יפה תואר על בראשית רבה/עא

יפה תואר על בראשית רבה עא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יפה תואר על בראשית רבה - פרשה עא

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  ח  ט  י  

א  [עריכה]

וירא ה' כי שנואה לאה. וגו'. משום דק"ל איך יעקב בחיר שבאבות ישנא את אשתו. וגם ק"ל דכתיב ויפתח ה' את רחמה נראה דהיתה עקרה מקודם והיה לו להכתוב להזכיר זאת מקודם. לכן דרש כי שנואה לאה שהיא עלובה ואסורה בבית ומשום שדרך העקרות להיות שנואות ועלובות בבית לכן אמר כי שנואה לאה. וכן ללשון השני שהן נופלות בבתיהם נקראת ג"כ שנואה מטעם זה שהיא געולה ונתעבה מצד מה שהיא עקרה והיא נופלת בבית:

כל מקום שנאמר. דל עני ואביון. בילקוט הגירסא דל דך מך עני ואביון. והכל אחד הוא. והטעם כי בני ישראל לבד המה מדוכאים בעניותם ודלותם. אבל שאר העמים גם ענייהם מתהנים מן העולם. וזה ע"ד דדרשינן באיכה על פסוק גלתה יהודה ע"ש:

ב  [עריכה]

שעשתה כמעשה. השנואים. כי לא נוכל לפרש שהיתה שנואה ליעקב דזה א"א כמ"ש לפני זה. ובפ' יש נוחלין מקשי עוד אפשר בגנות בהמה טמאה לא דבר הכתוב בגנות הצדקת ידבר הכתוב. ולכן דרש כי שנואה שהיתה מרת נפש ושנאה את נפשה. וז"ש כמעשה השנואים ופיר' שבכתה ויללה על מר גורלה. ומ"ש עוד שהיתה אומרת או לנ"א אמודה הוא פי' אחר למה נקראת שנואה מפני שחשבה שתנשא לשונא לכן נקראת היא שנואה פי' אשת השונא. ומ"ש שכך היו התנאים כו' הוא פי' לשני הפירושים למה בכתה וכדמפרש שהיתה בוכה וכן למה אמרה שתנשא לשונא ששניהם אמת. ומ"ש אח"ז והיו הכל סונטין בה כו' הוא פירוש שלישי למה נקראת שנואה. ומה שלא אמר המדרש בכל אחד ד"א. כן הוא מדרך המדרש בכמה מקומות להשמיט את הלשון ד"א:

לא היתה מרמה. באחותה. ובאמת לא היתה מרמה כי אחותה מסרה לה הסימנים. ומ"ש ר' חנין בשם ר"ש בר"י כיון שראה אבינו יעקב מעשים שרימה לאה באחותה כו' אין הכוונה על המרמה אשר היתה בלילה הא' דא"כ הגם נתן דעתו לגרשה מיד ואיך נתעברה משמעון. כי חלילה לאמר על אבינו יעקב שיזדקק לאשתו החושב לגרשה ויוליד בני שנואת הלב. אבל פי' כי ראה מעשים אחרים הנראים בעיניו כמרמה נגד אחותה. וכיון שנ?קדה הקב"ה הבין כי אין בה עון אחרי אשר הקב"ה יעשה עמה נסים:

ג  [עריכה]

ארבע מדות. נאמרו בשמות כו'. המאמר הזה הובא פה לתרץ גם הכתובים. משום דקשה אם טעם השמות הנקוב בתורה אחד הוא ואין שני לו. אם כן יקשה למה נקרא ראובן ראו בל"ר ולא נקרא ראה בן. וכן שמעון משמע דהוא שומע ולטעם הכתוב בכתובים הי"ל להקרא שמע. לכן אמר כי יש ששמותם נאים ומעשיהם נאים ומזה נחזה כי נקרא בשם הנאה לפי מעשיו ולפ"ז א"ש מה שנקרא בשמות כאלה ובתמונות כאלה. כי אמותינו נביאות היו וידעו את מעשי בניהם ולכן כללו בשמותם גם את המעשים אשר יעשו וזה ראובן ראו בן בין הבנים. שמעון שומע בקול אביו שבשמים ולמען לא נאמר עוד כי השם הוא גוזר על המעשים. לכן אמר כי מצינו ג"כ אשר השמות נאים ומעשיהם כעורים וכן להיפך ומ"ש בגמ' שמא קא גרים זה רק על הרוב נאמר אבל אין לנו להוציא איש מחזקת כשרותו בשביל שמו המכוער:

עשו שמו עושה. רצון עושיו כצ"ל ובישמעאל גרסינן שומע אל וע"ע במ"ר פט"ז. וכן גדי גידין ומרדין וזה ענין צער ויסורין קשים:

אין שמותם. של שבטים עכור להם. פי' מבולבל וכמו ליעכר מוחך בפ' הגוזל עצים. והכוונה כי לא כאשר יראה לכאורה ששמות השבטים מבולבלים קצת מהוראת ענינם דכיון דראובן נקרא על כי ראה ה' בעניי היה לו להקרא ראה בן וכן שמעון אינו מתישב יפה על הוראת כי שמע ה' וכן דרך השמות להיות בהם קצת מהבלבול ואינם צודקים לגמרי על טעם השם כמו נח מן זה ינחמנו והי"ל להקרא מנחם וכן משה מן משיתיהו הי"ל להקרא משוי. ושמואל כי מה' שאלתיו והי"ל להקרא שאול וכאלה שמות רבים. אבל שמות השבטים צודקים לגמרי לפי ענינם דראובן ר"ל ראו בן בין הבנים ושמעון תאר לו ששומע בקול אביו ופי' חפות שלם ומוצדק בצמצום וחבירו באגדת שמואל וילבש שאול את דוד מדיו נמצאו חפותים לא משולשלין ולא מסולקין או מלשון אימרא של בגד כדפירש"י בר"פ מצות חליצה על הא דתנן אין התורם נכנס בפרגוד חפות שר"ל בבגד שיש לו אימרא. וחבירו ביומא שלא יוציא ידו מתחת חפת חלוקו וענינו שכמו שהאימרא מתיחסת יפה לבגד כך היו שמותיהם של שבטים מתיחסים וצודקים יפה לענינם ואין בהם בלבול הלשון כדפי':

ד  [עריכה]

לוי זה עתיד. ללות את הבנים כו'. הנה בכתוב מפורש הטעם דנקרא לוי כי אמרה עתה הפעם ילוה אישי אלי. אבל ק"ל בקרא דכתיב על כן קרא שמו לוי למה לא כתיב ותקרא שמו לוי. ורז"ל דרשו על כן קרא קאי על הקב"ה וכמ"ש רש"י ז"ל וע"ז נתן ר' יודן טעם כי הקב"ה קרא אותו בשם לוי בשביל שילוה את הבנים לאביהם שבשמים. והיא קראה אותו בשם זה בשביל הפעם ילוה אישי וגו' וכמפורש בכתוב. ואולי גם היא כיוונה לזה באמרה הפעם ילוה אישי דזה קאי על הקב"ה ע"ד הכתוב בהושע תקראי אישי. ושבט לוי שמרו תמיד את משמרת ה' כמו בעגל ובעבודת המקדש:

בכל מקום. שנאמר על כן כו'. כי שום שבט לא עלה סכומו אלא חמשים אלף וביהודה דכתיב על כן היה ששים אלף ובדן כתיב ג"כ על כן והיו שבעים אלף. ואף שגם שבט שמעון היה קרוב לס' אלף אך המה נתמע?עו במעשה זמרי. ואולי דריש על כן מלשון עלוי וחשיבות. ולכן כתיב על כן באלה אשר לא כתוב כן בשאר השבטים. וע' ברש"י מ"ש על שבט לוי דכתיב על כן והיה מעט באוכלסים:

ה  [עריכה]

הה"ד וקח מאתם. מילתא באפי נפשה היא לתרץ למה הודית ברביעי משום שזכתה עתה לכהונה ולמלכות. וכן גירסת הילקוט ד"א על שהיו לה שבט כהונה ושבט מלכות ומביא הדרש של ר"י מטו מטו משום דבחטא ישראל בעגל ובמרגלים לוקחה הבכורה מישראל ונבחר שבט לוי תחתם. ואע"ג דבחטא העגל לבד לוקחה הבכורה רבותא קאמר שמשתי הסבות האלה ראויים היו ישראל לדחות. ור"ל סובר דבא לאקושי שבט כהונה לשבט מלכות כי שניהם שוים וכמו שמפרש שכל מה שכתוב בזה כתוב בזה:

לאה תפסה. פלך כו'. משום דק"ל למה כתיב הפעם אודה בעתיד ולא כתיב אנכי מודה בבינוני. לכן דריש כי אמרה אשר לעולם תהיה נוהגת בהודאה משום שלא יגרע מצדיק עינו ומה שמביא את הכתוב ואת מלכים לכסא לאה תפסה כו' אינו ענין פה ונעתק בשגגה מן במ"ר פ"ו דמייתי ליה לענין שנטלה הבכורה ונתנה להם מלכות ע"ש:

מי מעמיד רגלה. של אשה בתוך ביתה בניה. פי' כי על ידי בניה לא תלך עוד הנה והנה ותשמור את הבית לשמור את בניה. ודריש דרך אסמכתא ותעמוד בביתה מסבת לידתה:

ו  [עריכה]

כתיב אל יקנא. לבך בחטאים וגו'. הנה מהמקרא הזה אין קושיא על רחל כי בקרא כתיב בחטאים ולאה לא היתה חוטאת וגם להקשות על רחל למה תקנא לא היה צריך להקדים המקרא הזה ומי לא ידע כי הקנאה היא מדה רעה והיא מוציאה את האדם מן העולם ונראה דה"ג כתיב אל יקנא וגו' כי אם ביראת ה' וגו' וכן אמר ותקנא רחל באחותה וכי רחל קנתנ?ת היתה אלא מלמד שקנאתה במעשיה הטובים. ומייתי הקרא הזה לראיה כי ביראת ה' מצוה לקנא. וע' לעיל פי"ו ומ"ש בקרא הבה לי בנים ולפי המדרש קנאתה היתה במעשיה הטובים פי' כי היא רצתה בבנים מצד עצמם שהם טובים. ולכן קנאה במעשי אחותה למה אין לה זכות להוליד בנים כמו שיש לאחותה.

ז  [עריכה]

החכם יענה דעת. רוח זה אברהם. כי בלדד אמר לאיוב אם אתה תשחר אל אל וגו' ואיוב לא שת לבו ע"ז והשיב דברים אחרים כאלו לא שמע דבריו הוכיחו אליפז ואמר החכם יענה דעת רוח וימלא קדים בטנו. וזה שמוסיף על דבריו ואמר אף אתה תפר יראה וגו' כי לא תתפלל לה' ותגרע שיחה לפני אל ודרך המדרש הוא להשוות את הכתובים עם מעשי הראשונים אף כי לא עליהם יכוונו. ולכן אמר החכם יענה דעת רוח יצדק על אברהם כי תחת אשר היה לו להתפלל על שרה שתתעבר לא התבונן על צערה ושמע לקולה לקחת את הגר. ורעה עוד מזה עשה יעקב כי מלא קדים בטנו וחרה אפה על העלובה ולא התפלל עליה. והמפרשים האומרים כי דעת רוח הוא רוה"ק ונסמכים על המדרש לעיל פמ"ה וישמע אברהם לקול שרי לקול רוה"ק אשר בה שוגים הם כי לא נוכל לכוון את הכתוב החכם יענה דעת רוח על רוה"ק כי זה לא תמיהא היא כמו וימלא קדים בטנו. אבל טוב וישר הוא לענות דעת אשר ברוה"ק יסודתה. וע' ברמב"ן על התורה למה באמת חרה אף יעקב עליה:

וחגר מתניו. כנגד שרה. הנה לא מצינו שהתפלל אברהם על שרה שתוליד אחרי אשר נולד לו בן. ואדרבה צחק כשנתבשר על לידת יצחק ואמר לו ישמעאל יחיה לפניך. ושמא י"ל אחר שקבלה שרה על הגר ונתנה ברשותה אע"פ שסכנה שתברח ותפיל ואז מסתמא חגר נפשו להתפלל שיפקד משרה ולכן לא חש לזרע הגר:

דנני וחייבני. וכו'. מדכתיב בקרא וגם שמע בקולי משמע כי שני דינים היו לה האחד לחובה וזה דנני אלהים וחייבני והשני לזכות וזה וגם שמע בקולי:

ח  [עריכה]

נפת. מלשון נפתי משכבי. ופי' שהוכנה להיות כלה ליעקב וכבר תיקנה משכבה ונדחית. ופתיתי פי' שפייסה את אביה להשמע בקולו. ותליתי אחותי עלי שהגדילה אחותה עליה ששתקה שתנשא תחלה ליעקב:

פיתולייה לא דידי. הויין. פיתולייה הוא התכשיטין וכמו הפארות הצעדים והקשורים בישעיה וקישורים ופיתולים נרדפים הם בהוראתן כי פתיל הוא לשון קשר כמ"ש רש"י ז"ל. ופירושו שהסבלונות והתכשיטים ששלח יעקב נטל לבן אבי ונתן ללאה כדאיתא בתנחומא:

ט  [עריכה]

בחורה היתה כו'. פי' זה לפני שלשה חדשים להריונה ולא ניכר העובר רק בשביל סילוק הוסת והיא כיון שהיתה בחורה לא הוכר העובר ע"י זה. כי אולי בשביל בחורתה אין לה ווסת עתה. ויען דבראשית הריונה לא הוכר עיבורה לכן לא כתיב גבה ותהר. אבל אחר שלשה חדשים בוודאי ניכר הריונה בשביל גידול הבטן. וע"ע מ"ש ע"ז רש"י ז"ל בחומש:

אתא גדא דביתא. כו'. ואע"ג דבסוף במה אשה אמרינן האומר גד גדי כו' הרי זו משום דרכי האמורי מ"מ אמרה כן משום שראתה שנולד מהול ולכן אמרה עליו גד יותר מעל דן. וגם ראתה ברוה"ק שהוא ינצח בכל מלחמותיו וכדכתיב גד גדוד יגודנו וגו' אמרה גדא דעלמא שהוא יהיה עוזר לישראל. ומ"ש בא מי שעתיד לגדד משתיתן הוא פירוש אחר ומפרש מלשון כריתה:

אלא מדרשות הן. כדאמרינן בויק"ר פ"א לא ניתן דברי הימים אלא להדרש. וה"ה דהוי מצי לתרץ כי זה אליה אחר הוא:

היה אליהו מזכיר. זכות אבות כצ"ל:

אלו אומרים. משל גד. מצינו עוד דעה כי משל לוי היה וכדאיתא בפ' המקבל אשכחיה רבה בר אבהו לאליהו דקאי בביה"ק כו' א"ל לאו כהן הוא מר. ואמרינן פנחס זה אליהו ומדרשנו לא הזכיר סברא זו:

י  [עריכה]

לא לן אשר. באכסניא מימיו. כי ישב תמיד בביתו ולא היה נודד ממקום למקום לסחורה. ואין לזה רמז במקרא אך גמרא גמירי לה. ואולי בשביל שאמר אשרי מי שזכה לכך יליף בזה מן אשרי יושבי ביתך. וכן מ"ש פלטריות לא נמצא רמז לזה במקרא. וי"ל עוד כי דרש כי אשרוני בנות מלשון חשבון ובנותיה ופי' כי מאושר יהיה בעירות אשר יהיו לו וישכון לבטח בקרבם. ולא ינודד ממקום למקום וז"ש ירש גבהי פלטריות כי בנותיו ועיירותיו תהיינה יפות ונשגבות מאד. ומ"ש אח"ז הה"ד ובני אשר ימנה וגו' זה הוא פירוש אחר כי אשרוני בנות שיהיה מאושר בבנות ולא קאי על דברי ר' לוי:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף