יצחק ירנן/תפילה/א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יצחק ירנן ‏ תפילה א

א

מצות עשה להתפלל בכל יום וכו'. וכ"כ רבינו בספר המצוות וז"ל מצות עשה ה' הוא שציונו לעובדו שהיא התפילה וכו'. והשיגו הרמב"ן מכמה דוכתין דאמרינן בש"ס תפילה דרבנן. והמגילת אסתר הליץ בעד רבינו דהנוסח הוא דרבנן יעו"ש, וכן הליץ כאן מרן. וקשיא לי בדבריהם דא"כ דעיקר תפילה היא דאורייתא אלא דהנוסח לחוד הוא דרבנן א"כ היאך חילק בש"ס פ' מי שמתו גבי מתני' דבעל קרי וז"ל אלא ברכת המזון וק"ש דאורייתא תפילה דרבנן והא בהמ"ז הוי דומיא דתפילה דעיקרה דאורייתא ומטבעה דרבנן כמ"ש מרן גופיה פ"ב דברכות משם הרמב"ן ושכיוצא בזה כתבו הרא"ש והרשב"א, ובהל' ב' נראה שהשוה דעת רבינו לדעתם יעו"ש א"כ הוי דומה לתפילה ממש.
גם מ"ש עוד מרן וז"ל א"כ יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה. לא זכיתי להבינו דא"כ מה יענה אבנ"ר לקושיא שהזכרנו. ועוד מאי שנא הך דאורייתא מהך דאורייתא.
עוד הקשה מרן לרבינו למה מנה מצוה זאת מדכתיב בכל לבבכם וכו' וסיים בסוף דבריו דקרא דועבדתם לא מצינו שדרשוהו לדבר אחר ע"כ ושמעתי מקשים דבפרק החובל והמקבל דרש רבא ועבדתם זו תפילה וק"ש ואיך כתב דלא דרשוהו לדבר אחר. ולק"מ וכי ק"ש מהכא נפקא מקרא מלא דבר הכתוב בק"ש בשבתך וכו' ובלכתך בדרך אלא דרבא שם קאי ללמד דעת את העם דיאכל אדם בבוקר פת במלח וקיתון של מים ומפיק לה מהכא דרך רמז ועבדתם וכו' ואח"כ ובירך את לחמך ואת מימיך ונקט ק"ש בהדי תפילה שלא יאכל קודם ק"ש משום ואותי השלכת אחרי גויך דלאו דוקא קודם תפילה הוא דאסור אלא גם ק"ש. ולעיקר קושיית מרן נראה דמפיק ליה מועבדתם לפי דממנו נלמוד חיוב לכל יום וכמ"ש הלח"מ משם הרב קרית ספר דומיא דלחם ומים דצריך בכל יום.

ב

ולפיכך נשים ועבדים וכו'. אין להקשות אמאי השמיט קטנים דתני במתני' משום דכתב לפיכך וכו' ולכן אי אפשר למתני קטנים דלאו הא בהא תליא וכבר שנאו רבינו דין זה במקום אחר סוף פ"ו ה"י.

שהיא

מצות עשה שלא הזמן גרמא וכו'. ובש"ס דרחמי נינהו וכו' כן היא הגירסא לפירוש רש"י דס"ל דהוי דרבנן, והתוס' גרסי פשיטא כיון דכתיב וכו' כמצות עשה שהזמן גרמא דמי קמ"ל רחמי נינהו, וכתבו דרש"י לא גריס כן משום דס"ל דהוי דרבנן וכו'. ומהר"ח אבולעפיה כתב דלא גריס רבינו בש"ס דרחמי נינהו, והוא תימה דבין רש"י בין תוס' גרסי גירסא זאת. ונראה דלעולם דרבינו גריס לה וכגירסת התוס' וה"פ פשיטא מצוה דאין לה זמן היא ומשני כיון דכתיב וכו' נעשה כמי שיש לה זמן מדרבנן ויש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה כדי לקיים דבריהם שקבעו זמנים קמ"ל כיון דרחמי נינהו אוקמינהו אדאורייתא וליחייבו נשים כאנשים כדינייהו שהיא מצות עשה שלא הזמן גרמא. ושוב ראיתי להרי"ף דלא גריס לה, ויש לצדד לדעת רבינו אי גריס לה או לא ואין כאן הכרח.

אלא

חיוב מצוה וכו' נותן שבח וכו'. וכתב הלח"מ יש לשאול מנין לו לרבינו שזה מן התורה ובעל קרית ספר כתב לא איתפרש לי היכא, ולשון זה העתיק גם הרב מעיל שמואל בנימוקיו לרבינו. וכתב הרב מרכבת המשנה נר"ו דהבין המעיל שמואל בדברי הקרית ספר דקאי לכל מ"ש רבינו מתחילת הלשון שכתב ומגיד שבחו וכו', והוא הכחיש דלא קאי אלא למ"ש ואח"כ נותן שבח וכו'. ולא ידעתי היכן רמוז שהבין כן עד דמכחיש ליה דאדרבא כתב כן על מ"ש רבינו ואח"כ נותן שבח והודאה וכמו שנראה האמת דמ"ש הקרית ספר הוא ע"ז.
עוד כתב הרב מרכבת המשנה נר"ו שם וז"ל ואי לא דמסתפינא הוה אמינא דמ"ש ומגיד שבחו לא קאי למ"ש חיוב מצוה וכו'. ולענ"ד דבר ה' בפיהו אמת מדקדוק לשון רבינו שכתב אלא חיוב מצוה זאת כך היא שיהא אדם מתחנן ומתפלל בכל יום והם דברי מותר דהכי הו"ל למימר אלא וכו' כך דיגיד שבח הקב"ה ואח"כ שואל צרכיו וכו', אלא דתחילה כתב רבנו חיוב התפילה שהיא שאלת צרכיו וז"ש שיהא אדם מתחנן ומתפלל דהיינו צרכיו שהם בקשה ותחינה ואח"כ כתב שכך יעשה מדרבנן שיגיד שבחו וכו'. ולדעת מרן דס"ל דמ"ש רבינו חיוב מצוה זאת קאי גם ללשון ומגיד שבחו של הקב"ה ומפיק לה מההיא דרבי שמלאי לעולם יסדר אדם שבחו וכו' י"ל דהלשון נמשך עד בבקשה ובתחינה, ומ"ש אח"כ הוא מילתא באנפי נפשא מצד הסברא ואח"כ יתן שבח וכו' על הטובה שהשפיע לו וכמשל דאמר בש"ס.

ה

וכן תקנו וכו'. עיין מ"ש מרן והלח"מ והמעיל שמואל, ולא ימלט מהקושי גם לפי דבריהם. ולי הדיוט נראה דדעת רבינו לפסוק כר' יהושע בן לוי משום דאנו מתפללין תפלת מוסף ולכו"ע הויא חיובא ובשלמא לריב"ל דתיקנו אנשי כנה"ג כנגד תמידין יבוא מרווח תפילת מוסף לא כן לר' יוסי בר חנינא דס"ל אבות תקנום מוסף מאן דכר שמיה וצריך לידחק כמו שנדחק בש"ס משו"ה תפס כריב"ל וזה הוא כוונת הש"ס דקאמר לימא תיהוי תיובתא וכו' ומאי קושיא הא ברייתא אחרת הויא תיובתא דריב"ל ומאי קשיא לריב"ח טפי מריב"ל אלא הכוונה דמקשה ליה לריב"ח מכח תפילת מוסף דתני בברייתא ולריב"ח היאך ימלט מזה דתני בברייתא דמוסף הוי כנגד מוסף דקרבן דלדידיה ליכא אב אחר ואהא מתרץ לעולם אמר לך וכו' דאי לא תימא הכי מאן תיקנה וכו' כלומר בלאו ברייתא תיקשי ליה לריב"ח מי לא מודה בתפילת מוסף ומאן תיקנה אלא צ"ל כדאמרן. או י"ל על דרך זה דלאו קושיא ותירוץ הוא אלא הכל מדברי אחד דרוצה להכריח דהך ברייתא לא הוי נגד ריב"ח וז"ש נימא וכו' כלומר כשם שבברייתא אחרת הויא תיובתיה דריב"ל כך ברייתא זאת תיהוי תיובתא דריב"ח ואהא קאמר דאינו, דאמר לך וכו' דאי לא תימא הכי וכו' זה אפשר בפשטא דש"ס. ולפי מ"ש בדברי רבינו דמ"ש כאן הוא כריב"ל צ"ל דמ"ש בהל' מלכים הוא כמ"ש המעיל שמואל.

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.