יש סדר למשנה/חלה/א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יש סדר למשנה ‏ חלה א

ט

תי"ט ד"ה ואסורין לזרים וכו' וקשה לי וכו' ובירושלמי מצאתי וכו' וצ"ל מתניתין פליגא לר"י וכו' וע"ש. ראיתי נכון להציב פה מקצת ממ"ש בהפלאה שבערכין בס"ד ערך טען ז"ל הערוך בבכורים פ"ב התרומה והבכורים חייבין עליהן מיתה וחומש ואסורין לזרים וכו' ואסורין לזרים ירושלמי פתר לה פחות מכשיעור פי' אחר ואסורים לזרים אפילו ע"י פדיי' וכו' ע"כ. דע ביבמות ע"ג בעו מיני' מרב ששת ערל מהו במעשר וכו' אמר להו תניתוהו התרומה והבכורים חייבים עלי' מיתה וחומש וכו' הרי אלו בתרומה ובכורים מה שאין כן במעשר תנא ושייר ומאי שייר דהאי שייר. שייר דקא תני בסיפא יש במעשר וכו' עוד שם בסוף הסוגיא אמר רב אשי מרישא נמי שמעת מיני' דתני ושייר מדלא קתני ונוהגין בשאר שני שבוע ואין להם פדיון משא"כ במעשר ש"מ. וז"ל תוס' ד"ה ואסורים לזרים. וא"ת כיון דקתני דחייבין חומש אמאי איצטריך תו למתני ואסורים לזרים כו' דהא במס' חלה קתני (התרומה והבכורים צ"ל) החלה והתרומה וכו' ותי' בערך ערך (טעם צ"ל) טען דאסור לזרים איצטריך לחצי שיעור למ"ד מדרבנן ולמ"ד מדאורייתא עוד פי' לשון אחר ואסור לזרים אפילו ע"י פדיון. ואין נראה פי' זה דאין להם פדיון אמרינן לקמן דשייר ע"כ. וע"ע תוס' ב"מ נ"ג ואתעסק בהצלה תחילה במקום שיש מצילין הר"ש והר"ב מהשגות התי"ט עליהם. הנה אשר הגי' התי"ט בירושלמי דצ"ל מתני' פליגי לר' יוחנן וכו' גם הגדול ר"א פערקאן הגי' הכי. אמנם הר"ש שלא שלח ידו והעתיק הירושלמי כמו שכתוב' לפנינו מתני' מסייע לר"י ואסורין לזרים פתר לה פחות מכשיעור ע"כ. ולכך הוכרח הר"ש לפרש בכוונת הירושלמי דמתני' מסייע לר"י. היינו משום דתנא ואסורה לזרים דלא איצטריך [דהא כבר תנא חייבים עליהם מיתה וחומש] אלא לחצי שיעור. וזה סייעתא לר"י דס"ל חצי שיעור מן התורה אסור. אבל לריש לקיש ביומא ע"ד דפליג על ר"י וס"ל חצי שיעור מותר מן התורה הקושיא נשאר במקומ' דלא איצטריך למתני ואסורה לזרים ואין לומר דלהורות אתי על חצי שיעור שאסורה מדרבנן [כמ"ש התי"ט] דאכתי קשה פשיט' והיאך תעלה על הדעת דנשתנה חלה ותרומה להקל משאר אסורין והלא בכל האסורין דינא הכי דחצי שיעור אסורה מדרבנן. ומדוע יגרע כח האיסור של חלה ותרומה שחייבין מיתה. ואתיא בק"ו משאר אסורים דחצי שיעור שלהן עכ"פ אסור' מדרבנן. אבל לר' יוחנן ניחא דס"ל דחצי שיעור אסור מדאורייתא בכל האסורין. שפיר איצטריך דלא נימא נהי דבחצי שיעור אין בו חיוב מלקות אבל עכ"פ בדין חומש איתא [כמו שיתחייב באוכל בשוגג לשלם לבעלים הקרן ואת החומש לכל כהן שירצה] לכך תני ואסורין לזרים כלומר בחצי שיעור אע"ג שהיא מדאורייתא באיסור כמו בשיעור שלם מ"מ אינו אלא באיסור אבל לא בחיוב מיתה וחומש. וזה שדקדק הר"ב בלשונו ולר"י דאמר חצי שיעור מדאורייתא מצינו למימר דתנא אסורה לזרים [ר"ל הגם שממילא נודע כמו בשאר אסורין] לח"ש שאין בו לא מיתה ולא חומש ע"כ כלומר להורות לח"ש שפטור ממיתה וחומש ואין בו אלא איסור בלבד וכוונה זו תמצא מבואר היטב בלשון הר"ב מ"א פ"ב דבכורים שכתב בזה"ל ולר"י דאמר חצי שיעור וכו' מצינו למימר וכו' לחצי שיעור שהוא אסור מן התורה ואין בו לא מיתה ולא חומש ע"כ והשתא הוי סייעתא ממש לר"י [דאי לר"ל דחצי שיעור מותר באכילה בכל האסורין אפילו תינוקות של בית רבן יודעין דאין כאן לא מיתה ולא חומש וגם עיקר דינא שהחלה והתרומה אסורין מדרבנן מלתא דפשיטא היא וכדאמרן] אמור מעתה פי' הר"ש והר"ב ברורין. ומהשגת התי"ט בשלום נפטרין. וגם הגירסא בירושלמי ככתובין וכמסורין. והוי יודע דמ"ש תוס' [והביאו התי"ט ותי' בערוך וכו' למ"ד מדרבנן ולמ"ד מדאורייתא וכו'. איננו מדברי הערוך בעצמו כלל כמו שמבואר לפנינו בערוך שלא כתב לזה. אלא דדברים הללו אסבורי אסברי תוס' לפי' הערוך ורצו התוס' בזה כמ"ש ג"כ התי"ט לאוקמי המשנה בין לר"י ובין לר"ל דפליגי בחצי שיעור. ועל פי דרכם אשר דרכו שפיר השיגו על הערוך במה שפי' בלשון אחר ואסור לזרים אפילו ע"י פדיון. שכתבו ואין נראה זה דאין להם פדיון אמרי' לקמן דשייר. איברא לפמ"ש למעלה בישוב דעת הר"ש והר"ב. הנה כי כן יבורך. גם שיטת הערוך. על זה הדרך. והמשך דבריו כך היא ירושלמי פתר לה פחות מכשיעור [והיינו כר' יוחנן דוקא וסייעתא לר"י והכל כמו שנתבאר למעלה] פי' אחר [כלומר לשיטת ר"ל דהוה הך מתני' תיובתא עליו] ואסורין לזרים אפי' ע"י פדיון ע"כ. והשתא דכל פי' אחר שכתב הערוך לא בא אלא לדעת ריש לקיש שלא יהיה מתני' זו תיובתא ניחא רב אשי לקמן דאמר מרישא נמי. שמעית מינה דתנא ושייר וכו' ואין להם פדיון וכו' שפיר קאמר לשיטתו דס"ל לר"א כר' יוחנן דחצי שיעור אסור מן התורה [עיין תוס' שבועות כ"ב ד"ה אהיתר' וכו' דמסתמא ר"א ס"ל כר' יוחנן וכו'] וא"כ מתני' דתנא ואסורים לזרים אתיא כפשטא דמלתא בחצי שיעור והוי שיורא דמשייר דלא קתני נמי דאין להם פדיון. והוכרח ר"א לזה לומר נגד ר"ל ולא סגי לי' לומר ונוהגין בשאר שני שבוע ומה שייר דהאי שייר אע"כ דערל מותר במעשר ותנא ושייר הך דערל. הלכך כדי דלא תפשוט האיבעיא הוכרח ר"א לומר דשייר שני דברים ואליבא דהלכתא כר"י וכשיטת ר"א בעצמו דס"ל כר' יוחנן. איברא לר"ל שפיר י"ל הא דלא תני ונוהג בשאר שני שבוע [אף דאין להם פדיון לאו שיורא הוא] משום דערל מותר במעשר והוא תנא ושייר שני דברים נוהג בשאר שני שבוע וכן ערל. או דס"ל לר"ל כשנוי' קמא דבגמרא שייר דקתני סיפא. ובכותבת דמייתב' דעתא שאמרנו. ניחא פירושא שכתב הערוך רבינו. ואם אמנם הארכתי עוד שם בהפש"ב טוב' למענו לא הצגתי פה אלא ההכרח לפי ענינו:

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.