ילקוט שמעוני/ב/מב
|
< הקודם · הבא > |
שופטים ג [עריכה]
(ב"ר מא, ג): ויאסוף אליו את בני עמון ועמלק וילך ויך את ישראל ויירשו את עיר התמרים (שופטים ג, יג). ארבעה דברים טובים היה לו ללוט לחשב לאברהם אבינו, וילך אברם כאשר דבר אליו ה' וילך אתו לוט, וגם ללוט ההולך את אברם וגו', וישב את כל הרכוש וגם את לוט, ויהי בשחת אלהים את ערי הככר, וכנגדן היו בני לוט צריכין לפרוע לנו טובות, ולא דיין שלא פרעו טובות אלא פרעו רעות, הה"ד וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור. ויאסוף אליו בני עמון, ויהי אחרי כן באו בני עמון ובני מואב אל יהושפט, ידו פרש צר על כל מחמדיה. ונכתבה חטא שלהם בארבע מקומות, לא יבא עמוני ומואבי על דבר אשר לא קדמו אתכם, כי לא קדמו את בני ישראל בלחם ובמים. עמי זכור נא מה יעץ בלק. עמדו ארבע נביאים וחתמו גזר דינם, ואלו הם ישעיה ירמיה יחזקאל צפניה. ישעיה אמר משא מואב כי בליל שודד (ישעיה טו). ירמיה אמר לכן הנה ימים באים והשמעתי אל רבת בני עמון תרועת מלחמה (ירמיה מט, ב). יחזקאל אמר לבני קדם על בני עמון ונתתיה למורשה למען לא תזכר בני עמון בגוים, ובמואב אעשה שפטים (יחזקאל כה, י-יא). צפניה אמר לכן חי אני נאם ה' כי מואב כסדום תהיה ובני עמון כעמורה (צפניה ב, ט):
(תנחומא פ' ויחי, יד): ויעש לו אהוד חרב ולה שני פיות (שופטים ג, טז). שהיה עוסק בתורה שנקרא חרב פיפיות, ולה שני פיות, שאוכלים בעולם הזה ובעולם הבא: (תנחומא שם): ויקם מעל הכסא (שופטים ג, כ). רב ביבי בש"ר ראובן: רות וערפה בנותיו של עגלון היו, אמר הקב"ה אתה חלקת לי כבוד ועמדת מכסאך בשביל כבודי, חייך שאני מעמיד ממך בן ואני מושיבו על כסאי, שנאמר וישב שלמה על כסא ה' למלך (כתוב ברמז ת"מ):
(ב"ר צט, ג): בנימין זאב יטרף, מדבר בשופטיו, מה הזאב הזה חוטף כך חטף אהוד לבו של עגלון, הדא הוא דכתיב (שופטים ג, כ): ואהוד בא אליו והוא יושב בעליתא קרירתא (שופטים ג, יט): ויאמר דבר אלקים לי אליך וגו', אמר ליה כן אמר לי מריה דעלמא, נסיב חד חורבא וניתנינה בגו מיעך, (שופטים ג, כב): ויצא הפרשדונה, פרתיה (שופטים ג, כג): ויצא אהוד המסדרונה, רבי יודן אמר ערפלא טורא. אמר רבי ברכיה ששם ישבו מלאכי השרת מסודרין:
(סדר עולם י"ב) אהוד בן גרה פרנס את ישראל שמונים שנה, צא מהם י"א שנים של עגלון מלך מואב, בימיו היה שמגר בן ענת בסוף ימיו ובימי עגלון נאמר ויהי בימי שפוט השופטים וימת אלימלך איש נעמי. ואומר אל בנותי כי מר לי מאד מכם כי יצאה בי יד ה'. ואומר בכל אשר יצאו יד ה' היתה בם לרעה (שופטים ב, טו). נחשון מת בשנה השנית לצאת בני ישראל מארץ מצרים. שלמון היה מבאי הארץ ומת אחרי יהושע, אחריו דבורה וברק ארבעים שנה, צא מהם שעבוד ליבין מלך כנען כ' שנה:
(מדרש תדשא): מכל השבטים יצאו שופטים ומלכים, ומשבט שמעון לא קם לא שופט ולא מלך בשביל החטא שעשה זמרי בשבטים, ללמדך כמה חמורה הזנות. עתניאל בן קנז משבט יהודה. אהוד משבט בנימין. דבורה וברק מהר אפרים ומקדש נפתלי. גדעון משבט מנשה ואבימלך בנו אחריו, תולע בן פוה משבט יששכר. יאיר הגלעדי מחוות יאיר משבט מנשה. וכן יפתח מיושבי גלעד. אבצן מבית לחם יהודה. אלון משבט זבולון. עבדון בן הלל משבט אפרים. שמשון משבט דן. עלי ושמואל משבט לוי, ומבנימן יצאו מלכים. ומיהודה מלכים. ומאפרים ירבעם. וממנשה יהוא בן נמשי. אבל שמעון לא העמיד לא שופט ולא מלך בשביל עון הזנות, לפיכך נתנה תורה ברית מילה בערוה, שיהא יראת המקום מונעת מלעשות החטא. לכל הרגשה והרגשה נתן הקב"ה תורה מה לעשות ומה לא לעשות. ללב ולא תתורו אחרי לבבכם. לעינים ואחרי עיניכם. לאזנים לא תשא שמע שוא. לפה לא תאכל כל תועבה. ללשון תשא את שם. לא תשבעו. ולא תשקרו. לא תענה. לידים אל תשת ידך עם רשע. לעריות לא תנאף ולא תזנה. לרגלים לא תלכו אחרי אלהים אחרים, הרי לא תעשה. ומה לעשות, מלמד ללב ושמתם את דברי אלה על לבבכם. לעינים לא תשכח את אשר ראו עיניך. לאזנים שמע ישראל את החוקים. ללשון ושננתם לבניך. לידים פתוח תפתח את ידך. לערוה ואתם פרו ורבו. ואומר קחו נשים והולידו בנים. לרגלים בכל הדרך אשר צוה ה' אלהיכם אתכם תלכו:
שופטים ד [עריכה]
פרק ד - המשך רמז מב[עריכה]
|
< הקודם · הבא > |
והוא לחץ את ישראל בחזקה (שופטים ד, ג). בחרופין ובגדופין, לפיכך נדון באש וכו' (כתוב ברמז ק"מ):
(תנחומא): ודבורה אשה נביאה (שופטים ד, ד). מה טיבה של דבורה שנתנבאה על ישראל ושפטה אותם, והלא פינחס בן אלעזר עומד, מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ בין גוי בין ישראל בין איש בין אשה בין עבד בין שפחה, הכל לפי מעשיו של אדם רוח הקדש שורה עליו: תנא דבי אליהו אמרו בעלה של דבורה עם הארץ היה, א"ל בוא ואעשה לך פתילות ולך לבית המקדש שבשילה, אז יהיה חלקך בין הכשרים שבהם ותבא לחיי העולם הבא, והיא עושה פתילות והוא מוליך לבית המקדש, וג' שמות יש לו: ברק ומיכאל ולפידות. ברק על שם שפניו דומות לברק. מיכאל ע"ש שהוא ממיך את עצמו. דבר אחר ע"ש מלאך. לפידות ע"ש שאשתו עושה פתילות, והיא מתבוננת ועושה פתילות עבות כדי שיהא אורן מרובה, והקב"ה בוחן לבות וכליות, אמר לה דבורה את נתכוונת להרבות אורי אף אני ארבה אורך ביהודה ובירושלים כנגד י"ב שבטים, מי זכה לו ללפידות שיהא חלקו עם הכשרים ויבא לחיי העולם הבא, הוי אומר דבורה אשתו, עליה נאמר חכמות נשים בנתה ביתה. ועל איזבל בת אתבעל נאמר ואולת בידיה תהרסנו (משלי יד):
(סדר עולם): ודבורה אשה נביאה (שופטים ד, ד). בשרה הוא אומר: בת הרן אבי מלכה ואבי יסכה. במרים הוא אומר ותקח מרים הנביאה. בדבורה הוא אומר ודבורה אשה נביאה. בחנה הוא אומר ותתפלל חנה. אביגיל נתנבאה לדוד, וכן דוד אומר לה ברוך טעמך וברוכה את. בחולדה הוא אומר וילך חלקיהו וגו' אל חולדה הנביאה. באסתר הוא אומר ותכתוב אסתר המלכה בת אביחיל:
(שוחר טוב כ"ב): רבי ברכיה אומר ד' מיללין, תלתא בעלמא וחדא באתתא. חשיך חייא דבעי למיתא. חשיך גוברא דבעי לחלשא. חשיך פתיחא דבעי לסמיא. חשיך דרא דאיתתא דברייתא, ודבורה אשה נביאה:
(מגילה יד.): אשת לפידות (שופטים ד, ד). אמר ר' יצחק דבי רבי אמי שהיתה עושה פתילות למשכן. והיא יושבת תחת תומר. אר"ש בן אבשלום משום ייחוד, דבר אחר מה תומר זה צלו מועט אף ת"ח שבאותו הדור היו מועטין. ד"א מה תומר זה אין לו אלא לב אחד אף ישראל אין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים. אמר רב נחמן לא יאי יוהרא לנשיא, תרתי נשי נביאתי הויין דהויין יהיראן ושניין שמייהו, חדא שמה זבורתא וחדא שמה כורכשתא. זבורתא דכתיב ותשלח ותקרא לברק בן אבינועם. ואלו איהי לא אזלא גביה. כורכשתא דכתיב בה אמרו לאיש אשר שלח אתכם, ולא אמרה אמרו למלך אשר שלח:
(תנא דבי אליהו): והיא יושבת תחת תומר (שופטים ד, ה). לפי שאין דרכה של אשה להתיחד בתוך הבית, וישבה בצלו של דקל מלמדת תורה לרבים:
ותשלח ותקרא לברק (שופטים ד, ו). וכי מה טיבו של ברק אצל דבורה, אלא אמרו ברק שמש את הזקנים כל ימי יהושע, וחזר ושמש אחר מיתתו, לפיכך הביאוהו ונתנוהו אצל דבורה. במי הקב"ה מושיע את ישראל, בבני אדם שמשכימין ומעריבין לב"ה ולבית המדרש ועוסקין בתורה בכל יום תמיד. וכי מה טיבו של שבט זבולון ונפתלי שבאת תשועה גדולה על ידיהם, אמרו נפתלי שמש את יעקב אבינו, וזבולון שמש את יששכר ונעשה לו אכסניא. ועל שבטח ברק באלהי ישראל והאמין בנבואתה של דבורה חלקה לו בשירה, שנאמר ותשר דבורה וברק. וכי מה טיבה של יעל שבאת תשועה גדולה על ידה, אמרו אשה כשרה היתה ועושה רצון בעלה, מכאן אמרו אין לך אשה כשרה בנשים אלא אשה שהיא עושה רצון בעלה: