כובע ישועה/בבא קמא/קד/ב

כובע ישועה בבא קמא קד ב

דף ק"ד ע"ב

אגב אסיפא דביתיה. הב"י בחו"מ סימן ר"ב הביא מהרשב"א דמדינא א"צ לסיים המקום ומעשה דר"פ ל"ד ומעשה דמדוני בקדושין דף כ"ו לפי שרצה ליתן מתנה גמורה אף הסלע ולפיכך סיים כו' ופוק חזי מאי עמא דבר שכותבין ונתתי לו ד' אמות קרקע בחצרי ואין מסיימין ע"ש. וראיתי להמגיד משנה פרק ג' מזכיה הלכה ה' דעל מ"ש הרמב"ם דבלא סיים דבר הנקנה לא קנה הביא מר"י הלוי שדקדק כן מהרי"ף פרק קמא דגטין וכתב וש"מ מאן דמקני מידי לחברי' אגב ד"א קרקע צריך לסיומי לי' להד' אמות וזאת סברת המחבר תלמידו. ועי' בט"ז חו"מ סימן רמ"א שעל מ"ש המחבר ב' דעות במכר ומתנה בדבר שאינו מסוים אי מהני או לא כתב הט"ז דקי"ל כי"א? דא"צ לסיים, דהא להרמב"ם הוי הדין במקנה לחבירו ד' אמות אגב קרקע צריך לסיים הד"א בפירוש כמ"ש המגיד משנה, וכבר פשט המנהג שקונין אגב ד"א בלא ?לסיים איזו קרקע וע"כ דקי"ל כי"א? שא"צ לסיים עכ"ד. והנ"ל להשיב דהמחנה אפרים ריש הלכות זכיה כתב שלא אמרו המורים דא"א מקנה דבר שאינו מסוים אלא בשדה ובית שאין מינו שוה דאז אין הלוקח יכול לברר מקחו שהמוכר ידחהו דלא זה מכרתי כיון שאין כולם שוים וזה רוצה בזה יותר מבאחר, אבל במקנה דבר שמינו שוה אין טעם למוכר כדי שידחה ללוקח לא זה מכרתי כיון דכולם שוים ע"ש. וא"כ י"ל דכשנימא דהקנאת הקרקע שרוצים להקנות אגבי' צ"ל הקנאה מוחלטת י"ל דל"מ בקרקע שא"מ כמו דל"מ בכל קניית קרקע שא"מ, אך כשנימא דקניית קרקע אינו רק עד שיקנה המטלטלין ע"י, וכסודר דקני ע"מ להקנות הוא. עי' בשיטה מקובצת בבא מציעא ריש דף מ"ו מהריטב"א והובא בספר דברי אמת בקונטרס ז' בענין קניינין ע"ש. וכיון דאינו קנין לחלוטין רק בדרך קני ע"מ להקנות אין קפידא ע"י איזה קרקע יקנה המטלטלין ולא גרע מקניית דבר שא"מ במינו שוה דמהני, וצ"ל דר"י הלוי דס"ל דל"מ אגב קרקע דא"מ משום דסובר דקנין הקרקע הקנאה מוחלטת היא, ומהמנהג אין ראיה דאפשר דנהגו כן משום דס"ל דא"צ הקנאה מוחלטת ולכך מהני גם בלא סיים אבל בהקנאת קרקע לחלוטין י"ל דל"מ בלא סיים. ואפשר לכוין כן גם בדברי הרשב"א דריש דברינו דהא דקדושין רצה ליתן מתנה גמורה, וכונתו דבכל קניית אג"ק אינו רק קני על מנת להקנות ולכן מהני גם בא"מ [ועמ"ש בסמ"ע סימן ר"ג ס"ק י"ט בהקנה בק"ס קרקע ומטלטלין ומעות בבת אחת די"א דקנה הכל במגו שחל הקנין על הקרקע ומטלטלין חל נמי אמעות, ור"ש השיב דא"כ הא דקדושין בקנין אג"ק דבעי אגב ?ול"ל אגב ליקני מטלטלי במגו דחל אקרקע ע"ש. ולהמבואר ניחא די"ל די"א זה יסבור כהריטב"א דקניית קרקע דקונין אגבה אינו אלא קנין על מנת להקנות ועל כגון זה י"ל דל"ש מגו, דאיך יהא עדיף קנין המטלטלי? שיהא לחלוטין ע"י מגו דקניית הקרקע דאינו רק קני ע"מ להקנות, וע"כ דזהו קנין בפ"ע ולא ממגו ולכן בעינן אגב], ולפ"ז מ"ש המ"מ על דברי רי"ה דזאת סברת תלמידו אינו ראיה, די"ל דיסבור הרמב"ם באג"ק דמהני בא"מ ומטעם סברת הריטב"א הנזכר, ועי' משנה למלך פרק ג' משלוחין הלכה ז' מ"ש ממהרי"ט ודוק. ועי' בתוס' דכותבין הרשאה אף שא"ל קרקע משום דאודייתא מהני כו', והא דב"מ דף מ"ו בהיה עומד בגורן דפריך וליקני לי' אג"ק ומשני דל"ל ארעא, התם מה"ת בעי דאית לי' ארעא דבלית לי' ל"ח מעותיו מה"ת שיוכל לפדות בהם מע"ש. ובקצות החושן סימן קצ"ד סק"ג הק' דמשמע דס"ל דאודיתא אינו מה"ת אלא מדרבנן ומה בכך דגם קנין דרבנן מהני אף לאיסור תורה מטעם הפקר ב"ד וכמ"ש הב"י באה"ע סי' כ"ח בקידשה בחוב במעמד שלשתן דהוי קדושי תורה, ומוכח ממקומו דפריך וליקני לי' אגב ארעא ולהתוס' פרק קמא דף י"א קנין אגב מדבריהם ומהני קנין זה לפדות מע"ש ע"ש. והנה בב"מ שם הק' דליקני לי' המעות בהודאה ולא תירץ כדתירץ הכא [וע"ש בפני יהושע]. והנ"ל דלדבריהם דהכא י"ל בקו' הקצות החושן עפמ"ש הב"ש באה"ע סימן כ"ח ס"ק י"ג? במקדש בא"ה דרבנן דאינה מקודשת דלהתוס' ז"א רק בחד דרבנן אבל בתרי דרבנן כחמץ דרבנן ושעות דרבנן מקודשת ע"ש. וא"כ י"ל דס"ל להתוס' דקרן דרבנן מהני לאיסור תורה ולכן נשארו בקושיא בב"מ דיקנה המעות בהודאה דהיינו שיודה דהמעות דחברי', ואף דאודיתא דרבנן חד דרבנן מהני לאיסור תורה משא"כ הכא דלא איירי מהודאת המעות אלא דהודה שיש לו קרקע ועי"ז מקנה המעות בקנין אגב קרקע, ובכה"ג הוי תרי דרבנן דאפי' אי היה אג"ק קנין תורה מ"מ הא דיהני הודאתו שיש לו קרקע ובאמת אין לו הוא דרבנן, וכיון דאף ביש לו קרקע עיקר קנין המטלטלי אג"ק אינו אלא דרבנן ממילא באין לו הוי תרי דרבנן דל"מ לאיסור תורה. אך א"כ לא הועילו בתירוצם דאכתי קשה דיודה על המעות כדהק' בב"מ, וע"כ כוונתם הכא בפשיטות דס"ל דל"מ קנין דרבנן לאיסור תורה [ויסברו הכא דאגב קרקע קנין תורה כמ"ש הבאר יצחק חלק א"ח סימן ד' ענף ב']. ובקו' הקצות החושן מקידשה במעמ"ש דהוי קדושי תורה. נ"ל עפמ"ש בתשו' צ"צ סימן כ' מהתוס' דב"מ דף ס"ג ע"א ד"ה בשמשך במכר המשכון מכירה גמורה מפני איסור ריבית ואח"כ הבטיחו המלוה לחזור ולמכור לו דא"י לחזור משום דלא מכרו אלא לענין היתר רווחים ולא לקנות ממש ע"ש. ולדבריו גם בהא דמע"ש י"ל דאם רצה המקבל שלא להחזירו לא מצי דלא הקנהו אלא להערמה דפדיון דמע"ש [ועי' בנדרים דף מ"ח בהא דפריך ממעשה דמתנת ב"ח אהא דאר"נ דקנה ע"מ להקנות קני ומאי דמשני שם]. וא"כ י"ל דאף דמהני קנין דרבנן לאיסור תורה אינו רק בקנין גמור דשייך טעם דהפקר ב"ד כהא דמעמ"ש דקדושין דעכ"פ הוי שלה לחלוטין אבל בקנין שאינו רק להפקיע האיסור ולא בעצם י"ל אף דמהני קנין תורה כזה להפקיע איסור תורה מ"מ קנין דרבנן כזה ל"מ כיון דל"ש בזה הפקר ב"ד דא"י לטלו לחלוטין וכשיפקיע קנין דרבנן כזה להפקיע מאיסור תורה הוי כעקירת ד"ת. ועי' מה שכתבתי בספרי נהור שרגא ביבמות דף פ"ט ע"ב ד"ה הפקר:

ל"צ דאיכא אחריות נכסים. פרש"י ואמרינן דבהניח אביהן קרקעות חייבין להחזיר מפני כבוד אביהם. והקשה בים התלמוד דהא ע"כ איירי בלא עשה תשובה כיון דמיירי בלא הודה כלל ואמאי יחזירו מפני כבוד אביהם הא אינו עושה מעשה עמך ע"ש. והנה כשנימא בלשון התוס' לעיל ע"א בד"ה אמר, א"ו מיירי כשהודה שלא בפניו אלא בפני עדים. דס"ל לדינא דשלב"פ ל"ח הודאה בלא עדים, וא"כ י"ל כיון דחומש ואשם דקרא אהודה כתיב כדפרש"י בדף ק"ג ע"ב בד"ה לא סגיא, י"ל אף שחייב להודות ולהביא חומש ואשם מ"מ כל זמן שלא הודה בעדים לא מתחיל חיוב חומש, וי"ל דהכא מיירי דלא הספיק להודות בפני עדים אלא בפני בנו ואמר לו להחזיר דתשובה חשיב כה"ג אף דל"ח הודאה אכתי שיהא רמי עליו חיוב חומש וצ"ע:

מלוה על פה היא ומלוה ע"פ אינו גובה לא מן היורשין. כתבו התוס' למ"ד של"ד פריך דה"מ דמדאורייתא גובין מיורשין. והרשב"א כתב דהכא אדר"נ אתינן דאמר ל"ק כאן שלא הודה ור"נ תלמיד דרב ושמואל הוה דס"ל שלהי ב"ב מלוה ע"פ אינו גובה מיורשין עכ"ד. וק"ל דסותר עצמו למ"ש בקדושין דף י"ג בד"ה ולענין פסק הלכה, דרבא ס"ל ש"ד מדאמר שלהי ג"פ יתומים שגבו קרקע בחובת אביהן בעל חוב חוזר וגובה אותן מהם ור"נ נמי הכי ס"ל עכ"ל. ועי' בתומים סימן ל"ט סק"ב וצ"ע:

< עמוד קודם · עמוד הבא >

מעבר לתחילת הדף