כף החיים/אורח חיים/רסב

כף החיים ‏ אורח חיים רסב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] יסדר שלחנו. והאר"י ז"ל היה מקפיד מאד וזהיר לאכול בשלחן של ד' רגלים כדוגמת שלחן של בהמ"ק כמ"ש בשאר הכוו' דף ע"ב ע"א. וכ"כ בס' התיקונים תיקון מ"ז וז"ל ושבת צריך לתקנא ביה פתורא בארבע רגלין כגוונא דפתורא דלעילא דאתמר ביה זה השלחן וכו' ובג"ד תיקנו מארי מתני' שלחן בצפון ונר דלוק לימינא כגוונא דלעילא דאתמר ביה מנורה בדרום. מטה באמצעיתא מסטרא דעמודא דאמצעיתא יעו"ש. ובההוא ביתא דאשתכח דירא דא מתקנא בסידורא דא מנרתא בדרום ושלחן בצפון ומטה בין צפון לדרום אמרין אלין מלאכין דקא נחתין עם שכינתא דאיהי נשמה יתירה לית דין אחר הדיוט דע"ה אלהין אתר דרעוא ביה מן קדם ה' תיקונים תיקון כ"ד:

ב

ב) וגם צריך לסדר על השלחן יב לחמים בכל אחד מג' סעודות שבת כמ"ש בס' התיקונים שם. וכ"כ בשער הכוו' שם דצריך ליזהר לשום בכל סעודה י"ב לחמים על השלחן כנגד י"ב חלות לחם הפנים. ותסדרם כסדר זה ו' לחמים מצד ימין השלחן וו' מצד שמאל השלחן. והו' הימנים יהיו ג' ע"ג ג' כעין סוגל וכן בצד שמאל. וזה סדרן בצד ימין ד' לחמים ב' ע"ג ב' וכן בצד שמאל ובאמצען יש ד' לחמים אחרים ב' ע"ג שנים. אלא שהשנים מופסקים מן השנים האחרים וריוח ואויר ביניהם כי אלו קרובים לד' הימנים ואלו קרובים אל ד' השמאלים. כזה ?# והי"ב לחמים דליל שבת הם כנגד י"ב נימין. וביום שבת כנגד י"ב חוורתי. ובמנחת שבת כנגד י"ב תיקוני דקנא. ותכוין שד' לחמים שמצד ימין שהם ב' ע"ג ב' הם כנגד ד' אותיות הוי"ה אחת. ושני לחמים התחתונים הם שני ההי"ן שהם הנקבות ושני לחמים העליונים הם ב' אותיות י"ו שהם הזכרים וכעד"ז ד' לחמים השמאלים הם הוי"ה אחרת שנית עד"ז ממש. ושני לחמים האמצעים הסמוכים לצד ימין הם סוד ב' אותיות י"ה י' ע"ג ה' ושנים האמצעים הסמוכים לצד שמאל הם ב' אותיות ו"ה ו' ע"ג ה' וברצותך לומר ברכת המוציא אז תקח ב' לחמים העליונים שבד' אמצעים ותחבר שניהם בב' ידיך ושני שולי הלחמים יהיו דבוקים זה בזה וב' פנים מב' צדדין שלהם פן זה מצד ימין ופן זה מצד שמאל ואז יתראו כאלו הב' הלחמים נעשו לחם אחד ובו ב' פנים מב' צדדיו ויהיה כדמיון לחם הפנים שבמקדש. ותכוין כי הלחם שביד ימינך הוא אות י' של הוי"ה והלחם שביד שמאלך אות ו' ( והוא להמשיך השפע מאות י' אל ה' ראשונה שתחתיה ומאות ו' אל ה' האחרונה שתחתיה) ותברך אז המוציא ובה' של המוציא תכוין אל בינה עילאה ובה' של הארץ תכוין במלכות ובמלת לחם תכוין בת"ת (ור"ל להמשיך הארה מן בינה אל ת"ת ומלכות גם במלת לחם תכוין אל הלחם הנז' שהוא בחי' י"ג נימין (ור"ל כי הלחם הוא בחי' ג' הויו"ת שיש בהם י"ב אותיות והכולל הם י"ג וזהו בלילה אבל ביום יכוין אל י"ג חיורתי בבקר ובמנחה אל י"ג תיקוני דיקנא כנז') ואח"כ תבצע מן הלחם הימני שהוא כנגד או' י' של הוי"ה שיעור כזית ותאכלנו אתה ותכוין שהכזית הזה הוא כנגד אות י' של הוי"ה ואח"כ תבצע בציעה שנית כביצה ותתן לאשתך ותכוין שהיא כנגד אות י' אחרונה של אדנ"י ותכוין שיתחברו ויעשו שם יאהדונה"י ואח"כ תבצע ותתן לשאר בני הסעודה היושבים שם כמבואר כ"ז בשער הכוו' שם ויעו"ש. ואפי' נמצא גדול שמסב על השלחן לא יתן לו קודם אשתו שלא לעשות פירוד בין הב' יודין שהוא בינו לבינה כידוע לי"ח. אספקלריא המאירה דף ק"ז ע"א. כף החיים סי' ל"ו או' מ"ח. וכוונת המוציא כבר כתבנו אותה לעיל סי' קס"ז או' כ"ב ואו' ל"ב וכונת האכילה בסי' זק"ן או' ך יעו"ש. וגם ביו"ט שחל בשבת צריך לסדר י"ב לחמים ולעשות הסדר כשאר שבתות:

ג

ג) ומי שא"א לו בי"ב לחמים לא יפחות מד כמ"ש בזוה"ק פ' פנחס דף רמ"ה ע"א יעו"ש ויניחם ב' ע"ג ב' ויכוין שהם כנגד ד' אותיות הוי"ה י' ע"ג ה' ו' ע"ג ה' ויבצע ויכוין ככל הנז' ואם אין לו אלא שלשה לא יניח כ"א שנים. וכן אם יש לו חמשה או ששה לא יניח כ"א ארבעה:

ד

ד) ואמר מהרש"ו ז"ל שאביו היה נוהג כשהיה עושה המוציא לקח ב' ככרות העליונים והיה מדביק אותם אב"א ולא היה נוגע בב' ככרות התחתונים. פע"ח שער ח"י סוף פט"ז ומי שאין לו רק שני ככרות יכוין בעליון שהוא כנגד אות יו"ד ואות וי"ו של הויה ובתחתון כנגד שני ההי"ן וכשיבצע יגביה העליון מעט מן התחתון ויכוין להמשיך השפע מאות יוד אל אות ה' ראשונה של הוי"ה ומאות ו' אל ה' אחרונה כנז':

ה

ה) גם צריך להזמין ב' אגודות של הדס וכל אגודה יהיה בה ג' בדים ויהיה ההדס משולש וב' האגודות הם כנגד זכור ושמור ע"ד מ"ש רז"ל במס' שבת פ' במה מדליקין על ההוא גברא דרהיט ובידיה תרין מדאני אסא וראהו רשב"י ור"א בנו בצאתם מן המערה ואמרו חזי כמה ישראל זהירין במצות וכו' כנז' בשער הכוו' דף ע' ע"ד יעו"ש. וכוו' הריח כבר כתבנו אותה לעיל סי' קט"ז או' ט"ז קחנו משם:

ו

ו) ובכניסתך לבית תאמר בקו"ר ובשמחה יתירה שבת שלום כי הוא כחתן המקבל הכלה בשמחה גדולה. ואם אמך קיימת בחיים תנשק ידיה. שער הכוו' דף ע"א ע"ב. ועיין לקמן או' טו"ב:

ז

ז) ותסתכל בב' נרות (וגם אם מדליק ז') ותכוין כי אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור. וגם תכוין כי אחד נגד ה' ראשונה של הוי"ה בינה והשנית נגד ה' האחרונה מלכות. (ור"ל להמשיך הארה מן בינה למלכות) ואח"כ תכוין בג' זיווגים שעולין בגי' נ"ר כזה. יאהויה"ה יאהלוההי"ם יאהדונה"י. כנז' בשער הכוו' דף ס"ז ע"א וע"ב יעו"ש:

ח

ח) ואח"כ תאמר דא היא סעודתא דחקל תפוחין קדישין ותקיף השלחן דרך ימין. ואח"כ תקח בידך שני אגודות של הדס ותברך עצי בשמים ותריח ותכוין כוונת הריח ותכף אחר שתריח תחברם יחד ותאמר זכור ושמור בדבור אחד נאמרו. ותחזור להקיף השלחן עם ההדס בשתיקה כמ"ש בשער הכוו' דף ע' ע"ג וע"ד. ואף אם אין לך הדס ג"כ תחזור להקיף משום שיש סוד בזה להמשיך אור מקיף לבחי' המלכות. ואח"כ תאמר שלום עליכם מה"ש וכו' אשת חיל וכו' וזוהר פ' יתרו דף פ"ח ע"א המדבר מכבוד סעודת שבת. זכור את יום השבת לקדשו. רבי יצחק אמר וכו' עד ולמיכל סעודא דמטרונותא. ואח"כ תאמר אתקינו סעודתא מהמנותא וכו' אזמר בשבחין למיעל גו פתחין וכו' ויהא רעוא מן קדם עתיקא וכו' כך הוא מסודר בסי' הרש"ש ז"ל והגם דבשער הכוו' דף ע"ב מ"ב כתב דהאר"י ז"ל היה נזהר לומר פזמון אזמר בשבחין וכו' אחר האכילה בסי' הרש"ש ז"ל סידר לאומרו מקודם כנז' ובענין ויהא רעוא וכו' עיין יוסף אומץ סי' מ"ד שכתב דיש מפקפקין ואין אומרים הסיום רק ברעותא וחדוא עלינו ועל כל ישראל ותו לא מטעם דלא ישאל אדם צרכיו בשבת והביאו הזכ"ל ח"ג או' ש' יעו"ש:

ט

ט) תקבל הכוס מזולתך משתי ידיו אל שתי ידיך ותגביהנו נגד החזה. ואח"כ ישאר ביד ימין לבד כע"ח שער ח"י פט"ו שער הכוו' דף ע' ע"ד ודף ע"א ע"א:

י

י) ואח"כ תאמר לשם יחוד וכו' הרי אנחנו באים לקיים מ"ע דאו' לקדש השבת בדברים כמ"ש זכור את יום השבת לקדשו ומ"ע דרבנן לקדש על היין לתקן את שורש מצוה זו במקום עליון ויהי נעם וכו' מזמור לדוד ה' רועי וכו' יום הששי ויכולו השמים וכו' והקידוש יהיה מעומד ואח"כ תשתה הכוס מיושב פע"ח שם פי"ד יום הששי ויכולו השמים ר"ת הוי"ה ויכוין אותה בשם ע"ב שהוא הוי"ה במילוי יודי"ן וכן ויכולו גי' ע"ב ויכוין אותה בשם הוי"ה דמילוי יודין. וע"ב שיש בקידוש הרי ג"פ ע"ב. שער הכוו' דף ע"א ע"ג:

יא

יא) אח"כ תטול ידך וצריך שבעת שתנגב ידך ובשעה שתברך ענ"י תגביה ב' ידיך זקופות למעלה כנגד ראשך מב' צדדי ראשך גם יהיה כ"ז מעומד וכן בכל נטילה מג' סעודוה דשבת צריך לקיים ב' דברים הנז' שיהיה מעומד ושיגביה ידיו עד כנגד ראשו. שער הכוו' דף ע"ב ע"א. וכוו' הנטילה והשפשוף כבר כתבנו אותה לעיל סי' קס"ב או' ב' יעו"ש ובענין הגבהת הידים שכשיגביה ידיו יכוין ביד ימין. הוי"ה אלהינו הוי"ה שהם בגי' י"ד וביד שמאל כוז"ו במוכס"ז כוז"ו שהם ג"כ בג"י י"ד. ועוד יכוין ג"כ בידא דאמצעיתא שהיא הוי"ה פשיטא ושם מ"ה שהם ג"כ י"ד אותיות בגי' י"ד כמבואר בשער הכוו' דף ב' ע"א יעו"ש וזו הכוונה בין בחול בין בשבת בין בנט"י שחרית בין לאכילה כידוע ומבואר בסי' הרש"ש ז"ל:

יב

יב) ואחר האכילה תאמר ד' פרקין הא' ממס' שבת ואח"כ תטול מים אחרונים ותברך בהמ"ז ע"ד מ"ש לעיל סי' זקן מאו' כ"א עד אות כ"ו יעו"ש. ואחר בהמ"ז תחזור לברך על ההדס וקודם שתברך תאמר זכור ושמור וכו' ותאמר ד' פרקים שניים ממס' שבת כדי שיהיו ח' פרקים ובג' סעודות כ"ד פרקים כדי להשלים כ"ד קשוטי כלה עיין שער הכוו' דע"ב ע"ג. וטוב לומר בליל שבת כל מסכת עירובין בסוד ע"ב רי"ו. פע"ח שער ח"י פי"ז ואם א"א יש לומר איזה פרקים והשאר ישלים ביום:

יג

יג) מנהג האר"י ז"ל להניח השלחן במקומו בליל שבת והמפה פרוסה על השלחן וכוס של בהמ"ז מונח עליו והיה מניח כל שהוא טיפות יין בכוס ההוא כדי להשאיר שם ברכה ליל שבת בסוד אסוך שמן הנז' באלישע כנז' בזוהר. וגם היה משייר בשלחן תחת המפה הפרושה קצת פתיתין של פת לסיבה הנז' אבל לא לחם שלם משום העורכים לגד שלחן ולא אקרי הכי אלא בלחם שלם. שער הכוו' דף ע"ב ע"ד:

יד

יד) שם. יסדר שלחנו וכו'. רש"ל היה לו שני מפות על השלחן מלבד העליונה משום דכמשנערין המפה נמצא השלחן מגולה. ועוד דהמפה תלויה מעל השלחן טפח וכשפורשה עושה אוהל ולכן הניח התחתונה תמיד ואחרת עליה. והביא המ"א סק"א. וכתב עיין מ"ש סי' שט"ו סי' י"א דזה לא הוי אוהל ר"ל משום דאינו עשוי לצל כיעו"ש. וכ"כ התו"ש או' ב' וא"כ לא נשאר כ"א הטעם שלא ישאר השלחן מגולה משום כבוד שבת. וכ"כ המחה"ש:

טו

טו) שם. ויציע המטות וכו'. דא"ר יוסי ב"ר יהודה שני מה"ש מלוין לו לאדם בע"ש מבהכ"נ לביתו אחד טוב ואחד רע וכשבא לביתו ומצא נר דלוק ושלחן ערוך ומטתו מוצעת מלאך טוב אומר יה"ר שתהא לשבת אחרת כך ומלאך רע עונה אמן בעל כרחו ואם לאו מלאך רע אומר יה"ר שתהא לשבת אחרת כך ומלאך טוב עונה אמן בע"כ. שבת קי"ט ע"ב. טור:

טז

טז) בס' תו"ש הביא כאן מגדול אחד שמחק בנוסח שנדפס בתקון שבת לומר בבואו לבית שלום עליכם מה"ש וכו' חלוקת צאתכם לשלום וכתב שהדין עמו יעו"ש. והביאו המחב"ר או' ב' וכתב כי בנסחתנו כתוב לאמר בצאתכם לשלום והכונה שנמשך אחר מ"ש ברכוני לשלום ור"ל שיברכוהו בזמן צאתם ולא שדוחה אותם וכתב וכן נהגו בכל תפוצות ישראל לומר זה ואין למחוק דבר שנהגו רוב ישראל יעו"ש ומנהגינו לומר אחר ברכוני לשלום וכו' בשבתכם לשלום וכו' ואח"כ חוזרים לומר ברכוני לשלום וכו' ואח"כ אומרים בצאתכם לשלום וכו' וחוזרים לומר ברכונו לשלום וכו' ור"ל ברכוני בעת בואכם ובעת שבתכם ובעת צאתכם ור"ל בשעה שאתם יוצאים באיזה שעה שרוצים לצאת:

יז

טוב) וכתב הרב יעב"ץ ז"ל בסידורו הנקרא עמודי שמים דף שד"ם ע"א או' ה' מנהגן ש"י לברך הילדים בליל שבת א' האבות וא' הרבנים אחר התפלה או בכניסה לבית שאז חל השפע וראוי להמשיכו על הילדים ביחוד שאין בכוחם להמשיך שפע במעשיהם אבל ע"י גדול אמצעי משובח הוא ויורד וחל ונאחז ביותר הקטנים שעדיין לא טעמו ט"ח ועל ידיהם הוא מתפשט יותר אבל גם הבנים הגדולים מקבלים ברכה מאבותיהם ונכון הוא עכ"ד. וכ"כ הרב מעבר יבק מעבר ג' פמ"ג יעו"ש. והב"ד הפתה"ד או' ד' וכתב דלא יפה עושים הבאים לנשק את ידי הגדולים בעוד שאומרים עלינו לשבח או פיוט יגדל או סדר שלום עליכם וכיוצא דכיון דמרחשן שפוותייהו בלימוד ואינם פוסקים מה בצע בנשיקה זו כי אינם מקבלים שום ברכה. והגם דנשיקת יד של הגדולים בתורה פשיטא ודאי דישיג בזה תועלת גדול לפי הקדושה רבה שיש בהם דמלכי רבנן מחדשים בכל יום הלכות וכותבין בימין ושמאל מסייע לימין שיש באצבעותיהן קדושת התורה כתובה באצבע אלהים מ"מ טפי עדיף לנשק ידיהם בעת שיכולין לברך עכ"ל. ואם צריך לנשק ולברך בב' ידים או סגי בא' עי"ש בפתה"ד שהעלה שאין לנשק רק יד ימין משום דה' גבורות של יד שמאל הם כלולים בה' חסדים שביד ימין וכשמנשק יד ימין הם מתמתקים ומקבל שפע מי"ס יעו"ש. ועוד עי"ש שכתב שקודם שמנשק ידי אמו יאמר לשם יחוד הרני בא לקים מצות כיבוד או"א לנשק ידי אמי יעו"ש. ונראה דה"ה שקודם שמנשק ידי ת"ח יאמר ג"כ לשם יחוד וכו' הרני בא לקים מצות כיבוד ת"ח ולנשק את ידם לתקן את שורש מצוה זו במקום עליון ויהי נועם וכו':

יח

חי) שם. ויציע המטות. מטה לישב בה ומטה לישן בה. ב"ח. במקום שלא נהגו לכבד הבית בליל השבת אין לזרוק דבר חוץ לשלחן מפני שיהיה מנוול ויצא המלאך הטוב המלוה. מ"א סק"א. א"ר או' א' ועיין לעיל סי' ק"ף:

יט

יט) שם. ויתקן כל ענייני הבית וכו'. וכל מה שעושה יאמר לכבוד שבת ולקיים מצות והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו כמ"ש לעיל סי' ר"ן או' ב' יעו"ש:

כ

כ) שם. ויתקן כל ענייני הבית וכו'. הנכון לתקן הבית סמוך לערב ולא כאשר נהגו מציעי"ן מצועו"ת הבקר אור יום הששי. שכנה"ג. וכן נכון שלא לאחר תיקון הבית והמצעות עד יום שבת כאשר נהגו רבות בנות כי העיקר לתקן הכל יום הששי מפלג המנחה מעלה מטה לכבוד שבת ולילו כיומו. ברכ"י או' א':

כא

כא) יש מי שאומר שצריך שהבעה"ב יסדר את השלחן משום הכנה דמצוה בו. חס"ל או' ב' אמנם בתיקונים תיקון כ"ד משמע דצריך שהאשה תסדר ויש טעם בסוד יעו"ש. וכ"כ הרב בן א"ח פ' וירא או' י"ז. וכתב שם הרב בן א"ח דאחר שתניח מפה העליונה על הלחם תניח שתי ידיה על השלחן ותאמר פסוק וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה' וע"י דבר זה תעשה קדושה על השלחן יעו"ש. ונראה דמי שיודע שאין אשתו נזהרת לומר זה יאמר הוא בעצמו בבואו מבהכ"נ ואעפ"י שכבר השלחן מסודר. ויאמר זה קודם שיאמר דא היא סעודתא דחקל וכו' ועיין לעיל או' ח':

כב

כב) שם הגה. ויהיה שלחנו ערוך וכו'. דהיינו שכל השבת יהיה השלחן מכוסה במטפחת כמ"ש בד"מ. וכתב הא"ר או' ג' נ"ל מהגמ"נ שכתב שאין לכסות שלחן בבית החורף כל ימי סוכות דה"ה דא"צ לכסות בשבת בשאר החדרים רק במקום שהוא אוכל יעו"ש. וכ"נ ממ"ש לעיל או' י"ג דא"צ לכסות רק השלחן שאוכל עליו דהטעם הוא כדי שתשרה שם הברכה והברכה אינה שורה אלא במקום שאוכל ומברך:

כג

כג) [סעיף ב'] ישתדל שיהיו לו בגדים נאים וכו'. דכתיב וכבדתו ודרשינן שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול. שבת קי"ג ע"א. טור. והטעם בסוד כתוב בתיקונים תיקון כ"ד משום דבשבת מלכתא אתפשטת ואתלבשת בלבושין שפיראן וכן צריכין ישראל לתתא לאתחדשא בשבת בלבושין שפיראן יעו"ש:

כד

כד) צריך ליזהר ששום מלבוש מכל מה שלבש האדם בחול אין ראוי ללובשו ביום שבת ואפי' החלוק של שבת אין ראוי ללובשו בימי החול כלל. ובעת שילבש החלוק של שבת בע"ש יכוין בשם זהריא"ל וכונה זו מועילה מאד אל האדם כדי שימשיך את הקדושה אליו. גם צריך האדם ללבוש בגדי לבן ולא של צבעים אחרים וקבלתי ממורי זלה"ה שכפי הצבע וגוון המלבושים שלובש האדם ביום שבת בעוה"ז כן ממש יתלבש האדם בעוה"ב אחר פטירתו תמיד ביום שבת. וא"ל כי בקבלת שבת פ"א נתגלה אליו נשמת חכם אחד שנפטר בימיו וראהו לובש שחורים וא"ל לפי שבעוה"ז היה לובש שחורים ביום שבת שלכך היו מענישין אותו שם להלבישו אחר פטירתו בגדים שחורים גם ביום שבת. ודע כי אין לפחות מן ד' בגדי לבן והם המלבוש העליון והתחתון והאזור אשר על לבושו התחתון והחלוק אשר על בשרו. והאר"י ז"ל בימי החורף ביום שבת היה לובש מפני הצנה מלבוש א' של בגדי ארגמן תחת המלבוש הלבן העליון ולא היה חושש רק לשיהיו לו ד' בגדי לבן כנז' ומספר ד' בגדים אלו הם כנגד ד' אותיות הוי"ה. ואלו הם סוד בגדי עולם הבריאה והם בחי' אור המקיף מבחוץ כנז' בברכת מלביש ערומים יעו"ש. שער הכוו' דף ס"ג ע"א. פע"ח שער ח"י פ"ד:

כה

כה) ואם צריך להחליף גם הסנדל עיין רב פעלים ח"ד סי' י"ג שכתב דא"צ להחליף והביא ראיה מירושלמי דשבת פ"ו הי"ב שכתב דלאו אורחיה דבר נש מיהוי תרין סנדלין חד לחולא וחד לשבתא יעו"ש. מיהו נראה היינו לפום דינא אבל ממדת חסידות נכון להחליף וכ"כ החס"ל או' ג' דאפי' מכנסיים ומנעלים והכובע ששוכב בו וכדומה הכל כאשר לכל יהיה מיוחד לו לשבת אם אפשר יעו"ש:

כו

כו) מקום שרובם לובשים שחורים בשבת אין ללבוש לבנים בפרהסיא הרב פמ"א ח"ב סי' קנ"ב. והא"ר הוכיח מהש"ס דשבת דף קמ"ז ע"א דרבנן דפומבדיתא הוו לבשי גלימא אוכמא יעו"ש. ברכ"י או' ג' אבל השע"ת או' ד' כתב אפשר דיש לדחות דהנך רבנן לא היה להם רק עטיפת חול יעו"ש. ועיין באחרונים שכתבו דאם לובש לבנים במקום שאין לובשים לבנים או בפני מי שגדול ממנו שאינו לובש לבנים דאיכא יוהרא אמנם מדברי האר"י ז"ל שכתב דדוגמת אותם הבגדים שלובש בשבת יתלבש בעוה"ב נראה דליכא בזה יוהרא כיון שחושש אל בחי' מלבוש נפשו בעוה"ב והכתוב אומר וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו:

כז

כז) ולענין אבל אם צריך להחליף וללבוש בגדי שבת ממ"ש בשה"מ פ' ויחי דהאר"י ז"ל נהג שלא לשנות מקומו בשבת משום דהוי דברים שבפרהסיא משמע דה"ה דצריך להחליף בגדיו דאם לא יחליף נראה כנוהג אבילות בשבת וכ"כ מ"א בסי' זה או' ב' וכ"כ הברכ"י ביו"ד סי' ת' או' ב' דהאבל צריך להחליף בגדי חול וילבש בגדי שבת דהוי פרהסיא בגלילותינו שאין שום עני בישראל שאין לו בגד לשבת טוב מהחול יעו"ש:

כח

כח) שם. שיהיו לו בגדים נאים וכו'. וטוב שיהיה לו טלית אחר. י"נ. ובאגודה סי' קמ"ו כתב שילך בבגדי שבת עד מו"ש אחר הבדלה. מ"א סק"ב והנכון שישארו עליו עד אחר סעודה רביעית:

כט

כט) שם. שיהיו לו בגדים נאים וכו'. ואפי' הוא בדרך לבדו ובבית גוי ילבש בגדי שבת כי אין המלבושים לכבוד הרואים כ"א לכבוד שבת. ח"א כלל ה' או' ז' וכן צריך שיזהרו בני העיר ההולכים לכפרים שילבשו עצמם בשבת במלבושים היותר נאים הנמצאים אצלם כמו שהיו לובשים בהיותם בעיר ברוב עם. פתה"ד או' ה' ולפי מ"ש לעיל או' כ"ד בשם האר"י ז"ל זהו פשוט:

ל

ל) שם. ישלשל פי' ישלשלם כלפי מטה וכו'. ור"י כתב בח"א ישלשל בגדיו למטה כלומר שלא יגביהם למעלה ולא יקפלם על כתפו. והכלבו כתב ישלשל בגדיו פי' יתירם כדי שלא ילבשם כדרך שלובשים בחול מקופלים בחגורו כדי שלא יתלכלכו בטיט החוצות או שלא יכבדו עליו במרוצת הילוכו בחול ולשון שלשול הוא מלשון המשלשל דפנות. ב"י:

לא

לא) [סעיף ג'] ילבש בגדים הנאים וכו'. לאפוקי עשירי עם ההולכים אור שבת בבהכ"נ במלבושי חול וכך יושבים על שלחנם באור שבת. ויהי בבקר לובשים בגדי שבת. ואשר נגע אלהים בלבו ילבש בערב לכבוד שבת לקבל שבת בבגדים נאים. ברכ"י או' ד' וה"ה אשה המדלקת נרות שבת צ"ל בבגדים נאים משום כי אז מקבלת שבת כמ"ש לקמן סי' רס"ג סעי' יו"ד בהגה:

לב

לב) שם. כיוצא לקראת המלך וכו'. וכתב בשער הכוו' דף ס"ד ע"ג וז"ל סדר קב"ש הוא שתצא לשדה ותאמר בואו ונצא לקראת שבת מלכתא לחקל תפוחין קדישין ותעמוד מעומד במקום אחד בשדה ואם יהיה ע"ג הר א' גבוה הוא יותר טוב ויהיה המקום נקי כפי מה שצריך מלפניו כמלא עיניו ומאחריו ד' אמות וכו' ותחזור פניך כנגד רוח מערב ששם החמה שוקעת ובעת שקיעתה ממש אז תסגור עיניך ותשים ידך השמאלית על החזה ויד ימינו ע"ג שמאל ותכיון באימה וביראה כעומד לפני המלך לקבל תוספ' קדושת שבת ותתחיל ותאמר מזמור לדוד הבו לה' בני אילים וכו' כולו בנעימה ואח"כ תאמר ג"פ באי כלה באי כלה באי כלה שבת מלכתא. ואח"כ תאמר מזמור שיר ליום השבת כולו. ואח"כ תאמר ה' מלך גאות לבש וכו' עד לאורך ימים ואז תפקח עיניך ותבא לביתך עכ"ל. ואפי' למה שנהגו להתפלל ערבית בלילה צריך להקדים קב"ש מבע"י סמוך לשקיעת החמה כדי לקבל תוספת קדושת שבת בזמנה ואח"כ ימתין להתפלל ערבית וכן מנהג כמה קהלות קדושות בעה"ק ירושת"ו שאומרים קב"ש סמוך לשקיעת החמה ואח"כ אומרים שיר השירים עד שיהיה לילה ואח"כ מתפללים ערבית. ועיין עוד לעיל סי' רס"א או' כח בענין קב"ש:

לג

לג) שם. כיוצא לקראת המלך וכו'. וקצת מקומות נוהגין לצאת אל העזרה שהוא מקום פנוי ומגולה או אל החצר או הגן. כנה"ג. ונראה דאף לנוהגין שלא לצאת משום דקשה להם היציאה לפחות יחזיר פניו כנגד רוח מערב כנז' באו' הקודם:

לד

לד) שם. כיוצא לקראת המלך וכו'. ואם חל יו"ט בשבת יש לו לקבל את השבח ככל שבתות השנה ואח"כ לומר מזמור של יו"ט וכן בסדר הקידוש אומר כל סדר עד יהא רעוא עד שמשלים סדר השבת ומתחיל יום הששי ואח"כ קידוש יו"ט ומזכיר של שבת בתוכו. רו"ח או' ג':

לה

לה) נהגו שלא לקבל את השבת ביוה"כ שחל להיות בשבת ואולי נהגו כן ע"פ הקבלה ששמעתי אומרים שהכלה היא נפש יתירה ובכפור כיון דאין כאן נשמה יתירה מפני התענית שמפני זה הטעם אין אנו מברכין על הבשמים במוצאי יוה"כ אפי' שחל להיות בשבת אין כאן קב"ש כיון שאין כאן נשמה יתירה. שכנה"ג או' ד' עו"ת. וכ"כ א"ר או' ה' אבל מזמור שיר ליום השבת יש לאמרו. שכנה"ג בהגה"ט סי' תרי"ט או' ח' וכ"כ בסי' רס"ז או' ב' דיש לאומרו קודם שמע קולי:

לו

לו) שם. כיוצא לפני המלך וכו'. וכל המרבה לכבדו הן בגופו הן בבגדיו הן באכילה ושתיה הר"ז משובח. ובזוהר ומקו' הזהירו מאד שלא יהיה שום מחלוקת בשבת ח"ו ובפרט בין איש לאשתו וכ"מ בגיטין דנ"ב ע"א גבי הנהו בי תרי דהוו מנצו בהדי אהדדי וכו' יעו"ש. תו"ש או' ד':

לז

לז) שם בהגה. סמוך לערב וכו'. ועוד כדי שתבא ההנאה בשבת עצמו דרחיצה הנאה שלאחר שעה הוא. א"ר או' ו' ועיין לעיל סי' ר"ס או' י"ד:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---