעיר נגרר אחר האם ויתר מד' אם הוא חריף ובריא אינו מגרר ואם יתר מה' אף שהוא חולה או שאינו חריף אינו נגרר כיון שהאב בעיר. וכ"ז כשלא זיכתה האם לקטן בעירוב אבל כשזיכתה לו אף שאב מערב עליו גריר אחריה אף בבן שש יעו"ש. ומה שיש להקשות דבכ"מ פ"ו מה' סוכה סותר למ"ש כאן בב"י כתב הא"ר שם דכ"מ חיבר אחר ב"י ור"ל דחזר בו בכ"מ ממ"ש כאן בב"י יעו"ש. ומיהו עיין בשם הגדולים מע' ספרים או ך' שכתב דאין סדר וא"כ אפשר דבב"י חזר בו ממ"ש בכ"מ יעו"ש. ועיין סי' תר"מ סעי' ב'

יא

יא) שם. ואם היא בן ה' או בן ו' וא"צ לאמו אין יוצא בעירוב אמו אלא א"כ זיכה לו ע"י אחר א"א או' ב' ואם אביו זיכה לו ע"י אחר ועירב עליו וכן אמו זיכתה לו ע"י אחר ועירבה לו עד בן שש נגרר אחרי אמו כמ"ש באו' הקודם ומשמע דאם הוא פחות מד' או מה' אף שזיכה לו אביו ע"י אחר ועירב עליו אינו כלום משום דאינו נגרר אלא אחר אמו. וכ"ז בקטן שיכול להלך או לדדות אבל לנושאו אסור כמ"ש לעיל סי' ש"ח סעי' מ"א ובדברינו לשם בס"ד

יב

יב) שם. יוצא בעירוב אמו. ואע"ג דאין מערבין אלא לדבר מצוה וקטן לאו בר מצוה הוא מ"מ כיון דא"א להיות בלא אמו יוצא עמה. א"נ בקטן נמי שייך מצוה כדי לחנכו. ת"ו עירובין פ"ב ע"א. ולפ"ז דוקא בקטן בר הבנה דשייך ביה חינוך. מ"א סק"ג ור"ל לתירוץ שני של תו' דטעמא משום חינוך צ"ל בר הבנה אבל הא"ר או' ג' כתב דתירוץ שני לא פליג אלא בא להוסיף דאף שאפשר לה להניחו בקל מ"מ כשהוא בר הבנה דשייך ביה חינוך יוצא עמה אבל כשא"א לה להניחו אף שאינו בר חינוך יוצא עמה עכ"ל והביאו א"א או' ג' ועיין לעיל סי' שמ"ג או' ט' אם האם חייבת לחנך בנה שהבאנו פלוגתא בזה ומ"מ מצוה איכא.

יג

יג) שם. וא"צ להניח עליו וכו'. ומשמע מדברי רש"י דאפי' לא זיכתה לו בעירוב מוליכתו עמה דכגופא דמי דמסתמא דעתה עליה הואי, עו"ש או' ב'

יד

יד) שם. וא"צ להניח עליו וכו'. אבל באב יש לחוש שיערב עליו. עה"ק א"ר או' ד'

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---