יפה ענף על אסתר רבה/ז/יב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ישן לו מעמו. ודריש מדכתיב ישנו עם אחד ולא כתיב יש עם אחד לכן דריש משורש ישן או שנים לאידך לישנא. ואע"ג דמדרך הלשון הוא לכלול הכנוי עם הפעל ואח"ז להזכיר גם את השם וכמו ותראהו את הילד הנה מאכילם את העם הזה. מ"מ היכא דאיכא למדרש דרשינן. ודעת המן היתה משום שראה שהסתיר ה' פניו מישראל חשב שכח ה' הוא כאחד משאר הכחות אשר בצבא מרום שיש בהם שינוי מצד התחלפות מצבם באורך הזמן וכמ"ש לקמן כבר הוא זקן ונחלש כחו לכן הוא ישן לחדש כחו ואילותו. ולא ידע כי אין שינוי ואין שנה לפני הקב"ה ורק דרך מליצה אם יחפוץ ה' להפליג המכות יאמר ויקץ כישן אדני:
לא קלנדס ולא סטרנליא. תפס בשני החגים האלה משום דאדה"ר עשאן כשראה שהיום גדול והמה עשאו אותם לשם עבודת כוכביהם כדאיתא בפ"ק דע"ז ולכן חשב זאת לחטא לישראל מדוע לא ישמרו אותם. משא"כ שאר החגים אשר עיקר יסודם הם לעבודת כוכבים אין לטפל עון בזה על ישראל שלא ישמרו כיון שהם נגד אמונתם:
כל מה שהיה המן מקטרג את ישראל כו'. כי בכתוב לא נאמר הטעם למה ולמלך אין שוה להניחם. כי גם אם דתי המלך אינם עושים ודתיהם שונות מכל עם. מ"מ יכול להניחם. ובפ"ק דמגילה אמרו רז"ל טעמים שונים ע"ז כי יבזו את המלך במה שאינם שותים מהיין אשר נגע בו אף כי לא יתעבו את הכוס אם נפל בו זבוב וכדומה. אבל המדרש מפרש ולמלך זה מלכו של עולם וזה הוא תשובה על קטרוג של המן ומיכאל סנוגורם אמר אבל ולמלך זה הקב"ה אין שוה להניחם פי' להניח וליטוש את עמו ישראל. כי בין אם יהיו זכאים ובין אם יהיו חייבים מ"מ הקב"ה למען שמו הגדול לא יטשם ולא יעזבם לנצח:
אם יתן את כל הון ביתו זה המן הרשע. זה הוא כעין פתיחא אקרא דאם על המלך טוב וגו' ועשרת אלפים ככר כסף דדריש האי קרא על אהבת ה' את ישראל דכתיב כי עזה כמות אהבה דהיינו אהבתי אתכם כדאיתא בחזית וקאמר שמאהבת ה' אותנו מי שירצה ליתן הון ביתו בעד ישראל להזיקם כהמן שנתן עשרת אלפים ככר כסף שוחד למלך להכחידם לא יועילנו. וז"ש באהבה בוז יבוזו לו מפני אהבת ה' אותנו יבוזו לו שיבטל ה' כוונתו ויהיה לבוז כמו שקרה להמן. וטעם הפתיחא אפשר מפני שיש מפרשים כי אותן עשרת אלפים ככר כסף שאמר המן לשקול לאו מביתו הוא ויהיב ליה שוחד דזה היה פגם בדבריו דנראה אשר באיבה ידבר ולהנקם מהם יחפוץ ולא מצד האמת. ולכן מפרשי כי עשרת אלפים ככר כסף הבטיח לתת למלך מהביזה אשר יבזו מנכסיהם. לכן מייתי זו לפתיחא אל הכתוב אם יתן איש את כל הון ביתו דהמן נתן הממון מביתו לשוחד. א"נ לרמוז מ"ש בילקוט שאמר אחשורוש מתיירא אני שמא יעשה לי כשם שעשה לסיחון ועוג ולל"א מלכים וכו'. א"ל המן כל אותן הדברים היו כשהיה ביהמ"ק קיים והיה הקב"ה רצוי להם והיו מביאים שקליהם אבל עכשיו הוא כעוס עליהם ואני סוכם לך חשבון ס' רבוא בקע לגולגולת שהיא עשרת אלפים ככר כסף וכו'. שלפ"ז משקל כסף זה היה קנטוריא על ישראל שאין עומדת להם זכות שקליהם. ולהכי דריש הכא אם יתן איש את כל הון ביתו שאף שחשב לקנטר ולדחות זכות ישראל בשקליהם. שמר ה' את אהבתו להם וזכות שקליהם בזמן שביהמ"ק קיים עמדה להם גם עתה. וכמ"ש בפ"ק דמגילה גלוי וידוע לפני הקב"ה שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל לפיכך הקדים שקליהם לשקליו היינו דתנן באחד באדר משמיעין על השקלים:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |