כובע ישועה/בבא קמא/נג/א
כובע ישועה 
בבא קמא נג א
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות תוספות רי"ד רשב"א שיטה מקובצת מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א מהר"ם שיף פני יהושע אילת השחר |
ושמואל אמר בבור בין מלפניו בין מלאחריו חייב. עיין בשיטה מקובצת מהר"מ מסרקסטא וז"ל ואי אגרי' מרי בירא למעוטי הבליה ונפל תורא עליה דכורה ואזקי' משתלם מיניה דמארי בירא דתקלא דיליה גרמא ליה ואי קטליה פטור הוא דשור ולא אדם ובעל השור נמי פטור מכופר ושורו פטור ממיתה דאנוס הוא בנפילה כו' הלכך אין בעל השור חייב בנזקי הכורה ע"ש. וצ"ע דבקרא לא מצינו חיוב דבור כשהניזק על מקומו ונפל עליו הדבר שהזיקו אף שהנפילה היה ע"י הבור ובדף נ' ע"ב דלשמואל אגובה נמי מתחייב דונפל כ"ד משמע. עכ"פ בנפל הניזק מיירי [וכן באבן דבסמוך] ומנלן לחייבו כשתקלא דיליה גרמא ליה שנפל השור עליו ע"י בורו כשעומד בו. ובחו"מ סי' קע"ו סעיף מ"ח איתא מהמרדכי דבהלך בשביל חברו בעסקיו חנם ונתפס חייב לפדותו דה"ל כשואל שחייב באונסין. ומזה השיג התשו' צ"צ סי' ו' על הפוסקים דבהלך בשליחות בשכר ונהרג דצריך השולחו כפרה. דאף הי"א דחייב לפדותו אינו אלא בהלך בחנם ע"ש. וא"כ י"ל דהר"מ יסבור כהפוסקים דגם בהלך בשכר צריך כפרה ויסבור דחייב גם בהזיקו אף בשכר כהא דהכא דאוגרי' ויהא לבעל הבית דין שוכר אגוף הפועל דחייב באונס דכעין גניבה [וצ"ע בנתיבות ??]. אך מדכתב הר"מ ואי קטליה פטור דשור ולא אדם. משמע דבהוזק דחייב הוא מחיוב דבורו וצ"ע:
ובעל הבור כו'. כתבו התוס' בשוטה כו' דאי בפקח כו' א"כ כשנופל בעצמו נמי לחייב דתחלתו בפשיעה פן יפול ע"י שוורים. והפני יהושע הקשה להמבואר לעיל דאין לחייב בהתלעה ע"י מגו דאתו גמלים ומרעו אלא בשכיחי גמלים ובל"ש כ"ו ל"ח תחלתו בפשיעה בהכי לענין שיתחייב בסופו באונס ע"י מגו ומכ"ש בנד"ד דדחיפת שוורים להדיא לבור ל"ש דדחיפה תולדה דקרן וקרי ליה אין הזיקו מצוי ולא מיקרי תחילתו בפשיעה לענין כשלא דחפוהו ונפל מעצמו שיתחייב ע"י מגו כו' ע"ש. והנ"ל דבדף פ"ד ע"ב בהא דשור בשור גובין בבבל בשן ורגל קאמר פרש"י בהזיק שור חבירו בגופו דרך הילוכו שדחפו ולא כוון דהוי תולדה דרגל ע"ש. וא"כ י"ל דמ"ש התוס' דתחילתו בפשיעה פן יפול ע"י שוורים כונתם פן יפול ע"י דחיפה דרך הילוכן של ב"כ שהוא תולדה דרגל דשכיח [ועיין בים של שלמה סי' מ']. ומזה יש להשיב על מה שכתב הים של שלמה בהחובל סי' ה' דאין דנין דיני אש ובור משום דלא שכיחי ע"ש. דא"כ קשה בהא דבבא מציעא (מב.) בזוזי דצריפא דתחילתו בפשיעה לענין נורא וסופו באונס לענין גנבי ע"ש. ואי אש ל"ש ל"ל לחייבו אאונס דגניבה מחמת הפשיעה דנורא דל"ש [ואהא דדיינינן בבור הא דתחילתו בפשיעה וסופו באונס ל"ק על הים של שלמה. דזהו בבור כרויה דשכיח שיפול הראוי ליפול בו אבל עיקר היזק דכריית בור י"ל דל"ש אך בהא דאש ודאי קשה] ועיין בתוס' בבבא מציעא (צג:) בד"ה א"ה שכתבו דבתחלתו כעין גניבה ואבידה וסופו באונס פטור ע"ש. ולהמבואר י"ל הטעם למה שכתב הש"ך בחו"מ סי' קכ"א ס"ק ס"א לצדד דגניבה ואבידה ל"ש ע"ש. וא"כ י"ל דמש"ה אין לחייבו אאונס דאח"כ בשביל הפשיעה דכעין גניבה ואבידה דקודם לזה:
איבע"א לעולם קסבר האי פלגא הזיקא עביד כו'. בשע"מ סי' כ"ה ס"ק י"ג הביא מ"ש הסמ"ע סי' ת"י ס"ק נ"ז דאף שלא היה יכול האחד לעשות ההיזק לבדו משלם כולו והקשה ממכות דף ג' בעד זומם משלם לפי חלקו דמשמע דל"א בליכא לאשתלומי כו' כיון שלא היה יכול לבדו לעשות ההיזק ותירץ דעד זומם שאני דאינו רק קנסא לא קנסיה רחמנא אלא לפי חלקו ע"ש. וק"ל דבסמוך ע"ב שור ושור פסולי המוקדשין שנגחו אביי אמר משלם חצי נזק רבינא אמר רביע נזק הא והא בתם הא כרבנן והא כר"נ. הרי דלר"נ משלם בתם ההדיוט בעד הקדש מטעם דבליכא לאשתלומי כו' וכ"פ הרמב"ם פי"ב מנז"מ הל' כ"א. וקי"ל פלגא נזקא קנסא בדף ט"ו. ואפשר לומר להראב"ד שהובא בקצות החושן סוף סי' א' דקנס דפלגא נזקא דתם שאני משאר קנסות דאפילו הודה מעצמו זיל שלים אמרינן ליה משום דקרן אית ליה גביה דהא עשה לו היזק רק דלא כייפינן ע"ש. וה"נ נימא דרק בעד זומם שהוא קנס גמור לא קנסיה רחמנא בחלק השני. ובקנס דפלגא נזקא דקרנא איה ליה גביה דיינינן ביה דין דבליכא לאשתלומי כו' כבממון. עוד צ"ע ממרדכי בפרקין שהביא מהר"מ בר ברוך במסרום שניהם כאחד דאם האחד פטור לפי שהיה מוכה חייב הב' בכל הנזק וכר"נ כו' [והובא בשע"מ שם]. והרי בהחובל כתב המרדכי מהר"מ בר ברוך דתשלומי מסור קנס הוא ע"ש. ומבואר דגם בקנס דרבנן דיינינן לדר"נ וכ"ש דיש לדון בקנס דתורה. ובקצות החושן סי' ת"י סק"ג השיב על הסמ"ע מהתוס' דהכא סוף ד"ה לעולם דמבואר דבלא עביד כולא הזיקה לא אמרינן ביה דינא דר"נ רק בבור ומשום דדומה כמי שעשאו כולה ע"ש. וא"י הא לא כתבו התוס' כן אלא לל"ב דבשור ובור חשיב פלגא הזיקא אבל ללישנא קמא גם כה"ג חשיב כולא הזיקא עביד וכמ"ש הקצות החושן גופא סוף סי' כ"ה דכיון דאילו היה אחד לבד לא היה כאן היזק הוי כאילו כל אחד לבדו כולא הזיקא עביד [ושם הביא לד' הסמ"ע] ע"ש. וא"כ למאי דמשמע בתוס' בע"ב סוף ד"ה הא דעיקר כל"ק דרבא א"ש ד' הסמ"ע גם להתוס'. ובעיקר ד' הקצות החושן והשע"מ שם בהא דג' דיינים דבהלכו אחר ב' מהם הם משלמין ב' חלקים והחלק הג' מפסיד בע"ד ולא מחייבי גם בחלק הג' מדר"נ ע"ש. נ"ל דרק ביש אפשרות להיזק זה להיות ע"י א' כהא דשור ובור דמ"ל דשור יזיקו בלא בור ובור בלא שור אלא דהכא נעשה ע"י שניהם. ומחזקי' דאילו היה לבד לא היה כאן היזק וחשבינן כאילו כל אחד לבדו כולא הזיקא עביד דעכ"פ ישנו במציאות שיוזק או ימות השור ע"י אחד לחוד בכה"ג. משא"כ בדיינים דל"ש לומר דהוי כאלו הב' דיינים עשו זה ההיזק ע"י פס"ד בטעות בלא צירוף הדיין הג' דזה א"א דב' שדנו אין דיניהן דין א"כ ל"ש לומר דכולא היזקא עבדו דא"א בלא צירוף הדיין הג' עכ"פ בהתחלת ישיבתם לדין וכן בעד זומם דעד אחד א"נ להוציא ל"ש לומר דהוי כעשה לבדו ההיזק. אך צ"ע מדף י"ג ע"א בתוד"ה אי: