יפה ענף על רות רבה/ה/ו
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ר' יוחנן פתר בה שית שיטין כו'. משום דק"ל למה יספר לנו הכתוב דברי בועז דאמר גשי הלום וגו' ופרט ג"כ וטבלת פתך בחומץ הלא כן דרך כל חונני דלים. וגם מה אתא לאשמועינן בזה שישבה מצד הקוצרים. וכ"ש דקשה כי לא לכבוד הוא לבועז שלא האכילה אלא דבר קל וכמו"ש לקמן אלו ידע בועז שהקב"ה מכתיב עליו ויצבט לה קלי וגו' עגלות מפוטומות היה מאכילה ולכן דריש ר"י כי הכתובים והספורים האלה באו לרמז דברי נבואות. ולשיטה האחרונה דמדברים מבועז אין קשה מה אתי לאשמועינן. דאתא לאשמועינן שמוציאין חומצניות לגרנות. ושנתן לה קליל וזה מעט ושרתה שם ברכה:
שנוצדה ממנו כו'. דריש מצד לשון שממה דמתרגמינן צדיא. והקוצרים רמז למלכות שהדברים נקצרים ונחתכים על פי המלך. ולכן ויצבוט לה קלי הבא מן הקציר רמז להחזרת המלכות:
דא"ר הונא כל אותן ו' חדשים כו'. עיין בפ"ק דר"ה בירושלמי שם המאמר באריכות ומוכיח מסתירות הכתובים:
מלאך ירד בדמות שלמה כו'. בב"ר פי"א ובגיטין מסופר כי נטרד ממלכותו ע"י אשמדאי:
כירומניקאה. בירושלמי גרסינן בבירומנקיאה ופי' שלשלת מונייק העשוי לצואר או לזרוע כמו אצעדה ודריש בחחים מענין חח ונזם:
וסתמו כל החלונות של מעלה. זה א"א לפרש כפשוטו אבל הכוונה הוא על זכות אבות או זכות מעשים ההולכים לפני תפלת המתפלל ועושים דרך לתפלתו כי תקרב אל ה'. ומה"ש קטרגו עליו כי לא תועיל כל זכות לקבלו בתשובה. עד שמצא הקב"ה צד המועיל והוא כדי שלא תנעול דלת בפני השבים והיינו חתירה תחת כסא הכבוד כלומר מפני כבוד ה' קבל תשובתו. או פי' החתירה שתחת כסא הכבוד שהוא מיוסד על החסד כדכתיב והוכן בחסד כסא ובמדת החסד קבל תשובתו:
כגואל הראשון כך גואל האחרון. עמ"ש בחזית פסוק דומה דודי לצבי:
אר"י את שמע מינה תרתי. פי' חדא מתרתי וע' בויק"ר כי שם הגירסא יותר מבוררת ועמ"ש שם:
שאלו היה ראובן יודע כו'. אין הכוונה שאם היו יודעים שכבודם ישגא ע"י מה שנכתבים מעשיהם בספר היו מתאמצים יותר במצוה זו. כי זה רחוק לומר אשר השלמים האלה יעשו טוב וחסד למען הכבוד. אבל הכוונה היא כי אם ידעו אשר מעשיהם יקומו למשמרת לדורות הבאים שילמדו מהם לעשות כמעשיהם אז התגברו עוד לעשות למען יתגברו גם הדורות הבאים הרואים מעשיהם כתובים בספר ויעשו כמוהם. ואף כי המעשה הטוב מצד עצמו היה יקר בעיני השלמים. מ"מ יש לפעמים סבות שונות המניעות גם את החרדים על דבר ה' לעשות הטוב בשלימותו. הא' שיקומו עליו אנשים רעים ביד רמה ויפריעהו במעשיו. ולזה מביא מראובן שלא טען את אחיו בכתפו כי פחד פן ימנעוהו אחיו. אמרם אם ידע כי הוא יקום לאות ולדוגמא לדורות אז לא בקש תחבולה להציל את יוסף אבל מסר את נפשו על הדבר הזה והטעינו על כתפו להצילו. הב' היא שיפחד פן ילעגו עליו וכמ"ש הטור או"ח בראש ספרו. ולכן להסתתר מפני הלצים יעשה הטוב באופן שלא תשלוט עליו העין וע"ז מביא מאהרן כי אם ידע אשר מעשהו יהיה לאות ולמשל לדורות הבאים לעשות כמוהו אז לא פנה אל הלצים הלועגים עליו ויצא בתופים ובמחולות אף כי בזה נתן מקום ללצים להתלוצץ. הג' היא מפני שוט לשון שיאמרו עליו כי כוונתו ליוהרא ורק להתגאות בקהל יעשה הטוב וע"ז מביא מבועז אף שהיה נתן מקום לבעלי לשון והולכי רכיל לאמר כי חפץ בנערה הזאת ולכן קרב אותה אליו בכל זאת אם ידע כי הוא יהיה דוגמא לדורות אז האכילה פטומות ולא שם לבו אל החושדים אותו בזה. תכלית הדברים כי ר"י בא ללמדנו שלעולם ישתדל אדם לעשות טוב וחסד. ואל ישים לבו למניעות שונות אשר ימנעוהו מהם:
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |